בזכות הריקוד

פרק 29

בפרק יש פגיעה עצמית. מישהי שקשה לה לקרוא שתדלג, הקטע מודגש.תהנו❤
************************************
התעוררתי מהשינה המנומנמת והרדופה שלי, וראיתי שעברה בקושי שעה.

הבנות החליטו לתת לי מרחב בשבוע האחרון, וכל אחת מהן הלכה לישון אצל בן הזוג שלה.
לפעמים עדיף להיות לבד.

קמתי לשטוף פנים, הסתכלתי בשעון, השעה הייתה אחת עשרה ארבעים ושלוש בלילה, באמת לא עבר כל כך הרבה זמן.
כמו שחשבתי.

עמדתי מול הכיור, העיגולים השחורים מתחת לעיניים עדיין במקומם..

"אייבי! אייבי! תפתחי לי אייבי נו!! אייבי!" נשמעו דפיקות בדלת.
לא הצלחתי לזהות מי זה, והתחלתי ממש להיכנס ללחץ.
הקריאות המשיכו, והדפיקות גם, ולא יודעת למה זה ממש הלחיץ אותי,

התחלתי להתנשם בקצרה,
חזי עלה וירד בקצב מהיר ולא הצלחתי לנשום,
הרגשתי שהכל סוגר עליי ומתערפל במהירות.

ראיתי רק את הסכין הקטנה בקושי,
לקחתי אותה מהר והעברתי אותה עמוק מידי על ידי השמאלית, כשאני שומעת קול שקט מאחורי.

"אייבי, הבטחת.." הסתובבתי במהירות והנחתי את ידי על החתך, וכתוצאה מכך ידי מתלכלכת.

זה היה קייל.
הוא עמד שם מולי בזרועות שמוטות ועיניים כבויות, לא בזוהר הטבעי שלהן שכל כך אהבתי.

הדמעות החליקו על פניי, והוא תפס אותי בבת אחת מצמיד אותי אליו.
לא היה לו אכפת שאני מכתימה את החולצה שלו, בדמעות, בדם..
אפילו שלא החזרתי לו חיבוק כי לא רציתי ללכלך אותו עוד יותר.

הרגשתי חרא עם עצמי.
פשוט.

הוא לקח את ידיי שנראו קטנות ביחס לשלו,
שם אותן סביב לצאוורו, נזהר לו להכאיב לי,
כברתי את ראשי בתוכו,
והוא חיבק אותי ממותניי אליו.
"אני אף פעם לא אוותר עלייך אייב, אף פעם לא.." הוא לחש לי.

זו הייתה פעם ראשונה שמישהו אומר לי כאלה דברים.

וזה נגע בי במקום מוזר,
מקום שאף אחד ושום דבר אחר לא נגע בו לפני,
העביר בי רטט, זרם חשמלי,

זה נגע בי בצורצה כל כך שונה, כי הוא אמר שהוא אף פעם לא יוותר עליי, כשכל השאר כבר וויתרו מזמן..

פערתי את עיניי קצת לנוכח המילים האלה.
הרגשתי כאילו הזמן עצר כשעמדנו ככה מחובקים וכשבהיתי בקיר מאחוריו, לא בחוסר הבעה, אלא בחוסר הבנה.

בחוסר הבנה של איך הוא לא משחרר?

אני שונאת בנים שחושבים שיכולים להשיג כל בת, והוא חושב את זה.
אבל יש לזה סיבה.
הוא פשוט כובש.
לא רק במראה, גם באופי.

איפה שכולם וויתרו עליי, הוא לא.

אני זוכרת שלפני שניגשתי לאודישן, בדקנו ריי ואני על השחקנים, קראנו על כל אחד.

נכון, הוא גדל עם כפית של זהב בפה, אבל הוא גם עבד בשביל להשיג את מה שהוא רוצה.

הוא הפך את הלא יכול שלו ליכול,
ואת חלומותיו לתכניות, לתיכנונים עתידיים.
ואני מחזיקה ממנו על זה.

השתחררתי מהטראנס שלי, והוא הקפיץ אותי על השיש. בוהה בעיניי.
השפלתי את מבטי לריצפה.

"למה?" הוא שאל אחרי זמן מה.
לא עניתי. לא יכולתי לענות.

"הבטחת לי, למה?" הוא תפס את פניי והכריח אותי להביט בו.

הדמעות שלי יצאו שוב, איזו בכיינית חזרתי להיות בזמן האחרון.

כשלא עניתי, הוא התחיל לחבוש לי את החתך, מסתכל בי מדי פעם, נשכתי את שפתיי, כמו שאני עושה כל פעם כשלא נוח לי.

לא אמרתי אם כאב לי, כמובן.

"אני מצטערת.." לחשתי והוא הרים את ראשו אליי, מלטף את ידי ומשלב את אצבעותינו.

הוא הנהן, והוריד אותי מהשיש.

הלכנו חזרה לסלון הקטן, והוא נחת לי על המיטה, חולץ את הנעליים שלו.
צחקתי קצת, מזה הרבה זמן..
והוא חייך כשהוא ראה את זה.

"אז, מה אנחנו רואים?" הוא חייך וחיבק אותי אליו במיטה.

"יומני הערפד" חייכתי והוא הסתכל עליי מוזר וגלגל עיניים.

"מה?" אמרתי בהתנצלות.

"כלום." הוא חייך והתחלנו לראות.
************************************
ראינו אולי עונה שלמה, והתפוצצנו מצחוק על כלום.
קייל קצת קינא כשאמרתי לו עד כמה חתיך איאן סומרהלדר, ואמר שהוא מתפלא שזה הסגנון שלי, ואמרתי לו שהוא הסגנון של כולן.

לא ידעתי שהוא יכול להיות גם זורם כזה, וכיפי.

נהנתי איתו ממש, משהו שלא עשיתי הרבה זמן,

"את באה מחר, נכון?" הוא שאל, עוצר את ההקלטה.
הסתכלתי עליו לשנייה.

"את חייבת לחזור, צריכים אותך שם" הוא אמר והנהנתי.

אולי באמת הגיע הזמן, לעבור הלאה ולהיפתח.
************************************

פרק קצר, אני יודעת, אבל עוד כמה פרקים יש הפתעה, כמו שהבטחתי, אל תדאגו.

קיבלתי המון הודעות בזמן האחרון בקשר לסיפור ולכתיבה שלי, אני רק רוצה לומר ששום דבר מזה לא היה קורה אם לא אתן, אתן מדהימות, זה ממש לא מובן מאליו שמישהו קורא את הסיפור שלי, זה משמח אותי כל כך.

אני מקווה שכל הבנות שנמצאות באיזור של הפיגועים בסדר.

אוהבת אתכן מלאא❤❤❤