מצאתי אהבה ביום

פרק 36

אני לא יודעת כמה זמן אני פה, לא הביאו לי לאכול או לשתות.
אף אחד לא נכנס לחדר הזה מאז שלירן יצא.

כל הזמן פה, מילא אותי בעצבים, אני כל כך כועסת.
אני כועסת על עידו שהתרחק ממני.
אני כועסת על אדל שלא פינתה לי זמן כי היא למדה בזמן שאני הייתי בבית במשך חודש.
אני כועסת על רוס שנישק אותי.
אני כועסת על סהר, על זה שהוא אמר שהוא טוב בשבילי, שהוא הלך ממני באותו יום, אני כועסת שהוא נחטף.
אני פאקינג כועסת כי הוא מת.

"בוקר טוב נסיכה שלי", לירן נכנס לחדר.

(בתמונה-לירן כהן)

כשהוא אמר 'שלי', עברה חלחלה בגופי.
אפילו לא נסיתי לבקש ממנו בגדים, ידעתי שהוא שם אותי ככה בכוונה ואין לו שום כוונה שאני אהיה לבושה.
"את אמורה לענות לי", הוא אמר והרים את ראשי בחוזקה, עיני בערו מרוב כאב, ראיתי שהוא קצת נרתע כשראה את מבטי.
"אני רואה שמישהי פה כועסת", הוא צקצק בלשונו וניסה לעצבן אותי עוד יותר, "על מי את כועסת נסיכה?", הוא שאל ונשימותיי היו קצרות, כבר לא היה לי אכפת.
"על מי אתה חושב שאני כועסת? אני כועסת עלייך יבן זונה, אתה פאקינג הרגת אותו. ולא משנה כמה זמן יעבור ומה תעשה לי, אני אף פעם לא אהיה שלך!", ירקתי לכיוונו ונשמתי נשימה עמוקה כשראיתי את פרצופו המופתע.

הוא סטר לי בחוזקה, "זאת רק ההתחלה", הוא לחש באוזני והצטמררתי כששמעתי את המשפט, המשפט שהופיע בכל סיוטי בחצי השנה האחרונה.
"ועכשיו", הוא חתך את החוטים שקשרו אותי לכיסא, "צריך לחנך אותך קצת, צריך לשבור אותך, אני לא רוצה אותך חצופה, אני רוצה אותך כלבה צייתנית."
"מה אתה כבר יכול לעשות לי שעוד לא עברתי?", הוא הביט בי במבט מבולבל, "כבר חטפו אותי, אנסו אותי, התעללו בי, הרביצו לי, נטשו אותי וכהרגו את הבנאדם שבאמת אהבתי הרגו לי גם את הנפש, מה אתה יכול לעשות לי?" שאלתי בטוחה בעצמי כשהורדתי מעצמי את הקשירות וקמתי מהכיסא.

"אני לא אעשה לך שום דבר שעוד לא עברת מתוקה, אני רק אוסיף למה שעברת ואשבור אותך לנצח", הוא ליטף את הלחי שלי עם חיוך ניצחון על פניו, העפתי את ידו מפניי וסטרתי לו.
הוא היה בהלם, "את תשלמי על זה כלבה".
הוא גרר אותי מהחדר ונכנסו לחדר אחר שהיה מטר מהחדר שישבתי בו קשורה.

הוא זרק אותי על מיטה שהייתה באמצע החדר וקשר את ידי לברזלים של המיטה כשבטני על המיטה.
הוא העמיד אותי על ארבע ויצא מהחדר.
לאחר כמה דקות הוא נכנס עם שוט ביד.

אני לא אשבר.
אמרתי לעצמי, "תספרי עד 25 אם תתבלבלי נתחיל מהתחלה", לירן אמר.
"1", 'אני לא אשבר'.
"2", 'אני לא אשבר.

-

"25", לא נשברתי.
כל גופי כאב, התחת שלי שרף.
כמעט נשכבתי על המיטה אך הוא הרים אותי שוב, העמיד אותי באותה התנוחה שהייתי לפני וחדר אלי.
אין לו לב.
נאנקתי בכאבים בזמן שמפיו יצאו גניחות הנאה, כל מה שחשהתי עליו בזמן שהוא אנס אותי זה כמה שאני רוצה להרוג אותו.

הוא גמר ויצא ממני, "את זיון טוב", הוא לחש והתאפקתי לו להשבר, לא לבכות.
הוא הצליף בישבני, שיחרר את ידי ויצא מהחדר.

עצמתי את עיני ונפלתי אל החשיכה.

פתחתי את עיני בבהלה כשהרגשתי שמישהו נמצא מעלי וחודר אלי, ראיתי איך הוא מתענג וגונח, ניסיתי להזיז אותו עם ידי אך הוא לא זז, הוא תפס את ידי בחוזקה והניח אותם מעל ראשי.
התפתלתי תחתיו כדי שיקום, יזוז ממני, הרגשתי שהוא גומר והוא קם ממני.
הסתכלתי עליו בשנאה, "לא רציתי להעיר אותך ואני הייתי חרמן", הוא אמר עם חיוך ואני העדפתי לשתוק.
הוא יצא מהחדר אחרי שלבש את בגדיו.

ראיתי שבקצה החדר יש עוד דלת, ניגשתי אליה וראיתי מקלחת ושירותים, לא התקלחתי כבר כמה ימים.
נכנסתי למקלחת ושטפתי ממני הכל, את כל הזוהמה שלו, נכנסתי מתחת למים ועצמתי את עיני.
ניסיתי לדמיין את סהר, לראות אותו, אני רוצה לראות אותו כל כך, אני רוצה שיציל אותי.

"מה נכנסת להתקלח ולא קראת לי?", ראיתי שלירן עומד בכניסה למקלחת, "עכשיו אני פה ואני יכול לזיין אותך עוד קצת", הוא הוריד את בגדיו ונצמד אלי.
הוא התכוון למה שהוא אמר, הוא רוצה לשבור אותי.
ופה כבר לא התאפקתי. דמעות יצאו מעיני, התפרקתי.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
אל תשכחו להצביע ולהגיב את דעתכם❤