נסענו הביתה, שלוש הבנות הקטנות יושבות במושב האחורי של מכוניתי.
הן דיברו על עניינים שרק הן מבינות,
בשפה מצחיקה, כמו כל הילדים הקטנים.
כל הזמן הצצתי במראה, מנסה להבין מהיכן הבנות האלה כל כך מוכרות לי!
הייתי בטוחה שראיתי אותן בעבר, אלוהים אני נשבעת!!
במיוחד את הילדה עם השיער החום בהיר,
זה היה נראה כאילו ראיתי אותה כשאני הייתי בגילה! יש משהו יותר מוזר מזה??
נכנסנו הביתה, הבנות מיהרו לעלות לחדר של אנג' לשחק.
הכנתי להן פסטה ברוטב עגבניות, וקראתי להן מהמטבח "בנות האוכל מו-" ועוד לפני שהספקתי לסיים את המשפט, שמעתי קול קטן שקורא ממעלה המדרגות
"אני באה! אני באה! אני באה!" את מי זה מזכיר לי, למה אני לא מצליחה להיזכר?!
הבנות אכלו וצחקו, הבלונדינית מביניהן, ג'ו (הערת כותבת- אני אכתוב פשוט גו ואנגל)
הצחיקה את אנגל וברוק עד דמעות.
השעה התקרבה כבר לשש, והבנות ראו סינדרלה בסלון, כשאני דיברתי בטלפון עם המזכירה שלי בסטודיו שתכין הכל למחר.
סגרתי את השיחה,
כשהפעמון בדלת צלצל,
בטח ההורים של גו וברוק.
"אנגל, את יכולה לפתוח בבקשה מתוקה?"
אמרתי בזמן שאני מנקה את הכלים המלוכלכים שנחו בכיור.
אנגל פתחה את הדלת, ושמעתי אותה אומרת שאני נמצאת במטבח,
והיא חזרה לראות את הסרט.
שמעתי צעדים מתגברים, והסתובבתי בחיוך לברך אותן לשלום ולעשות היכרות, כששמטתי את הצלחת שאכזתי בידי לריצפה והיא התנפצה לריסיסים.
"א-אייבי?" רייצל שעמדה מולי בפה פעור ובעיניים פעורות שאלה.
הייתי בשוק טוטאלי, עכשיו כל הדמיון הזה התחבר לי!
טיילן נכנסה למטבח עם ילד שנראה העתק קטן ומדויק של אד,
ידייה מכסות את פיה בהלם והיא רצה אליי,
רייצל אחריה,
שתיהן מתנפלות עליי בחיבוק דוב,
הילד הקטן מצטרף לבנות בסלון.
"איפה היית כל הזמן הזה?!" שתיהן שאלו אותי, דמעות עלו לעיניי.
התגעגעתי אל שתיהן כל כך,
לשתי החברות הכי טובות שלי בעולם.
חברות? לא. הן היו כמו אחיות עבורי.
"אלוהים אייב, כל כך התגעגעתי אלייך"
רייצל לחשה כשהיא מחבקת את צווארי, דמעותיה מכתימות את החולצה הוורודה שלבשתי.
נרגענו מההלם, עדיין בשוק,
לא פגשנו אחת את השנייה ארבע שנים!!
הכנתי לי ולרייצל קפה, לטיילן תה,
כמו שהיא אוהבת.
"איפה היית?" רייצל שאלה, מחממת את ידייה בספל הקפה.
"את חסרת לנו כל כך, נעלמת בלי לומר כלום..." טיילן אמרה, עינייה שקועות בתה.
"קייל אמר שנפרדתם,
הוא לא אמר כלום מעבר.
זה לא היה הגיוני, שאת תקומי ותעזבי בלי לומר לאף אחד מילה. זו לא את"
רייצל אמרה, ורק בהיתי לא הוצאתי מילה נושמת עמוק, מרגישה טעם מלוח על שפתיי, מבינה שאני בוכה.
YOU ARE READING
בזכות הריקוד
Dla nastolatkówריקוד. לרקוד. להרגיש את האנדרנלין שזורם לך בכל הגוף ואת מרגישה שאת עפה עם המוזיקה, משתחררת מהכל ומרחפת ביקום משלך, בגן העדן הקטן והרגעי שלך. הריקוד הציל את חיי, הציל אותי מליפול לבור עמוק, שחור וחסר תחתית. הוא הציל אותי, פשוטו כמשמעו. החיים ממש לא ח...
