בזכות הריקוד

עונה 3 פרק 28

*בפרק הקודם:*

"בבקשה אייב, תיהי הבייבי שלי ואני אשמור עלייך.." הוא אמר, חוזר אחרי השורה המרכזית בשיר.

"אבל לא שמרת קייל.." אמרתי בקול חלוש ועצוב.

"איך אני אדע שאני לא אפגע גם הפעם?" שאלתי בכנות, מנענעת את ראשי בעצב, הדמעות זורמות מעיניי על לחיי.

הוא רק הסתכל עליי במבט עצוב, פותח את פיו.

"אני מצטער, כל כך מצטער. אם רק תיהי מוכנה לשמוע, אני אסביר לך הכל. רק תקשיבי.." הוא אמר.

"אוקיי..."

*הפרק הנוכחי:* תהנו!!!!!!!!!

הרמתי והורדתי את עיניי ממנו, ממקמת אותן על פניו לבסוף.

"אז בוא נדבר" אמרתי יוצאת לכיוון החניון.

סימסתי במהירות לטיילן, שאחזור מאוחר כנראה, ושאשמח אם אנג' תוכל להישאר לישון שם.

היא סימסה לי בחזרה שכן ושאלה מה קרה, הסברתי לה בקצרה והודתי לה מאוד.

הגעתי למכונית, פותחת את דלת מושב הנהג.

"סעי אחרי" קייל אמר וסגר את הדלת שלו.

נכנסתי למכונית והתחלתי לנסוע אחרי קייל בכבישים המהירים של לונדון.

מה אני עושה??
למה אני מביאה את הלב שלי לשבירה חוזרת?
מה לא בסדר איתי..?

אני לא יודעת אם אני מוכנה בכלל לשמוע את האמת. האמת כואבת. ובמקרה של שנינו היא תשרוף אותי לחלקיקי אפר דקיקים.

נסעתי בין כל האורות המסנוורים והפנסים אחרי קייל, שתי ידיי על ההגה.

הגענו לבניין נטוש וגבוה במרכז העיר וחנינו.

יצאתי מהמכונית, לוקחת את תיק הגב שלי, טורקת אותו ומביטה על הבניין הגבוה בהתפעלות.

הרוח הכתה בי והידקתי את מעיל העור שלי אל גופי.

עקבתי אחריו לבניין, ידיו בכיסי המעיל שלו וגופו גבוה ושרירי, למרות כל השכבות יכולתי לראות את השרירים שבגבו זזים, שערו התנופף ברוח.

הוא פתח לי את הדלת ונכנסתי, מהנהנת בראשי כאות תודה.

עלינו במעלית, דממה מוחלטת שררה בינינו,
והשעה הייתה מאוחרת.

עמדנו דום אחד לצד השנייה, הידיים בכיסי המעיל, המגפיים מלוכלכות, והשיער פרוע מהרוח הקרה שנשבה, מביאה איתה ריח של גשם ראשון שעומד לבוא.

הקוקו שלי היה פרוע, העברתי את שיערי מאחורי האוזן והסתכלתי בקייל מזווית עיניי.

הוא החזיר לי מבט והשפיל אותו מיד.

ירדנו בקומה 14, נעמדים אל מול דלת.

קייל פתח לי אותה והרוח הכתה בי בעוצה מטורפת.