מצאתי אהבה ביום

פרק 15

שמעתי את הדלת נפתחת ורעד עבר בגופי, ראיתי ילד קטן, אני משערת שהוא בן 10 בערך.
הילד נכנס לחדר עם עגלה שעליה צלחת עם אורז ושתי חתיכות של חזה עוף, וליד הצלחת עמדה כוס מים גדולה.

"האדון אמר שאת חייבת לסיים הכל, אם לא תסיימי את תענשי" הוא אמר בקול רם ויצא מהחדר, אני לא מאמינה שילד בן 10 גדל ככה, במקום כזה, זה נורא.

התחלתי לאכול ואחרי שאכלתי חצי צלחת הרגשתי מפוצצת, אבל פחדתי, פחדתי מסהר, לא ידעתי מה יהיה העונש אבל הוא יהיה יותר גרוע מסטירה, החלטתי שאני מסיימת את כל האוכל.

סיימתי ואחרי עשר דקות בערך סהר נכנס לחדר, הוא ראה שסיימתי הכל וחייך חיוך גאה, כל כך רציתי להביא לו סטירה, "כל הכבוד פרינססה, אני גאה בך".
הוא שרק ואותו נער ממקודם נכנס ופינה את העגלה מהחדר.

סהר התקרב אלי ורכן לנשק אותי, נרתעתי אחורה וראיתי איך מבטו משתנה, "מה עשית עכשיו? הוא שאל בכעס.
"אני מצטערת, לא התכוונתי", הוא הנהן, "שכחת להוסיף משהו למה שאמרת עכשיו", חשבתי ואז עליתי על זה, "אני מצטערת אדוני" הוא חייך.
הוא השכיב אותי על המיטה ועלה מעלי, "את כל כך יפה".

הוא רכן ונישק לי את הצוואר, ומשם הוא המשיך לשדיים שלי, אני לא מאמינה שאני עדיין עם הלבשה תחתונה.
הוא המשיך לנשק את גופי באיטיות, הוא התרומם ממני ופתח את החגורה של המכנסיים.

"בבקשה סהר אל תעשה את זה" הוא הסתכל עלי במבט שונה, מבט שלא זיהיתי את כוונתו, "מה ישתנה? זה שאת יודעת את שמי לא אומר שאת קוראת לי ככה", הוא אמר והנהנתי.
"אני מצטערת אדוני", הוא הסתכל עלי וראיתי שהחא חושב מה להגיד לי, "אל תדאגי פרינססה אני לא אעשה עכשיו משהו שאת לא רוצה אבל את עוד תראי שאת תבקשי ממני לזיין אותך", הוא חייך חיוך קטן ואני לא הבנתי איך הוא הקשיב לי, הרי הוא אמר שהוא יכול לעשות בי מה שירצה גם אם אני לא רוצה.

"פרינססה את לא צריכה להגיד לי תודה או משהו?" הוא אמר וחיוכו כבר לא היה על פניו, "תודה סה..אדוני" תיקנתי את עצמי במהירות, יודעת שמתישהו הוא כבר יעניש אותי ואני מעדיפה שזה לא יהיה כרגע, או בכלל.

"את ילדה טובה מידי בשבילי פרינססה", הוא חייך וקם מהמיטה, סגר את החגורה של מכנסיו והלך לכיוון היציאה של החדר.

"סהר", הוא הסתובב עלי ושוב המבט הזה אבל הוא נתן לי להמשיך לדבר, "אני יכולה לקבל בגדים בבקשה? קר לי כאן", אמרתי והשפלתי את מבטי.
"לא, מחר את כבר לא תיהי פה ועד אז רק אני רואה אותך וכיף לי לראות אותך ככה", הנהנתי והבנתי שאין לו רגשות, "אבל אני אדאג שיכניסו לך עוד שמיכה עם הארוחה הבאה שלך היום". אוקיי, שמיכה זה גם טוב, "תודה סה..אדוני" תיקנתי את עצמי שוב ולא ידעתי מתי יהיה מצב שהוא יתפוצץ עלי בגלל שאני טועה.

"לכי לישון פרינססה", הנהנתי והוא יצא.
הסתובבתי במיטה בניסיון להרדם אך ללא הצלחה.
כל מה שמילא את ראשי זה שכנראה עידו שבור וגם דולב ואדל.. אני כל כך צריכה לראות אותם אבל אני יודעת זה לא יקרה בקרוב, או אף פעם.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
לסהר יש רגשות?

אל תשכחו ללחוץ על הכוכב❤
30 הצבעות ואני ממשיכה❤
תשתפו את הסיפור כדי שאני אעלה את הפרק הבא כמה שיותר מהר❤