לא התכוונתי לעלות היום את הפרק אבל הרגתן אותי!!
ביקשתן אז הנה הפרקק❤
--------
פקחתי את עיני והרגשתי איך הראש שלי כואב, ראיתי שאני שוכבת במיטה כלשהי, בחדר עם קירות לבנים, ללא תמונות, רק שעל אחד הקירות היה מזגן דלוק שכוון על 18°.
החדר היה ריק, היתה רק מיטה באמצע החדר, המיטה הייתה עטופה במצעים לבנים שרק הוסיפו לאווירת החדר הקרה.
ניזכרתי במה קרה ונכנסתי ללחץ, קמתי במהירות וניסיתי לחשוב מה אני יכולה לעשות, אך לא יכולתי לעשות כלום, לא היה בחדר חלונות, אפילו לא פתח קטן, רק דלת פלדה גדולה.
התחלתי לפחד, לא ידעתי מה יקרה הלאה.
ניגשתי לדלת והתחלתי לצרוח,
"תשחררו אותי בבקשה" התחננתי,
"מי אתם?, מה אתם רוצים ממני?"
לא הייתה שום תשובה.
התיישבתי על הרצפה עם ברכיי צמודות לפנים שלי, דמעות התחילו לזלוג אפילו מבלי שהרגשתי, תחושה של פחד ויאוש הציפה את גופי.
אני אפילו לא יודעת כמה זמן אני כאן, אני מרגישה כאלו ישנתי שבוע.
הדלת נפתחה ומיהרתי לעמוד ולגרש את דמעותי שלא הפסיקו לזלוג.
נכנס לחדר גבר בגיל ה20 בערך, אני חייבת להודות שהוא היה נראה טוב, הוא היה לבוש בחליפה מחויטת שחורה והיה לו קעקוע של נחש על הצוואר.
"התעוררת פרינססה?" הוא שאל וקולו היה עמוק וקר.
"מי אתה ומה אתה רוצה ממני?"
תקפתי אותו והוא נשאר אדיש, לא התייחס לשאלתי והמשיך לבחון את גופי, זה הרגיש לי כל כך לא נעים.
"את נראית מעולה פרינססה, בדיוק בשבילי", הוא אמר ושבר את השתיקה ששררה בחדר, המשפט העביר בי צמרמורת, 'בשבילו? למה מי הוא בכלל', לא עניתי לו.
ולפתע הרגשתי איך הוא מצמיד אותי לקיר באגרסיביות, התאפקתי לא לפרוץ בבכי.
"צריך ללמד אותך כמה חוקים", הוא לחש בזמן שנישק את צווארי, הוא נשך את צווארי והתחיל למצוץ את המקום, יצאה מפי גניחת כאב, "מישהו נתן לך רשות להוציא הגה מפיך?" הוא אמר וסטר לי על הלחי, הייתי בהלם מהעוצמה, לא עניתי לו וזה היה מעשה לא נכון לעשות.
הוא הרים אותי וזרק אותי על המיטה, הוא חנק עם ידו את צווארי כך שעדיין יכולתי לנשום, הוא קרע ממני את בגדי, הוא זרק את חולצתי ואת מכנסיי על הרצפה, הרגשתי את הדמעות זולגות.
"אני עכשיו אסביר לך את החוקים הבסיסיים שעלייך להקשיב להם:
דבר ראשון, אין לך יותר אף אחד חוץ ממני, אין לך את עידו, את אדל ובטח שבטח לא את דולב, כדאי לך לשכוח מהם, כל מה שהיה לך בעבר לא קיים.
דבר שני, את שלי עכשיו, את לא יכולה להתנגד לי, אני יכול לגעת בך או לעשות בך כרצוני מתי שארצה, גם אם תרצי וגם אם לא, זה לא ממש מעניין אותי מה הרצונות שלך.
דבר שלישי ואחרון, את עונה לי תמיד, אבל רק שאני שואל אותך משהו. את לא מדברת בלי רשותי, את לא מהנהנת, אני רוצה לשמוע את קולך, ואת חייבת להגיד אדוני.
אם לא תקשיבי לאחד מהחוקים האלה את תענשי, ולא כדאי לך להגיע למצב שבו אצטרך להעניש אותך.
מובן?"
הייתי בהלם, לא הייתי מוכנה לקבל שכל מה שהיה לי כבר לא קיים אבל כל כך פחדתי.
"מובן" אמרתי בפחד וידיי רעדו.
"מובן מה?" הוא אמר בכעס וידיו התקבצו לאגרופים, פחדתי, "מובן אדוני".
"ילדה טובה" הוא לחש באוזני וליטף את ראשי, לאחר מכן הוא יצא מהחדר ונעל את הדלת.
הרגשתי חסרת אונים, רציתי את עידו, יחבק אותי ויגיד שכל שה היה רק חלום ושהכל בסדר, אבל זה לא קרה.
שכבתי על המיטה ללא בגדים, רק בהלבשה תחתונה, הייתי באפיסת כוחות, פשוט נרדמתי.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
אל תשכחו ללחוץ על הכוכב!❤
YOU ARE READING
מצאתי אהבה ביום
Romanceרוני היא נערה בת 17, יש לה עיניים אפורות וחיוך שתופס את עיניו של כל אחד. יש לה בחיים רק שני אנשים שהיא יכולה לסמוך עליהם בעיניים עצומות, אחיה התאום, עידו. והחברה הכי טובה שלה, אדל. רוני לא נפתחת בקלות, היא סגורה ומופנמת במיוחד אחרי השברון לב שחוותה...
