מצאתי אהבה ביום

פרק 9

"בוקר טוב" פניתי לדולב עם חיוך, הוא שוב התעלם ממני, זה מתחיל לעלות לי על העצבים, עשיתי משהו?

עברו כבר יומיים מאז שהוא נישק אותי, באותו היום הנשיקה הופסקה בגלל עידו, הוא יצא מהחדר והתנתקנו אחת מהשני למרות שהיה קשה להרפות משפתיו.
יום אחרי זה, דולב לא ענה לי להודעות וגם התעלם ממני בבית ספר, אולי הוא מתחרט על הנשיקה? אני יודעת שאני לא מתחרטת, רציתי לנשק אותו מהרגע הראשון שעיניו פגשו את עיני, אני רוצה אותו שלי.

השיעור האחרון להיום הסתיים, המורה יצאה מהכיתה ואף אחד לא נשאר בכיתה מלבדי ומלבד דולב.
תפסתי את ידו של דולב כשהוא כמעט יצא מהכיתה, "אתה יכול להסביר לי מה עובר עלייך?" הוא השתחרר מאחיזתי, חסמתי את יציאת הכיתה, "זוזי" הוא אמר בקשיחות שלא שמעתי יוצאת מפיו מהרגע שפגשתי אותו.
"בבקשה דולב, תדבר איתי, אתה מתחרט?"
הוא נשאר עומד ולא זז, דמעות החלו לנזול מעיני, הוא נשאר אדיש אבל ראיתי שזה מפריע לו טיפה אבל הוא נשאר בגישה הקרה שלו, הרגשתי איך העצבים רתחו לי בגוף ועוד שנייה התפוצצתי. התאפקתי, עמדתי שם לעוד דקה אבל שום דבר לא הפריע לו, לא הפריע לו שהדמעות המשיכו לנזול על פני.
"אתה יודע מה? לך תזדיין, אני לא יודעת למה אני צריכה יחס ממך, אתה בן זונה, חסר לך שתתקרב אלי שוב בחיים שלך." צעקתי עליו ושחררתי את כל העצבים שלי, ניגבתי את דמעותיי וזזתי מפתח הדלת, דולב רצה להגיד משהו אבל זה לא עיניין אותי באותו הרגע.

רצתי לשירותים, נכנסתי לאיזשהו תא והתיישבתי על הרצפה, מחזיקה בידיי את שתי ברכיי ונותנת לדמעות לזלוג, פורקת הכל.
"רוני את כאן?" שמעתי את קולם של אדל ועידו ביחד, זה מה שחסר לי, אני רציתי לדבר עם אדל ובפעם הראשונה בחיים שלי לא רציתי להגיד כלום לעידו, אני לא יכולה להגיד לו. אני לא יכולה להגיד לו שחבר שלו פגע בי, או שאולי אני פגעתי בעצמי?

אדל נכנסה לשירותים, "רונה?" , היא שמעה את קולי לוחשת כן ופתחה את דלת התא, "מה קרה?" היא פתחה את התא ונראתה מבוהלת כשראתה אותי, רציתי להגיד לה הכל אבל אני נזכרתי שהיא הזהירה אותי ביום הראשון מדולב, היא הזהירה אותי ואני כמו מטומטמת, אני פשוט מטומטמת.
"כלום", שיקרתי, והיא ידעה בדיוק מה קרה היא מכירה אותי יותר טוב מאשר שאני מכירה את עצמי..

"טוב, בואי לבית" הנהנתי וקמתי איתה, עידו ראה אותי ואת אדל ליד האוטו שלו.
"את לא נורמלית!!! למה את לא עונה אף פעם לפאלפון? בשביל מה יש לך אחד כזה?" הוא בא אלי וחיבק אותי, "מצטערת, לא הרגשתי טוב אז נרדמתי בכיתה על מצב טיסה ומוזיקה באוזניות ואף אחד בכיתה החרא הזאת לא העיר אותי" צחקתי ואדל ניסתה לסתום את הפה שלה ולא להגיד לעידו את האמת.

"יאללה תתארגני אנחנו יוצאים היום" עידו אמר ואדל שמחה יותר ממני זה בטוח, "לאן?" אמרתי ולא היה לי כוח לצאת לשום מקום, רציתי רק להשאר בבית.
"למועדון הקבוע שלנו" הנהנתי בחוסר חשק, אבל הייתי צריכה את זה, להרגיע את עצמי.
לבשתי שורט לבן צמוד וחולצת בטן בצבע שחור, לא היה לי כוח לעקבים אז שמתי את האולסטרס האדומות שלי, התאפרתי בצורה עדינה ופיזרתי את שערי, הסתכלתי במראה ואהבתי את מה שראיתי, לא מושקע אבל יפה.
"איזה אחות יפה יש לי!" עידו שרק שריקה ואני קפצתי עליו ונתתי לו נשיקה בלחי.

אני אדל ועידו נכנסנו לאוטו ונסענו לבית של תמיר, הוא נכנס, הביא חיבוק גברי לידו ונשק לי ולאדל על הלחי, "איך כל השאר מגיעים?" תמיר שאל את עידו ואני נתקפתי בהלה, "זה לא רק אנחנו?" שאלתי במהירות בלחץ, "למה קרה משהו?" עידו שאל אותי אחרי שראה את המבט שהופיע על פני, וענה לי על השאלה בשאלה.
"לא" עניתי בלחש, "את בטוחה?" עידו, תמיר ואדל שאלו אותי יחדיו, הם מכירים אותי כל כך טוב אבל לא יכלתי לספר להם.
"כן, הכל בסדר רק חשבתי שאנחנו יוצאים רק ארבעתנו" עידו הסתכל עלי דרך המראה ובסופו של דבר החזיר את מבטו לכביש.

אחרי כמה שעות, הייתי שיכורה לגמרי, שתיתי לפחות 7 שוטים, עידו שם לב שרציתי עוד אחת אבל הוא עצר אותי ואמר שזה מספיק לי, דולב ישב בצד מאז שהוא הגיע, לא הסתכל עלי אפילו פעם אחת, החלטתי שנמאס לי.
ראיתי מישהו שמצא חן בעיני רוקד וניגשתי אליו, התחלתי להתחכך בו, הוא שם לב וזרם איתי, זה הפך למזמוזים, ראיתי שעידו רצה לקום אלי ולעצור אותי כנראה אבל אדל עצרה אותו ולחשה לו משהו באוזן והוא חזר לשבת עם תמיר על הבר אבל הוא לא הפסיק להסתכל עלי, דחפתי את לשוני לפיו והרגשתי איך הוא מתחרמן ממני, תפסתי בידו ומשכתי אותו לשירותים.
הסתכלתי על הבר ולא ראיתי את דולב שם, נכנסתי עם אותו הגבר שאני בכלל לא יודעת את שמו לשירותים, אני לא בטוחה אם רציתי את זה או לא.
דלת התא נפתחה וראיתי את דולב, הוא משך את אותו הגבר משם והתחיל להחטיף לו אגרופים לפנים, תפסתי אותו משם והזזתי אותו ונותנת לאותו הגבר שבקושי זז לברוח מהשירותים.
"למה את מנסה להפוך לי את החיים לקשים?" הוא שאל אותי עצבני, "מה?" שאלתי אותו.
"ניסיתי לשמור על איפוק, את אחותו של חבר שלי, איך אני יכול להיות איתך? איך אני יכול לבגוד בו?" הייתי המומה מהטון שהוא דיבר אלי, "אז אתה מתחרט? על הנשיקה? על הכל?" שאלתי בכעס ודמעות עלו בעיני.
"את באמת חושבת שאני מתחרט? הנשיקה איתך הייתה הנשיקה הכי טובה שהייתה לי בחיים" הוא נרגע והפנים שלו התרככו, "אז למה? למה התעלמת ממני?" שאלתי כי ידעתי שמה שהוא אמר שהסיבה היא אח שלי היא רק תירוץ.
"אמרתי לך", הנדתי בראשי "זה תירוץ, זאת לא הסיבה האמיתית" אמרתי לו בביטחון.
"אני מפחד לפגוע בך."

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
מה אתם חושבים על הפרק?

בואו ננסה להגיע ל17 הצבעות, ואני לא שוכחת להודות לכם! תודה תודה תודה!❤