בזכות הריקוד

עונה 2 פרק 23

מכירים את ההרגשה הזאת לפני שמתעוררים בבוקר?
שמשהו בתת מודע שלכם אומר לכם לקום?
אז זה מה שקרה לי.

נגעתי במיטה, מרגישה את הצד של קייל ריק.

התיישבתי במיטה, משפשפת את עיניי, מחפשת אותו במבטי, כמובן לא מוצאת.

"קייל?" קראתי בשמו בעודי יורדת במדרגות, מריחה ריח נעים ומגרה שמגיע מהמטבח.

הסתכלתי וראיתי צלחת עם מלא פנקייקים ועליהם סירופ מייפל עם קצפת ותותים, כמו שאני אוהבת, ואת המזוודה האדומה הענקית שלי ליד.

רצתי מהר לכיוון השולחן, לא מנסה אפילו להסתיר את החיוך שלי, לוקחת את המעטפה שהייתה מונחת לצד הצלחת. פתחתי אותה נושכת את שפתיי.

"בוקר טוב אייב שלי!
את תראי אותי רק מאוחר כנראה, אבל אל תדאגי, זה חלק מההפתעה, ואני מקווה שתאהבי אותה.
תאכלי את הפנקייקים, כי אני יודע עד כמה את אוהבת אותם, ותתארגני כי בשמונה וחצי  יש לך טיסה.
שיהיה לך יום שנה שמח,
אוהב קייל❤"

חייכתי למראה הדברים שהוא כתב, אבל איזו טיסה?

הפכתי את הפתק, ולא יכולתי לעצור את עצמי מלצרוח.

"אומייגאד!!!" צעקתי, רואה כרטיס טיסה לפריז!!!

אכלתי מהר, מתקלחת ומתלבשת בשורט וחולצה משוחררת, אוספת את שיערי לפקעת מבולגנת, כשריי מתקשרת אליי.

"אייב!!!" שמעתי צעקה שמחה.
"יום שנה שמח!!" ארבעת הבנות האהובות עליי ביותר צעקו.

"אנחנו בדרך אלייך עכשיו לקצת שופינג לקראת הערבבב" שמעתי את אלי קוראת, ולפני שיכולתי להגיב הן כבר היו בדלת, מצלצלות בפעמון.

בול ברגע שפתחתי בפניהן את הדלת הן קפצו אליי בחיוך, מתרגשות מאוד ורק מעלות לי את ההתרגשות ואת הציפייה שהייתה לי גם ככה.

הבנות הראו לי את השמלה שהן כבר קנו, לא מרשות לי להוציא מילה אחת נוספת בנוגע לתשלום או לשאר.

השמלה הייתה מדהימה. כל כך מדהימה.
היא הייתה בצבע תכלת בהיר מאוד, שככול שהיא גלשה למטה בד המשי הדקיק שלה רק התבהר עד שהוא נהיה לבן, כמעט כסוף.
היא הייתה בגזרת סטרפלס שהשתלב על החזה כמו ב-וי שחשף את גבי בקטנה.

הבנות משכו אותי מהר מחוץ לבית, וככה נכנסנו למכונית, שרות כולנו בזיופים לקולו של הרדיו שהשמיע את Blank Space,
טוב נו, אף אחת מאיתנו היא לא טיילור סוויפט.
וחבל.

הגענו לחנות ענקית של ויקטוריה'ס סיקרט, והבנות פשוט משכו אותי בכוח להיכנס פנימה. שלא תבינו לא נכון, הרגשתי הכי בנוח לידן, הן יותר מאחיות עבורי, אבל כשזה הגיע למה שקייל ואני עושים לבד זה תמיד היה קצת מביך, איך לומר.