בזכות הריקוד

עונה 2 פרק 6

המשכנו כמובן את יום הצילומים,
ולא יכלתי להפסיק לחייך.
ההרגשה שלי הייתה ההרגשה הכי מושלמת בעולם, ועשיתי הכל על הצורה הכי טובה כי הרגשתי שהוא מגבה אותי.

כל היום רק חייכתי, וזה היה מושלם.

"אייבייי!!!!!!" ריי רצה אליי איך שאני וקייל סיימנו את הריקוד, וכמוהה גם טיילן.

שתיהן קפצו עליי בהתרגשות וחנקו אותי בחיבוק דוב שלהן.

"אתם מושלמיייםםם" טיי קפצה וחייכה כל כך שחשבתי שהפנים שלה עומדות להיקרע.

אבל מה אני מדברת בכלל?! חייכתי כל כך הרבה שכבר כאבו לי הפנים.

חיבקתי את שתיהן חזק וקפצנו שלושתינו כמו ילדות עם הפרעה,
וראיתי איך כולם תוקעים בנו מבטים כאלה שמרחמים על השכל שלנו.

"ה-הוא היה חי כל הזמן!" אמרתי בקושי נושמת.
"ברור שהוא היה חי, אייבי! את פשוט לא הקשבת כהרגלך! ניסיתי להגיד לך, כולם ניסו להגיד לך! את פשוט לא רצית לשמוע!" רייצל אמרה.

ראיתי את קייל מסתכל בי מהצד,
והסתכלתי עליו גם. הוא חייך אליי וחייכתי אליו בחזרה.

באחת עשרה בערך סיימנו את יום הצילומים, ועלינו על ההסעה חזרה למלון.

הייתי כל כך מוטשת,
אבל זה היה שווה את זה.
כל כך שווה את זה!

נכנסתי ישר למקלחת, למרות שהפעם לא רציתי שהיום הזה יעבור.

שרתי לעצמי בקולי קולות (ובזיופים כמובן) את השיר Livin' la vida loca באמבטיה, ואני לא יודעת למה המילים שלו תמיד הצחיקו אותי קצת, אבל הן היו כל כך נכונות כאלה, ואני ממש אוהבת אותו למרות שהוא כבר ישן.

הרגשתי כמו בחלום. פשוט חלום! הרגשתי שסוף סוף משהו בחיים הדפוקים האלה שלי מסתדר, שאני פותחת דף חדש ונקי, שהפרק הבא שלי זה קייל.

עטפתי את עצמי במגבת,
וייבשתי היטב את שיערי,
הולכת להתלבש.

הבנות היו כבר במיטות שלהן וראו טלויזיה.

"מה רואות?" שאלתי כשלקחתי לי שוקו מהמיני בר.

"איאן" רייצל אמרה עם העיניים במסך וישר קפצתי על המיטה שוקעת בפרק.

"הוא כל כך חתיך שזה לא ייאמן" טיי אמרה.
"יש לך חבר" רייצל ענתה לה.
"כאילו שאת לא חושבת ככה"
"ברור שאני חוש-" דפיקה בדלת קטעה את הוויכוח ה'סוער' של שתיהן.

"רגע!" אמרתי וקמתי בחוסר חשק מהמיטה, לוקחת את השוקו שלי יחד איתי.

הידקתי את הקוקו הרפוי שלי על ראשי ומשכתי מעט את המכנס הקצרצר שלי למטה, בכל זאת, לא נעים.

פתחתי את הדלת,
וזה היה קייל שעמד שם נשען על המשקוף והבעת פניו הייתה לא לגמרי ברורה.