בזכות הריקוד

החלטה

אז היי.

אני מקווה ממש שכולן קראו את הפתק הקודם, כי זו ההחלטה שלי לגבי הכל.

קראתי את כל התגובות שלכן,
את כל ההודעות,
ראיתי כל הצבעה.

לפני שהעלתי אמרתי לעצמי "למה יש לי לעתוב עכשיו? גם ככה לא יעריכו את זה כמו שצריך." אני לא יודעת מה עבר לי בראש כשכתבתי את זה.

אז כמו שאמרתי, קראתי את כל התגובות כמה פעמים, בדקתי את כל ההצבעות, ההודעות, ואמרתי לעצמי "למה שאני אתן לזה להפסיק?"

השגתי את המטרה שלי. אם הצלחתי לשנות חיים של מישהי אחת הצלחתי.

למה שאני אפסיק לכתוב?!? אני אוהבת את זה, אנשים אחרים אוהבים את מה שאני כותבת, מה אכפת לי מה כולם יגידו??

כנראה כולם ידעו עכשיו וזה לא אכפת לי כבר, אני גאה במה שאני עושה, בכתיבה שלי, בקוראות המדהימות שלי, ואני מאושרת שהצלחתי אולי לעשות איזה שינוי.

אני לא שמחה והכל הפי הפי עכשיו, ממש לא. אני לא מתכוונת להפסיק את הכתיבה.

לא מתכוונת למחוק את הסיפור, אני מאחלת שהוא רק ימשיך להצליח כמה שיותר.

חלק מכן אמרו שהצלתי אותן בכתיבה שלי, שהסיפור גרם להם להאמין בעצמן, בנות, אתן טועות. אתן גרמתן לי להאמין בעצמי.

אני בחיים אבל בחיים לא חשבתי שיאהבו את הכתיבה שלי שהיא יפה ושהסיפור כל כך יצליח.

מה חשבתי לעצמי כשאמרתי שאני רוצה למחוק אין לי מושג, כתיבה זה תחביב בדיוק כמו ריקוד, ציור, שירה ,וכו.
אין לי ממה להתבייש.

תמיד רציתי להיות מהאנשים החזקים האלה שלא אכפת להם מה אומרים עליהם, אני לא כזאת. אני נפגעת מהר לפעמים, במיוחד מהקרובים אליי. אני לא יודעת אם זה ישתנה אי פעם, אבל כרגע, ממש עכשיו, אני כאן, ואני לא מתכוונת ללכת כל כך מהר.

אני אוהבת כל אחת ואחת מכן,
התגובות וההודעות שלכן הן הסיבה לחיוך שלי, אתן הופכות אותי למאושרת קצת יותר ואתן מאפשרות לי לפרוק את כל העצבים שלי דרך זה שאתן בעצם קוראות מה שאומר שאתן מקשיבות.

תודה רבה לכל אחת מכן שעודדה אותי, ואמרה לי לא להפסיק.

אני לא יודעת עוד מתי אני אסיים את התמונות של קייבי, אל תחשבו ששכחתי.
יש לי גם סוף לסיפור. ה

אני אוהבת אתכן כל כך❤❤❤❤