התעוררתי בבוקר לצד ריק של מיטה.
התיישבתי משפשף את עיניי,
תוהה לאן מוניקה נעלמה.
הסתכלתי על השידה שליד המיטה,
רואה פתק. יצאה לאימון בוקר.
"נשים פשוט אוהבות לתת לי לקום לבד בבוקר אה?" מלמלתי לעצמי קם למקלחת.
נתתי למים לשטוף ממני הכל,
חושב על אתמול.
אני לא זוכר כלום מהעבר עם מוניקה.
אני זוכר רק שהדמות שלה,
היא הצל שלי.
המלווה שלי.
על כל דבר שאני עושה ביא הרוח שלי.
התלבשתי במהירות,
שם את משקפיי השמש שלי,
נכנס למכונית פותח בנסיעה לעבר הסטודיו.
שעת הפקקים החלה,
וגם אני נפלתי קורבן לתנועת הכבישים של לונדון.
הדלקתי את הרדיו, ועם המזל שלי,
על הבוקר, איזה שיר התנגן? נו קדימה,
פשוט מידי לנחש..
נ"מ אייבי:
קפצתי ממיטתי בהתרגשות, רעד חלף בידי.
אתמול היה כל כך מושלם.
לליל אמש לא חסר רבב,
הוא היה מדהים, מארק היה מדהים,
אני מקווה שהוא לא ישכח את זה לעולם.
נשאתי את התהיות שלי האם גם הוא הרגיש כך, מסמיקה לי כל הדרך הביתה ורוקדת בסלון כמו ילדה,
כמו הילדה הטיפשה של פעם.
די!
צחצחתי שיניים במהירות,
שרה לי מול המראה יחד עם המוזיקה מהפלייליסט האהוב עליי.
התנענעתי לפי הקצב,
שרה לי get ugly של גייסון דרולו, אחד מהאהובים עליי.
ניגשתי לארון פותחת אותו לרווחה,
מוציאה לי בזריזות טייץ בגזרה גבוהה וגוזיית ספורט של נייק,
אוספת את שיערי לקוקו גבוה ומפזרת את הפוני,
נועלת את נעליי הריקוד שלי.
נכנסתי למכונית,
נעצרת ברמזור,
בדיוק בזמן של כל הפקקים.
יופי אייבי, את שופעת מזל היום!
הפעלתי את הרדיו,
שפתאום בלי חוצפה איזה שיר הושמע?
כן, כן- 'אייבי' שקייל הקדיש לי.
וואו, מבוקר מדהים הוא כבר נהרס..
העברתי מהר תחנה,
מחפשת משהו נורמלי לשמוע,
כשאת מי אני רואה עומד לידי ברמזור,
הוא ולא אחר, קייל.
הפנתי את ראשי במהירות,
מקווה שהוא לא יקלוט אותי,
מסדרת את משקפיי השמש הוורודות שלי על גשר אפי.
הסטתי מעט את מבטי,
רואה אותו מחייך,
עושה לי תנועת שלום עם שתי האצבעות שלו.
גילגלתי את עיניי והרמזור התחלף בדיוק בזמן.
נסעתי ישירות לחנייה של הסטודיו שכבר לא היה רחוק בלי למצמץ בכלל.
הנוחכות המעיקה של קייל ממש לא עומדת להרוס לי את היום. ככה החלטתי וככה יהיה.
החנתי את המכונית שלי בתנועת הגה חלקה ומושלמת, מקפצת לי החוצה מהג'יפ,
אוחזת את תרמוס הקפה שלי ביד ואת התיק על כתפי.
מיד אחרי הלך קייל, שרדף אחריי צועק את שמי עד שהוא השיג אותי.
"בוקר טוב גם לך!" הוא חייך בציניות,
לדעתי, מרים את המשקפיים מפניו לשיער.
"בוקר טוב לי קייל" אמרתי והמשכתי ללכת מרימה את המשקפיים מפניי.
"אהבת את השיר שהיה ברדיו?" הוא שאל כשנכנסנו למשרד של מתיו,
מחכים לו שייתן לנו סדר יום ליום הקרוב.
עוד לפני שהספקתי לפתוח את פי לענות, הוא כבר המשיך.
"השיר זה רק תזכורת שאת שלי,
לא של אף אחד אחר, לא מארק,
ולא אף אחד" הוא אמר לוחש לי באוזן.
פערתי את עייני בכעס, הוא רציני?!
"סליחה?!" שאלתי משלבת את ידיי על חזי.
"יש לך עוד את החוצפה להגיד לי עם מי להיות?" שאלתי בעצבים.
"בהחלט. תיפרדי ממנו" הוא אמר,
ולא ידעתי האם הוא מדבר ברצינות או בציניות גמורה, כי זה באמת היה הזוי מבחינתי.
"תקשיב ותקשיב לי טוב קייל!
לפי מה שזכור לי,
אתה זה שנפרד ממני,
ואני חושבת שיש לי את הזכות המלאה לבחור עם מי להיות, מתי, איך ולמה,
ובטח שאני לא שואלת אותך!"
אמרתי בכעס, ומתיו בדיוק נכנס לחדר.
קייל נראה נינוח לגמרי,
אבל הכרתי אותו טוב מספיק כדי לדעת שמבפנים הוא רותח ומבעבע מרוב עצבים.
נשכתי את שפתיי בעצבים,
מנסה להסדיר את נשימתי.
"הכל בסדר?" מתיו שאל והנהנתי מגלגלת את עיניי.
מתיו נתן לנו את התדרוך להיום ואיך שהוא סיים את דבריו ושחרר אותנו פרצתי מהחדר בעצבים, נתקעת במארק.
"וואו, בוקר טוב" הוא חייך אליי והאדמתי מבושה.
"בוקר טוב" אמרתי בחיוך.
"הכל בסדר?" הוא שאל.
"סתם, קייל נהנה להוציא לי את הנשמה בכפית" אמרתי בגיחוך למרות שהתכוונתי לכל מילה.
"לדבר איתו?" הוא שאל וראיתי איך הוא מתעצבן.
"לא, לא זה בסדר. הכל בשליטה." אמרתי ומזווית עיני ראיתי את קייל עומד ומסתכל בשנינו כשמארק נושק לשפתיי.
הרגשתי מלכה באותם רגעים, אבל משום מה, כשהתנשקנו דמיינתי את הפנים של קייל.
בנות!!! היה לי חשק בלתי מוסבד לצרף שוב את הוידיאו, אני מכורה אליו בקטע מפחיד.
אוהבת תמיד ולנצח❤❤❤❤❤
YOU ARE READING
בזכות הריקוד
Подростковая литератураריקוד. לרקוד. להרגיש את האנדרנלין שזורם לך בכל הגוף ואת מרגישה שאת עפה עם המוזיקה, משתחררת מהכל ומרחפת ביקום משלך, בגן העדן הקטן והרגעי שלך. הריקוד הציל את חיי, הציל אותי מליפול לבור עמוק, שחור וחסר תחתית. הוא הציל אותי, פשוטו כמשמעו. החיים ממש לא ח...
