נ"מ קייל:
השארתי אותה ככה,
ליד הרכב, מבולבלת ומלאת שאלות.
כנראה.
בעצם, זאת אייבי.
היא תמיד סיבכה כל סיטואציה.
למרות שזו מורכבת גם ככה.
התכוונתי לכל מילה.
ועצם זה שמתיו זרק את מארק מההפקה,
רק יעזור.
יעזור לי להשיב אותה אליי.
אולי הגזמתי, הרי אני זוכר איך שנאתי לראות בחורים אחרים רק מסתכלים לעברה,
שלא נדבר על משוחחים איתה.
אז אני מבין אותו.
אבל לראות אותה איתו?
זה הכי שובר. יותר מהכל.
הוא לא ראוי לה. הוא לא לרמה שלה.
אבל מי אני שאני אקבע מי לרמה שלה?
היא גם לא לרמה שלי.
אבל אני פשוט לא יכול לוותר.
לא החזרתי לו היום לא כי לא יכולתי, להפך, אם הייתי רוצה הייתי הורג אותו שם הרי.
ראיתי את הפחד בעיניים שלה.
ראיתי את הדמעות.
וידעתי שברגע שהוא עשה את זה- הוא איבד את האחיזה שלו בא.
כשהיא טיפלה בי,
והרגשתי שוב את האצבעות שלה עליי, ל
א כאב לי כבר.
זו המשימה שלי, להחזיר אותה אליי.
ואני נשבע, אני בחיים לא אפגע בא יותר.
נ"מ אייבי:
התעוררתי בבוקר לקולו של השעון המעורר.
אני אוהבת את הבוקר, אני פשוט שונאת להתעורר.
התקלחתי במהירות מנסה לשתוף ממני את העייפות של הלילה, מה שהתגלה כמשימה לא פשוטה בכלל.
היה לי קשה להרדם הלילה,
חשבתי על כל מה שקרה עם קייל ועל כל השרשרת אירועים הזאת ועל זה שבגלל שמארק לא בקאסט יותר קייל רק ידחף אותי יותר לקצה.
וממש לא רציתי את זה.
התלבשתי בבגדי ספורט שמתאימים לריקוד והלכתי לחדרה של אנגל להעיר אותה.
ליטפתי את שיערה הרך בעדינות,
מנשקת אותה ומרימה אותה על ידיי.
לבסוף היא התעוררה בחוסר רצון,
מזכירה לי את עצמי הבוקר.
אולי הדבר היחידי שהיא דומה לי בו ולא לאבא הדביל שלה.
הלבשתי אותה במהירות,
מסיימת את התארגנויות הבוקר האחרונות שלי, ויורדת יד ביד עם אנגל למכונית,
נוסעות לנו אל עבר עוד יום.
הורדתי את אנגל בגן, נוסעת אל האולפנים.
נכנסתי אל הסטודיו שלי,
רואה שכולם כבר בחימום,
בדיוק לפי ההוראות שנתתי להם אתמול.
ניגשתי אל הלוקר שלי,
מכניסה לשם את התיק, מוציאה ממנו רק בקבוק מים ומגבת.
ניגשתי חזרה אל הסטודיו,
מתחילה בעצמי בחימום, ופותחת אותו במתיחות על הבאר.
הייתי עסוקה בחימום שלי עד כדי כך שלא ממש שמתי לב מה הולך סביבי,
עד שראיתי את קייל עומד מאחורי,
ידיו על מותניו, ומבטו סורק אותי עושה מתיחות.
אין צורך להמשיך לפרט יותר.
נעמדתי ישר, קולטת מה הוא עושה.
"צריך משהו?" שאלתי, חיוך עוקצני על פניי.
"לא, לא את יכולה להמשיך במתיחות שלך, לא התכוונתי להפריע לך."
הוא אמר כאילו בתמימות.
"אני שמחה לשמוע. אז אם אכפת לך לזוז.." אמרתי לו בעדינות, מנסה להעביר לו את הרמז.
"דווקא אכפת לי" הוא אמר, חיוך זחוח על פניו.
גלגלתי את עיניי, זזה למקום אחר,
כשהוא ממשיך לעקוב אחרי גם לכאן.
"אולי תבקשי לעבור לצוות השחקנים?" הוא שאל.
"בפעם הקודמת מאוד נהננו" הוא חייך בגיחוך.
"קייל, אתה מוכן לשחרר?
אני לא רוצה שום קשר איתך!"
אמרתי מסתובבת לעבר בקבוק המים שלי, הולכת להביא אותו ובתגובה לדברי הוא רק הרים את גבותיו בהפתעה אך מיד התעשת על עצמו.
"את בטוחה? כי זה ממש לא נראה ככה אתמול בערב" נחנקתי מהמים ששתיתי מרוב הבלבול וההפתעה,
ועוד יותר מהחוצפה שיש לו. מדהים אותי בכל פעם מחדש.
"ס-סליח-חה?" גמגמתי בין השיעולים שלי עקב החנק.
"סולח" הוא חייך את החיוך המושלם מידי הזה שלו ושילב את ידיו על חזהו.
"קייל! יש לך חברה, וכך גם לי! אני לא צוחקת איתך יותר והפסקתי לאיים. אם אתה תתקרב יותר מהצורך יהיו לכך השלכות."
אמרתי מקרבת את פניי אליו,
עד שיכולתי לחוש את נשימותיו עליי.
הבעת פניו הייתה מעט מופתעת, ועיניו התרחבו.
הייתי רצינית לגמרי. המשחק הזה כבר מוגזם.
"אז כדאי שנתמקד בחזרות עכשיו, לא?" הוא חייך חיוך צדדי,
שמבליט את הגומה הימנית שלו, שכל כך אהבתי לדקור עם אצבעותיי.
הוא קירב אותי ממתוניי אליו,
מתחיל למנות את הצעדים לפי הסדר, ובלית ברירה, המשכתי איתו.
יפות שליייייי
אני לא שוחכת אתכן, תאמינו לי, יש לי פשוט כל כך הרבה על הראש בזמן האחרון, והוואטפאד קצת נדפק לי.
אתמול היה המבחן האחרון שלי, אז אני מקווה שעכשיו ירד קצת לחץ, למרות שעדיין יש מלא.
אני מבטיחה להשתדל להעלות יותר, טלא לנטוש ככה שוב.
אוהבת מלא ותמיד❤❤❤❤
YOU ARE READING
בזכות הריקוד
Novela Juvenilריקוד. לרקוד. להרגיש את האנדרנלין שזורם לך בכל הגוף ואת מרגישה שאת עפה עם המוזיקה, משתחררת מהכל ומרחפת ביקום משלך, בגן העדן הקטן והרגעי שלך. הריקוד הציל את חיי, הציל אותי מליפול לבור עמוק, שחור וחסר תחתית. הוא הציל אותי, פשוטו כמשמעו. החיים ממש לא ח...
