בזכות הריקוד

הקדמה

ריקוד.
לרקוד.
להרגיש את האנדרנלין שזורם לך בכל הגוף ואת מרגישה שאת עפה עם המוזיקה, משתחררת מהכל ומרחפת ביקום משלך, בגן העדן הקטן והרגעי שלך.
קוראים לי אייבי,אייבי קמנסון, אני בת 18, שיערי חום קהה חלק ויפה, עיניי כחולות בהירות ואני בהחלט לא כ"כ גבוהה.
אני מניחה שזה כבר די ברור שהריקוד הוא ה-דבר המרכזי בחיי. הריקוד הציל את חיי, הציל אותי מליפול לבור עמוק, שחור וחסר תחתית. הוא הציל אותי. פשוטו כמשמעו. אני גרה בלונדון שבאנגליה ושם גם נולדתי, אך הייתה תקופה שגרתי בדבלין, אירלנד. אני גרה יחד עם החברה הכי טובה שלי, שמה רייצ'ל, ובחיי שאין חברה יותר מדהימה ממנה. החיים לא חייכו לאף אחת מאיתנו, אבל כמו שרייצ'ל נוהגת לומר חלק מהחיים זה ליפול ולחיות, זה לדעת לקום, רק שאני עדיין מתאוששת מהנפילה.
שתינו רקדניות בלהקת הברייקדאנס הכי מצליחה באנגליה, מה שבכלל לא מפתיע.

הסיפור שלי מתחיל בזכות הריקוד, ביום של הפלאשמוב.