רוני היא נערה בת 17, יש לה עיניים אפורות וחיוך שתופס את עיניו של כל אחד.
יש לה בחיים רק שני אנשים שהיא יכולה לסמוך עליהם בעיניים עצומות, אחיה התאום, עידו. והחברה הכי טובה שלה, אדל.
רוני לא נפתחת בקלות, היא סגורה ומופנמת במיוחד אחרי השברון לב שחוותה...
אני שונאת אותו כל כך. הוא יצא מהחדר בלי להגיד דבר, השאיר אותי לבד עם כאבים בכל הגוף. -----
קמתי עם כאבים בגוף מאתמול, ירדתי למטבח וראיתי את ספיר, "ספיר, את יכולה לקחת קרח ולבוא לעזור לי?", שאלתי בלחש והיא הנהנה. הראתי לה את מה שסהר עשה לי, היא הייתה מזועזעת אבל לא הגיבה, ידעתי שאסור לה להגיד משהו לא במקום, היא יכולה להיהרג בגלל שהיא תגיד משהו לא במקום, היא העבירה מטלית רטובה וקרה על פצעי, זה שרף כל כך. כבר אמרתי שאני שונאת אותו?
"עדיף שתתקלחי, אני יכולה לעזור לך אם תרצי", ספיר אמרה ואני הנהנתי, היא הורידה את בגדיי בעדינות ועזרה לי לשטוף את גופי, אני יודעת שיהיו לי צלקות, אני בטוחה. "ספיר", היא הסתכלה במבט שואל, "אני צריכה את עזרתך".
"מה את עושה פה?" סהר נכנס לחדר בסערה ופנה לספיר, אני מניחה שהיה לו יום לא משהו בעבודה, "סהר אני ביקשתי ממנה לעזור לי", פניתי אליו והוא הנהן בהבנה, זה לא היה צפוי. "תצאי בבקשה", סהר פנה לספיר והיא יצאה במהירות.
הסתכלתי עליו, מבטו השתנה וראיתי צער בעיניו. "תקשיבי נסיכה, אני מצטער, אני כל כך מצטער, התנהגתי כמו חרא, אני פשוט בן זונה, אני יודע את זה, איבדתי שליטה, בבקשה תסלחי לי, את חשובה לי", אני חשובה לו? זה חדש לי. ראיתי את העצב בעיניו, אבל חשבתי מה להגיד, אני פוחדת ממנו. "אני לא יודעת מה להגיד סהר, אני מפחדת, אני מפחדת להוציא מילה מפי, אני מפחדת להגיד משהו לא במקום, אני מפחדת ממך" אמרתי בפחד.
"בבקשה, את לא מבינה כמה אני מצטער, אני חתיכת חרא." דמעה זלגה מעינו, סהר בוכה, אני לא מאמינה. אני שברתי אותו, בדיוק כמו שהוא שבר אותי.
-נקודת המבט של סהר- השפלתי את ראשי והנחתי לכמה דמעות לזלוג לעיני, היא חשובה לי, היא נכנסה לי ללב, ואני התנהגתי כמו זין, אני כל כך מפגר.
אם ההורים שלי היו רואים מה שעשיתי לה, אמי הייתה מתביישת בי, מתביישת שאני הבן שלה, ואבי היה נוזף בי, ככה לא מתנהגים לאשתי לעתיד, אם היא בכלל תרצה להיות אישתי, אני הורס הכל.
"לא משנה מה יש לי לידיים, אני הורס, הרסתי אותך, אני כל כל מצטער, אני מצטער", מילמלתי. ראיתי שהיא קמה מהמיטה וניגשת אלי, היא חיבקה אותי, "אני רואה שאתה מצטער, הכל בסדר". היא ליטפה את ראשי, הרגשתי שהיא כל מה שחיפשתי, היא כל מה שאני רוצה בחיי, אני רוצה אותה כאישתי, כאמא לילדיי.
אבל אני פשוט מטומטם.
עלה לי רעיון לראש, "נסיכה, יש הפתעה בשבילך", היא הסתכלה עלי במבט שואל, "תתלבשי אנחנו יוצאים", היא הייתה מופתעת, ועיניה זרחו. ----
"לאן אתה לוקח אותי?", היא שאלה, "חכי ותראי". אמרתי לה בזמן שנסענו למקום כיסיתי את עינייה, "הגענו".
הורדתי את ידי ומהעיניה, היא הייתה בהלם, "מה זה?" היא שאלה אותי, "זה שלך נסיכה", היא חייכה חצי חיוך ומבטה היה מבולבל, "כל השטח הזה שלך, אך ורק שלך".
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ למרות שאני לא מרגישה הכי טוב, העלתי עוד פרק בשבילכם❤ אוהבת אתכם❤
