בזכות הריקוד

פרק 7

-כעבור שבועיים-

נ"מ אייבי:
השבועיים האלה היו מהמתישים ביותר בחיי.
הבקרים התחילו ב5, והלילות נמשכו עד השעות הקטנות.
המאמץ היה מסיבי וקשה, אך נהנתי מכל רגע.
אני וקייל?
לא החלפנו מילה בכל השבועיים האלה, התאמנו יחד וזה הכל, אבל זה לא הפריע לי, הייתי צריכה להתרכז באימונים, שהיו קשים וקורעים גם ככה.

בזמן הזה התחברנו לשאר הרקדנים/שחקנים, ועם חלקם ממש נוצרו קשרים. בן וריי נהיו ממש דביקים שזה מוזר, וגם אד וטיילן. כשהתאמנו ראיתי איך קייל מסתכל עליי,והרגשתי לא בנוח. הרגשתי אשמה. למרות שבכלל לא הייתי אשמה, זו זכותי לסרב לנשיקה אם אני לא מעוניינת בה..? אבל אני לא?
לאט לאט נכנסתי לדמות, וזה היה קשה הכל יחד, אני מודה, אבל זה מה שהיה הכי כיף.

"כולם לגשת למרכז" קרא הכוריאוגרף שלנו, גיימס קרא לכולנו, ולידיה התקרבה אלינו מתחילה לדבר.
"מחר הטיסה שלנו יוצאת מהית'רו לאל איי. הטיסה יוצאת ב18:15 בערב. אני מקווה שכולכם ארגנתם מזוודה רצינית, כי אתם עומדים להיות שם הרבה זמן. כל הצוות והשחקנים יהיו יחד במלון. התנהגות לא הולמת, ואף אחד לא יהסס לפתר אתכם." לידיה שלחה לכולם מבט רציני. וכולם הנהנו.
"תשנו טוב היום, ונתראה מחר. בלי איחורים!!" לידיה חייכה, וכולנו צעקנו בהתרגשות. לא האמנתי שאני עומדת לנסוע מחר לפאקינג אל איי, יחד עם שתי חברותיי הטובות ביותר, ולהשתתף בפאקינג step up!! האם אני חולמת?

יצאנו מהסטודיו שלושתינו שלובות ידיים, מצחקקות ומתרגשות. "אז נראה אותך מחר?" חייכתי לטיי כשהורדנו אותה בביתה מהמכונית. "ברור אהובות! נדבר!" היא נופפה לנו לשלום ונכנסה לביתה.
ארזנו כל היום, ואז התיישבנו על הספה מחויכות. "את מאמינה שאנחנו הולכות להיות באל איי? ולהצטלם לstep up? זה פשוט חלום.." ריי חייכה והניחה את ראשה לאחור על הספה. "חלום.. אני לא רוצה להתעורר ממנו.." צחקקתי. "אז.. מה הולך בינך לבין בן?" חייכתי בשובבות.
"לא קורה כלום." רייצל פתחה את עינייה ונראתה כמו דגיגה.
"נו באמת!" אמרתי ושילבתי ידיים. היא הסתכלה עליי בשקט לשנייה ואז היא התחילה "הוא כזה מושלם אייבי!!! אני מתמוגגת!!" היא חייכה וגילגלה עיניים בחולמניות. "ריי דיוויס? האם את מאוהבת?" חייכתי אלייה. "כן!!!" היא צעקה וקפצה על הספה, בשתיים בלילה.
התפוצצנו מצחוק, מדברות על החוויות שעברנו בשבועיים האלה, שבהם לא היה לנו זמן לנשום בכלל.

"אז, אייב, מה הולך בינך לבין קינג?" היא הקפיצה את גבותיה וחייכה בשובבות כמו שהיא תמיד עושה. "לא קורה כלום ריי." אמרתי ברצינות. "נו באמת אייב, ראיתי איך הוא מסתכל עלייך." היא אמרה. "ריי, לא החלפנו מילה כל השבועיים האלו, ואני מתכוונת לזה." אמרתי ברצינות "התאמנו יחד, וזהו. לא דיברנו מעבר לטקסטים. שום דיבור" "אייבי, את חייבת להיפתח ולא להיות כזאת סגורה." היא הפעם דיברה כבר ממש ברצינות. "אני לא סגורה רייצל, זה פשוט לא עבורי, אני ל-" "את לא מה אייבי?!" היא צעקה "אני לא יכולה רייצל! אני פשוט לא!" צעקתי בחזרה. "נמאס לי מזה אייבי! נמאס לי לעמוד מהצד ולראות אותך הורסת לעצמך את החיים, ועוד בגלל הבן זונה הזה?! נמאס לי מזה אייבי!!" היא צעקה עליי ממש, ופשוט התחלתי לבכות שכבתי שם, עם ראשי על רגלייה של רייצל, בוכה.
"את צודקת בכל מה שאמרת, ריי, את צודקת. אני דפוקה שאני נותנת לזה לשלוט בחיי, אבל אני לא יכולה, ריי זה רודף אותי בכל צעד, מזכיר לי עד כמה אני לא שווה.." התייפחתי, והתקשתי לנשום.
"את שווה את הכל אייבי, ומגיע לך הטוב ביותר. אני לא התכוונתי לצעוק, אני רק רוצה שיהיה לך טוב, את יקרה לי, אני לא רוצה לראות אותך דועכת." היא ניגבה את פניי, והסתכלתי בעינייה החומות בהירות בהירות, כמעט ירוקות. הנהנתי בראשי. "תבטיחי לי שתנסי, שתפתחי אליו, הוא רוצה אותך כולם רואים את זה, ואת גם אבל את פשוט עוצרת את עצמך. את מונעת מעצמך אושר." רק צרות היה לי מגברים איזה אושר?
"את מבטיחה?" היא שאלה אותי, או יותר נכון קבעה. "כן." משכתי באפי וניגבתי את עיניי.
************************************
השעה הייתה כבר 17:30, והתכוננו לצאת לכיוון שדה התעופה. "רייצל קדימה!! שלא נפספס" רייצל גררה במדרגות את המזוודה הענקית שלה, ויצאנו לשדה.

נכנסנו לשדה, עומדות בתור לצ'ק אין, כשטיי הגיעה. "חברות!!" היא צעקה לנו. רצנו לחיבוק וצחקנו בלי סוף. "אל איי בייבי!!" טיי הניפה את ידיה באוויר ושלושתינו צחקנו.

"למה ההטיסה כ"כ מתעקבת?" שאלתי, ואז כמו בסרטים נכנסו מי אם לא שלושת המוסקטרים? עם השיער שלהם שעף ברוח, ועם מבטים של דוגמנים. גלגלתי את עיניי, בעוד שטיי וריי עמדו להתעלף שם. "בנות,"
אד אמר וחיבק את טיי, ובן אפילו נתן לריי נשיקה קטנה על הלחי. עלינו למטוס, מתיישבות שלושתינו, והתיישבתי לי החלון. הסתכלתי על הנוף כשהמטוס המריא, וידעתי ששום דבר לא יהיה זהה עכשיו.
************************************
נ"מ קייל:
כשטיילן נרדמה, ראיתי איך אד מבקש להתחלף מרייצל להתחלף איתה ושהיא תלך לשבת ליד בן. הוא העיר אותה בטעות, ואז הם ישבו מחובקים, וכך גם בן ורייצל.
למה דווקא אצלי הכל חייב להיות כל כך מסובך?
ישבתי לבד, בוהה בחלון, ואז ראיתי שאייבי נרדמה גם. ושטיי ואד עברו למקום פנוי רק לשניהם. חשבתי לעצמי, אולי כדאי שגם אני אשב שם, לידה? בן וריי כמו זוג יונים, וכך טיילן ואד, אז למה שאני לא אשב שם בעצם?

התיישבתי לידה, קצת בוהה, כנראה שיותר מידי, כי טום התחיל לגחכך. היא הניחה את ראשה על הכתף שלי, כנראה בלי להתכוון, הזזתי את שיערותיה מפניה, והנחתי את ראשי עלייה גם.
************************************
נ"מ אייבי:
התעוררתי לשקט ששרר במטוס, וכמוהו גם חושך. מצמצתי, וראיתי שקייל לידי, ראשו על הכתף שלי. ליטפתי את פניו בעדינות, מקווה שאף אחד לא שם לב, וחזרתי לישון, מחייכת לעצמי חיוך קטן.
************************************
-משאירה אתכן במתח עד מחר-
מרושעת שכמוני חחחח. מה לדעתכן יקרה עכשיו?? תגובות תגובות תגובות♡♡♡♡