-נקודת המבט של רוני-
רוס יצא מהחדר, הפסקתי את העמדת הפנים.
הוא גם במצב שלי, הוא מרגיש יותר חרא ממני ואני רק עושה לו יותר גרוע.
אני עושה לו רק רע.
אני לא יכולה להשאר בעולם בלעדיו, לא משנה כמה אני אנסה, חלק מליבי נלקח ממני.
אני לא יכולה לחיות ככה.
אני רוצה למות.
"אני אוהבת אותך דידי ותמיד אוהב", הקלדתי בזריזות, שלחתי לעידו וכיביתי את הפלאפון.
נכנסתי לחדר אמבטיה, הפעלתי את הברז והמים התחילו להתמלא.
הורדתי את בגדיי והבטתי בעצמי דרך המראה, בפעם האחרונה.
נכנסתי לאט לאט למים באמבטיה, לא הייתה בי חרטה, היה בי רק עצב.
טבלתי את גופי במים הנעימים, עצמתי את עיני ונכנסתי מתחת למים, הרפיתי את גופי ושחררתי הכל עד שנותרתי ללא אוויר.
_____
התעוררתי בחדר מואר כאשר קרן אור על פניי.
אני בגן עדן?
הסתכלתי סביבי ושמעתי צפצופים, הסתכלתי על כל החדר ועל עצמי.
אני בבית חולים.
הסטתי את מבטי וראיתי את ראשו של רוס נשען על גופי, הוא ישן, הוא נראה כל כך מותש.
ניסיתי לא לזוז אך הוא קם בשנייה, על פניו היה חיוך רחב, לא ראיתי אף פעם חיוך כזה על פניו.
"את פה", הוא אמר ברעד, דמעה ירדה מעיניו.
ראיתי את הפחד, העצב, הכעס, הדאגה והחרדה, עוברים לו בעיניו.
"איך יכולת לעשות לי את זה?", הוא שאל בכעס אך על פניו היה מבט עצוב, "את חשובה לי, איך יכולת לעשות לי דבר כזה בזמן שאני הכי צריך אותך?", הוא שאל ועוד דמעה ירדה מעיניו.
"אני מצטערת פשו-", רוס קטע אותי בנשיקה סוחפת, בהתחלה נרתעתי בגלל שהופתעתי אבל אז נתתי לו לנשק אותי, רציתי בזה אבל לא עכשיו, לא בזמן כזה.
דחפתי אותו ממני והוא הבין את הרמז, "אני מצטער", הוא אמר בלחש ואפילו לא הסתכל עלי.
הוא יצא מהחדר והשאיר אותי מופתעת ומלאת מחשבות.
הרגשתי את עיני נעצמות ונפלתי לשינה עמוקה.
התעוררתי בבהלה כשיד גברית גדולב לפתה את פי, הרגשתי שמישהו מחזיק לי את הידיים ושאני כבר לא בבית החולים.
ניסיתי להאבק, לבעוט, להעיף את כל גופי, אך אפילו לא הצלחתי לזוז.
קיבלתי סטירה על כל תזוזה בגוף, שמתי לב שאני נמצאת בתוך מקום קטן וסגור, הרגשתי שאנחנו בתנועה.
שתי זוגות ידיים החלו לקרוע את בגדיי מגופי, הייתי חשופה מול שני גברים גדולים ומאיימים, הם הורידו את בגדיהם והחלו להתעלל בי, הם הרביצו לי, סטרו לי ובסופו של דבר הרגשתי איך חודרים אלי.
הם גמרו את מעשיהם וזרקו אותי לפינה.
כבר לא היה דמעות כדי לבכות, כל גופי כאב והרגשתי איך מרימים אותי וסוחבים אותי קשורה למקום אחר.
כנראה שפשוט נועדתי לסבול.
-נקודת מבט של רוס-
"תמצאו אותה עכשיו!", צעקתי על הרופא והאחיות שעצדו לצידו, "היא הייתה פה, בחדר הזה, תחת השגחתכם, לאן היא נעלמה יבני זונות", שאלתי בתוקפנות.
"בבקשה תירגע אדוני", הרופא פנה אלי, "אני לא ארגע עד שתמצאו אותה וכדאי שזה יקרה מהר כי אם לא תמצאו אתה תיהיה המטופל", הצמדתי אותו לקיר ואחרי כמה שניות עזבתי.
הקפצתי את כל השומרים על הרגליים, "תמצאו אותה, לא אכפת לי כמה כסף זה יקח, לאן תצטרכו לנסוע, תמצאו אותה מיד", צעקתי על כולם וכולם התפזרו לחפש אותה.
"בוס", אחד השומרים ניגש אלי ואני הסתובבתי עם הפנים אליו, "כן?", הנהנתי שימשיך בדבריו.
"לירן כהן חטף אותה", רק לא הוא.
"איך אתה יודע?" מיהרתי לשאול, אולי הוא טועה, אני מקווה שהוא טועה.
"קיבלנו את זה", הוא הגיש לי מעטפה קטנה בצבע שחור שמוטבעת עליה החתימה של כהן. אחת ממשפחות הפשע הגדולות בארץ.
כהן מנסים לקחת את מקומנו בעולם התחתון מאז ומתמיד אך אף פעם לא הצליחו.
'אוהב את הנקמה?' היה כתוב בגדול על הפתק שהיה בתוך המעטפה, ידעתי שהוא מתכוון לסהר.
'עכשיו זה הולך להיות יותר גרוע, תאמין לי', פה ידעתי שהוא מתכוון לרוני.
הוא חטף אותה, הבן זונה חטף אותה.
הוא מת. תזכרו את המילים שלי.
לירן כהן הוא בנאדם מת.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
סוף סוף יודעים מי זה 'הוא'.
אל תשכחו להצביע ולהגיב את דעתכם❤
YOU ARE READING
מצאתי אהבה ביום
Romansaרוני היא נערה בת 17, יש לה עיניים אפורות וחיוך שתופס את עיניו של כל אחד. יש לה בחיים רק שני אנשים שהיא יכולה לסמוך עליהם בעיניים עצומות, אחיה התאום, עידו. והחברה הכי טובה שלה, אדל. רוני לא נפתחת בקלות, היא סגורה ומופנמת במיוחד אחרי השברון לב שחוותה...
