בזכות הריקוד

פרק 10

נ"מ קייל:
עמדתי שם בוהה ברצפה, שהיד על הלחי שלי שבערה, שבכל הסטודיו היה שקט.
פחדתי להרים את המבט, וידעתי שכולם מסתכלים עליי.
רצתי החוצה, מנסה לקלוט אותה, אבל היא לא הייתה שם.

נדין יצאה אחרי, מסובבת את פניי אלייה.
"מה היה שם בדיוק? מה ניסית לעשות? זה היה חלק מהסצנה?" היא שאלה ברצינות.
"כן." שיקרתי לה. לא יכולתי להגיד לה שלא, שבאמת ניסיתי לנשק אותה.
"אז למה היא סתרה לך?" היא ליטפה את פניי. "אני באמת לא יודע." אמרתי לה מנסה להעמיד פניי כועס.
"תתעלם ממנה.." היא אמרה באיטיות, נעמדת על קצות אצבעותייה, ומנשקת אותי.
היא תלתה את ידייה על צווארי, מנשקת אותי. הסתובבתי, רואה שם את אייבי.

היא נענה את ראשה והמשיכה ללכת, עוברת אותי ואת נדין. עזבתי א נדין עומדת שם ורצתי אחריה. הייתי חייב לבקש ממנה סליחה.
"אייבי!" קראתי לה אך היא המשיכה ללכת.
השגתי אותה ותפסתי בידה מסובב אותה אליי, כבר היינו במרפסת בחוץ.
"תניח לי!" היא צעקה עליי והסתובבה, והפנים שלה נראו לחות.
"בכית?" שאלתי, שולח את ידי לפנייה.
"אל תיגע בי קייל." היא ביקשה. היה בקולה משהו שונה.
"אני מצטער. לא הייתי צריך לנסות לנ-"
"לא היית?! באמת קייל, אתה ממש חכם! מה חשבת לעצמך כשניסית לעשות את זה? מול כולם, בת הזוג שלך עמדה שם מולנו ואתה מנסה לנשק אותי בפרצוף שלה! אתה פשוט חסר טאקט." היא אמרה והעיפה את ידי ממנה.
"בגלל זה אני אומר שאני מצטער!"
"אני ממש שמחה בשבילך!" היא חייכה חיוך ציני ונכנסה פנימה.

נ"מ אייבי:
נשבר לי ממנו. הוא מנשק אותה, ואז בא ומנסה לנשק אותי מול כולם, והוא כמובן חושב שזה יעבוד לו. ואז היא, הנדין הזאת מנשקת אותו במטרה שאני אראה.
כל פעם הוא יבוא עם הפנים היפות שלו מתי שהוא רוצה ויתנצל?
אני פשוט טיפשה. הייתי צריכה לדעת.
מה אני בכלל נותנת יחס לקייל הזה שבאמת חושב שהוא איזה 'קינג' ?
חושב שהוא איזה צ'ארמר, דביל.

נמאס לי להיות בדרמה יומית איתו, הצטרפתי לכל זה כדי לעבור חוויה, להנות עם חברותיי וחברי לצוות, לא בשביל להיות תקועה במסלול מעגלי עם ההתנהגויות הילדותיות שלו.
זהו. נתתי לו יותר מידי צ'אנסים שננסה להיות ידידים.
והנדין הזאת, בכל שנייה שאני סופגת מהמראה שלה בא לי להקיא. למה הוא איתה בכלל? מה הוא מוצא בא בכלל?
זהו, מעכשיו אני עומד לשמור איתו על יחסים בין פרטנרים בלבד.

נכנסתי חזרה לסטודיו, מנסה להתעלם מכל מה שקרה כאן עכשיו. המוזיקה פעלה, והצטרפתי ישר לריקוד.
ניסיתי להשכיח מעצמי את הכל בעזרת הריקוד, וזה קצת עזר.
חייכתי, כי חיוך תמיד עוזר.

אני יכולה לעצור את נשמתי,
אני יכולה לנשוך את הלשון,
אני יכולה להישאר ערה לילות שלמים,
לזייף חיוך, לזייף צחוק,
לשחק את עצמי הכי טוב שאני יכולה,
וכשאני אשים חיוך על הפרצוף אף אחד לא ייראה כלום.
לזייף 'אני בסדר' אחד, שניים, שלוש, מיליון.
אני יכולה לעשות את כל זה, וכולם יאמינו לי.
כי תמיד מאמינים.
אף אחד לא שאל אותי בעבר אם הייתי בסדר, גם כשכולם ידעו שאני במצב הכי חרא שיכול להיות, הייתי מזייפת חיוך.
וכולם היו ממשיכים הלאה בחיים שלהם.