בזכות הריקוד

פרק 17

נ"מ קייל:
המשכנו לרקוד, והייתי כל כך שקוע בלהסתכל על אייבי שרקדה עם הבחור הזה, שהיה צמוד אלייה קצת יותר מידי.

סובבתי את נדין, והיא נתקעה באייבי, בכוונה..?
היא הסתכחה עלינו, מרימה גבה ואחר כך יצאה החוצה, ניסיתי לעקוב אחריה במבטי, לראות לאן היא הולכת, אבל נדין אחזה בלחי שלי, וסובבה אותי בחזרה אלייה.

נ"מ אייבי:
יצאתי מחוץ למועדון כדי לשאוף מעט אוויר.
זה היה יותר מידי בשבילי,
המוזיקת סלואו,
ואיך שכולם הכירו אותם,
ואשכרה מחאו להם כפיים כשהם נכנסו,
וכל המבטים האלה ביני לבין קייל, ואיך שנדין מסתכלת עליי, כאילו היא מנסה לשרוף אותי, כאילו היא מכירה אותי...

אני שונאת את המצב הזה,
שאני אפילו לא יודעת מה אני רוצה מעצמי, אני רואה אותם ביחד, ו.. רגע, מה זה?
שלחתי את ידיי לפני והרגשתי את הדמעות מתגלגלות במורד לחיי.
וזה בדיוק מה שקורא לי.
אני רואה אותם ביחד, צמודים, אוהבים,
ומשהו בי נשבר כל פעם מחדש, אבל מצד שני, אני לא יכולה לעמוד ליד קייל, הוא מטריף אותי, מציק, מעצבן...

אבל זה מרגיש כאילו המקום שלי הוא רק לידו...

משכתי באפי, וחזרתי לבהות בחוף.
המועדון היה ממוקם בטיילת של המלון, ממש על החוף.

"אייבי? מה קרה?" זו הייתה אלי, איך היא ידעה שאני פה?

"כלום" אמרתי, משכתי באפי וניגבתי את עיניי ולחיי.

"בכית?" היא שאלה.
"לא.." עניתי. "אז מה קרה?" היא שאלה בדאגה.

"שום דב- את יודעת מה? דאמיט!" אמרתי בעצבים, שהחליפו את הכעס.

"אני לא יכולה לראות אותם יחד, אוקיי?! אני לא יכולה לראות אותה נמרחת עליו, ואותו מקרב אותה אליו ממותנייה, ואת שניהם מתנש-" התחלתי, והיא עצרה אותי.

"נדין וקייל? פחחחח" היא שאלה וגיחכה.
"מה זאת אומרת?" שאלתי.
"את באמת מאמינה ל-'נדייל' הזה?" היא שאלה ועשתה צורה של מרכאות באצבעותיה.

"מה זאת אומרת?" שאלתי, הם לא באמת זוג?!
"זו סתם יחצנות. ה-15 דקות תהילה של נדין עברו כבר ממזמן, סתם הדביקו אותם ביחד כדי לקדם את הקמפיין החדש שהיא עושה לחברת הבגדים הזאת, שכחתי את השם שלה.. זה לא אמיתי, אף אחד לא באמת אוהב אותה, ובטח שלא את שניהם ביחד."
אלי אמרה.

הייתי בשוק, הם לא באמת ביחד?
"א-אבל אני ראיתי אותם, הם כל הזמן מתנשקים ונמרחים אחד על השני, ושיחקנו יום אחד אמת או חובה, ובאתי להחזיר לו את הבגדים שלו, ותפסתי את שניהם שוכ-" "יותר מידי פרטים. אני לא יודעת למה קייל עושה את זה, אבל שום דבר ביניהם הוא לא אמיתי, לפחות מצדו של קייל" היא אמרה.

"אז למה? למה בכל זאת הוא עושה את זה?"
שאלתי.

"כי הוא אידיוט אייבי, והוא לא מעוניין בנדין רואים את זה." היא אמרה.

"איך?" שאלתי, "כי הוא בפירוש מאוהב בך, אייבי! את עד כדי כך עיוורת?!" היא חייכה, ואני לא האמנתי לשום מילה שיוצאת לה מהפה.

"בי?? ממש לא! אני שונאת אותו, והוא שונא אותי," אמרתי.

"את לא שונאת אותו, בכלל לא, לפי הצורה שאת מדברת עליו, וכשבחורה מאוהבת, אפשר לראות את זה בחיוך שלה, והוא לא שונא אותך, לפי איך שהוא מסתכל עלייך, כי כשבחור מאוהב, אפשר לראות את זה בעיניים שלו.." היא לחשה, אבל לא הסתכלה עליי, אלא למאחוריי.

"מ-מה?" שאלתי והסתובבתי, ראיתי את קייל עומד במרחק מה מולי, ואלי נעלמה.
הסתכלנו אחד על השני בדממה, אף אחד מאיתנו לא אומר מילה.

הוא התקרב אליי צעד, ואני צעדתי לאחור.
שני צעדיים, והתרחקתי שניים.

רצתי מהטיילת, לחולות שבים, הרוח על פניי, והדמעות, אלוהים, הדמעות האלה, שפשוט לא מפסיקות לבוא,
והתחושה הזאת, המוזרה בחזה, מה זה?
************************************
איזה מזל שיש את אלי בעולם, אה?

פרק קצר, אני יודעת, אולי יעלה פרק נוסף מאוחר יותר, רק אומרת(:

תגיבווו פליזזז על מה אתן חושבות על הפרק