"סהר", הוצאתי מפי ושברתי את השתיקה.
הוא הפתיע אותי.
לא חשבתי שהוא יעשה צעד כזה קיצוני.
זה ממש מהיר.
אבל זה תמיד היה ככה איתו.
הוא לא מתייאש.
אני אשכרה חושבת על זה?
"שנייה", הוא קטע אותי, "לפני שאת מחליטה בלי לחשוב בכלל כי את עומדת מאחורי ההחלטה שלך, תקשיבי לדברים שאני רוצה להגיד לך ואל תגידי שום דבר לפני שאני מסיים".
הוא אמר בקול אסרטיבי וקשוח.
אני יודעת שאני אוהבת אותו, אני אפילו לא מבולבלת לגבי זה.
אבל הזוגיות בינינו באמת לא טובה, זאת פשוט התחושה שלי. יש בידינו מאפיה בין הגדולות בעולם התחתון ואני רק רוצה שהילד שלי יהיה רגיל, שיהיה לו חיים רגילים.
אני אמורה להתעלם מהתחושה שלא עוזבת אותי?
אחרי דקה של שתיקה בינינו הנהנתי בראשי לחיוב שידבר, אני רוצה לשמוע מה יש לו להגיד לי.
"אני אף פעם לא הייתי אדם של מילים אבל יש לי כל כך הרבה מה להגיד לך.
אני מוכן לתת לך את העולם, להביא לך את הירח נסיכה שלי.
אני מוכן לוותר על כל מה שחשוב לי בשבילך.
אני מאוהב בך, אני אוהב אותך יותר מכל דבר אחר שיש לי בחיים.
עוד שמונה חודשים יהיה לי ילד איתך.
אני אהיה אבא, את תיהיי אמא.
אנחנו אמורים לעשות את זה ביחד, אנחנו צריכים לעבור את התהליך הזה יד ביד.
אנחנו נועדנו אחד לשני רוני.
כל יום שאני עובר לצידך אהבתי אלייך רק גדלה ומתעצמת.
אני לא יודע מה אני אעשה בלעדייך.
אני פשוט כלום בלעדייך.
את האישה שלי, האישה שלי לחיים.
את יודעת שאני לא טוב בלהסביר את עצמי ואת הרגשות שלי.
אבל את לימדת אותי מהי אהבה, לא ידעתי שאני מסוגל לאהוב לפני שאת נכנסת לחיי. עכשיו אני יודע שלאהבה אין מילים,
אהבה מעניקים ומקבלים.
אהבה היא ערבוב מהנה של תחושות ורגשות,
אהבה היא לוותר, להיות שותף ולתת מתוך רצון ולא מתוך חובה.
הריח והמגע שלך, הביטחון שאת משרה מייצבים אותי וגורמים לי לפעול בצורה נכונה.
ואני כל כך אוהב אותך, רק אותך. בכל ליבי אני נשבע לך".
הסתכלתי אל תוך עיניו שהזילו דמעות בכמות מטורפת.
דמעות ירדו מעיני ולא ניגבתי אותן מפני, נתתי להן ליפול על הרצפה.
אני לא ציפיתי לכל מה שהוא אמר, לא חשבתי שהוא מסוגל להגיד את כל זה.
אני טעיתי.
התחושה נעלמה.
כל החומות נפלו.
הקמתי את סהר שעמד על ברכו במשך כל הזמן הזה.
הוא עמד מולי, הגבר שלי שהיה גבוה ממני בשני ראשים לפחות.
הוא השקיף עלי מלמעלה.
נעמדתי על קצות האצבעות ונתתי לו נשיקה קלה על שפתיו.
הוא משך אותי אליו בחוזקה ונישק אותי ברכושניות.
הורדתי ממנו את חולצתו וזרקתי לרצפה.
הבגדים עפו מאיתנו במהירות האור.
הוא זרק אותי על הספה שהייתה מאחורי ועלה עלי.
הפכתי אותו והתיישבתי על החזה שלו.
התחלתי לתת לו נשיקות קטנות על הלחיים ועל העיניים שעדיין רטובות מהדמעות שלפני כמה דקות זלגו מעיניו.
המשכתי לנשק אותו בכל הגוף, נשיקות קטנות וחפוזות.
לאחר כמה דקות הוא עצר אותי והוריד עותי מעליו.
הוא הסתכל אל תוך עיני עם מבט עמוק.
הוא היה נראה שלו אך משהו הפריע לו.
"אז את מסכימה?", הוא שאל.
שתקתי ומתח נבנה בינינו.
כן.
לא.
אני לא יודעת.
אני מבולבלת.
הרמתי את מבטי ממנו והסתכלתי סביב, על כל דבר שהוא לא הוא.
הראש שלי מלא במחשבות.
ואז הפנתי את מבטי אליו, הוא עדיין הסתכל עלי בציפייה.
עיני שקעו בעיניו.
"כן, אני מסכימה.
אתה האיש שאני אגדל איתו את הילד שלי.
אתה הגבר שלי.
אתה בעלי, אני צריכה אותך.
אני לא יכולה בלעדייך.
אני הרגע הבנתי את זה.
אתה שלי, ואני שלך".
"אני אוהב אותך", הוא משך אותי אליו ולחש לי באוזן.
"אני אוהבת אותך יותר".
"זה לא אפשרי נסיכה שלי".
הוא עטף אותי בזרועותיו ונישק את ראשי.
______________________________________
היוש אהובים שלי.
אז הנה הגיע הסוף, למען האמת היו לי המון התלבטויות אך הגעתי להחלטה סופית..
זה הסוף.
אני רוצה להודות לכם שליוותם אותי לאורך כל זה, אוהבת אתכם מאוד❤
עוד משהו קטן, יש לי התלבטות אם לעשות המשך בעונה אחרת, תגיבו לי אם כדאי כדי שאני אדע אם אתם רוצים ואני אעדכן אתכם כשאני אחליט..
תודה לכם על כל הצפיות ועל הכל❤
YOU ARE READING
מצאתי אהבה ביום
Romansaרוני היא נערה בת 17, יש לה עיניים אפורות וחיוך שתופס את עיניו של כל אחד. יש לה בחיים רק שני אנשים שהיא יכולה לסמוך עליהם בעיניים עצומות, אחיה התאום, עידו. והחברה הכי טובה שלה, אדל. רוני לא נפתחת בקלות, היא סגורה ומופנמת במיוחד אחרי השברון לב שחוותה...
