הלכתי לכיוון המכונית שלי במהירות,
מעבירה את שיערי למאחורי אוזניי,
מוצאת את המפתחות ופותחת את האוטו.
התיישבתי בכיסאי,
בוהה בברכיי, לא זזה.
מנסה לעקל, כנראה מנסה להבין.
הכנסתי את המפתחות לקלאץ,
מסובבת אותם ומתניעה את הרכב.
באתי לזוז,
כמעט מסובבת את ההגה,
כשדפיקה חזקה על החלון שלי הבהילה אותי.
סובבתי את ראשי, וזה היה קייל.
התאפקתי לא לגלגל את עיניי,
רק בגלל כל הסיטואציה הזאת היום.
פתחתי את החלון,
וקייל רכן לעברי.
"אפשר.. אפשר רק לדבר? חמש דקות" הוא אמר, והנהנתי בראשי בספקנות.
יצאתי מהאוטו, סוגרת את הדלת ונשענת עלייה.
קייל טחב את ידיו בכיסים, נעמד מולי.
הוא שמר על מרחק.
מועט אומנם, אבל עדיין מרחק.
לא כמו בדרך כלל
משהו השתנה היום,
וזה די ברור,
ואני לא יודעת האם להודות על כך ולהגיד 'תודה לאל ברוך שפטרני',
או להצטער.
שילבתי את ידי על החזה שלי,
מבטי עובר מהרצפה לקייל.
"תודה.. על היום. זה-זה לא היה מובן מאליו" הוא אמר.
"אני מצטערת על מה שהוא עשה לך.
אבל האמת? זה לגמרי הגיע לך." עניתי, מתאמצת שלא לחייך ולהישמע כמה שיותר רצינית כשאמרתי את המילים האחרונות.
"אני יודע. אבל אני לא מצטער." הוא אמר, מגחכך.
"מ-מה? מה זאת אומרת?" אמרתי לא מבינה.
"אני לא אוותר אייב" הוא אמר מתקרב אליי, שובר את המרחק המבורך הזה שהיה בינינו קודם.
"אני בחיים לא אוותר עלייך" הוא השעין את ידיו על המכונית שלי, נצמד אליי.
העברתי את מבטי בין שתי עיניו במהירות,
לא מבינה מה קורה כאן בדיוק.
"יש הרבה כוכבים בשמיים, אבל אפילו כל האור של כל הכוכבים שבשמיים ביחד אינו משתווה לאור ולחום שמפיצה השמש." הוא אמר.
הוא התקרב אליי, שפתיו נוגעות בשלי כמעט,
נוגעות-לא נוגעות,
מברישות אחת את השנייה,
חולקות את אותו אוויר.
"אני אף פעם לא אוותר עלייך אייבי,
אני אף פעם לא אתן לשמש שלי לשקוע אל הים" הוא אמר,
מתנתק ממני במהירות,
משאיר אותי ככה בלי שום התראה,
שעונה על מכסה המנוע.
אל דאגה, זה רק חלק א!!!!!!!
YOU ARE READING
בזכות הריקוד
Novela Juvenilריקוד. לרקוד. להרגיש את האנדרנלין שזורם לך בכל הגוף ואת מרגישה שאת עפה עם המוזיקה, משתחררת מהכל ומרחפת ביקום משלך, בגן העדן הקטן והרגעי שלך. הריקוד הציל את חיי, הציל אותי מליפול לבור עמוק, שחור וחסר תחתית. הוא הציל אותי, פשוטו כמשמעו. החיים ממש לא ח...
