-נקודת מבט סהר-
"אני לא מאמין שהיא נסעה בלי להגיד כלום", רוס בעט בשולחן והתיישב בכיסא שלו בעצבים, לא ידעתי מה להגיד, לא חשבתי שהיא תעשה את זה אבל מה אני יכול להגיד.. לא הייתי בסביבה קרוב לחצי שנה, כל אחד יכול להשתנות בזמן הזה.
"למה אתה משתף אותי ברגשות שלך?", שאלתי חסר סבלנות, כל מה שרציתי זה לבוא כדי להעביר את הניהול את האימפריה חזרה אלי והוא מדבר על הרגשות שלו איתי, למי אכפת?
"כי אתה אח שלי", הוא אמר בייאוש, "אח לא אמור לעשות מה שאתה עשית", אמרתי ועצבים התחילו לבעבע בגופי.
הוא הסתכל עלי במבט מיואש, "סהר, אני אחזור ואגיד לך מה שאמרתי באלף הפעמים הקודמות, אי אפשר לשלוט ברגשות, היינו אחד בשביל השניה בגלל האובדן שלך ואיכשהו השלמנו אחד את השניה למרות הקושי שהיה", הוא נאנח, "החתונה הייתה אמורה להתקיים עוד מעט, ובגלל שאתה הופעת היא הסתלקה מפה בלי לומר מילה ובכל זאת אני לא כועס עלייך, מתי אתה תנסה להבין אותי ותמחל לי על מה שקרה?".
"מתי שהיא תחזור ותגיד מה היא רוצה ומי מאיתנו היא רוצה, אם בכלל", אמרתי באדישות, "ועכשיו, נעבור לעניין שלשמו באתי לפה", אמרתי לרוס והוא גלגל עיניים.
"השליטה של האימפריה חוזרת אלי, מחר אתה תעמוד ותצהיר על זה בפני כל אנשי, מובן?", הוא הנהן בזלזול, כאלו לא אכפת לו.
הזלזול שהוא הפגין כלפי האימפריה חירפן אותי אבל בחרתי להתעלם כי אין לי כוח לדבר איתו יותר מידי.
-נקודת המבט של רוני-
"עוד אחד", "עוד אחד", "עוד אחד", קריאות עידוד נשמעו בבר כשאני ואדל היינו בתחרות שתייה מול שני גברים, אני עדיין לא מצליחה להבין איך למען השם אנחנו מובילות.
"כל הכבוד", אחד הגברים שהשתתפו בתחרות אמר לי ולאדם, "אני מייק וזה לואי", מייק הציג את עצמו ואת חברו שכרגע לא כל כך פיקח מרוב השוטים ששתה.
המראה של השיכרון חושים הצחיק אותי במיוחד כי גם אני באותו המצב רק קצת יותר פיקחת לעומת אדל ולואי, שניהם כבר לא פיקחים מהשוט החמישי.
"אני רוני וזאת אדל", הצגתי את עצמי ואת אדל שהייתה שפוכה על הבר ופלירטטה עם לואי, אני ומייק הסתכלנו על שניהם והתחלנו לצחוק צחוק רם ומשך מבטים עקומים מהאנשים הסובבים אותנו.
הרגשתי רטט מהכיס האחורי של הגינס אך התעלמתי ממנו והמשכתי לדבר עם מייק.
הרטט לא הפסיק עד שלבסוף החלטתי לענות.
"מה אתה רוצה? לא דיברנו על זה שאתה לא מפריע לי?", שאלתי אותו חסרת סבלנות בזמן שחייכתי חצי חיוך לכיוון מייק.
"איפה את?", הוא שאל מתעלם לגמרי ממה שאמרתי.
"מה אכפת לך?", שאלתי והייתי קרובה מאוד לנתק לו בפנים.
"דואג לך, איפה את?", נאנחתי בעצבים, "לידן בחייאת, יש לך טיסה עוד עשרים דקות, תעזוב אותי ותן לי להנות מהחופש שלי, כל עוד יש לי אותו", הוא ניתק עת השיחה ואני שמתי את הפאלפון על השתק בצד.
פלאשבק
עלינו במהירות לסוויטה והבגדים התחילו לעוף עד שנשארנו בהלבשה תחתונה, הדלקתי את האור וראיתי מי זה.
אני לא מאמינה, "אנחנו מתישהו נפסיק להתקל אחד בשניה במועדונים?", הוא שאל ואני מיהרתי לשים על עצמי משהו.
"מה אתה עושה פה, לידן?"
שאלתי בעצבים, "אני צריך לשאול אותך, מה את עושה פה?", הוא שאל וצחקק, אפילו לא טרח לכסות את גופו השרירי והחטוב והיה עליו רק הבוקסר שהפריד ביני לבין ה-.
רוני, תפסיקי עם המחשבות החרמניות האלה עכשיו, תתמקדי.
לידן קלט את מבטי וצחוקו רק התגבר, "את כל כך רוצה אותי?", הנדתי בראשי, "את יכולה לקבל אותי", הוא אמר והתקרב אלי, סגר אותי עם ידיו כשגבי צמוד לקיר.
דחפתי אותו אחורה.
"לא אמרו לך, נכון?", מבטו הפך מבולבל, "מה לא אמרו?", הוא שאל עם חיוך קטן.
"סהר חי", אמרתי במהירות ולסתו נשמטה, הוא עמד מולי ולא הניד עפעף, אחרי כמה דקות של שתיקה, לידן התהלך במשך כמה דקות בחדר, "בגלל זה את פה, נכון?", הנהנתי והשפלתי את ראשי.
"הייתי אמור לחזור בדיוק לחתונה שלך ושל רוס אבל שלחו לי אתמול בלילה הודעה שהיא התבטלה ולא הבנתי למה", הוא לחש והתיישב על המיטה, "סהר הוא הסיבה, נכון? את לא יודעת את מי את אוהבת."
סוף פלאשבק
"הכל בסדר?", מייק שאל ואני הנהנתי.
"אני מצטערת", לחשתי לו, קמתי ממושבי ולקחתי את ידה של אדל שהתמזמזה עם לואי, "די, תעזבי אותי", היא אמרה בחוסר רצון.
החזקתי אותה בחוזקה שלא תיפול והעלתי אותה למונית.
קיבלתי הודעה ממספר לא ידוע, "פרינססה, הייתי חסר לך בכלל?".
איכשהו הייתה לי הרגשה שאני יודעת מי זה.
YOU ARE READING
מצאתי אהבה ביום
Romanceרוני היא נערה בת 17, יש לה עיניים אפורות וחיוך שתופס את עיניו של כל אחד. יש לה בחיים רק שני אנשים שהיא יכולה לסמוך עליהם בעיניים עצומות, אחיה התאום, עידו. והחברה הכי טובה שלה, אדל. רוני לא נפתחת בקלות, היא סגורה ומופנמת במיוחד אחרי השברון לב שחוותה...
