חשוב!!! תקראו את כל ההודעות למטה בסוף הפרק!!
תהנו❤************************************
הבטתי על קייל, המומה, לא יודעת מה להגיד. לטוב ולרע.
מצמצתי בעיניי, ממשיכה להסתכל עליו, עצביי מתחילים לבעור בתוכי.
הוא פאקינג יודע שאני לא רוצה לשחק, ושממש לא בא לי איתו.
החזרתי את מבטי אל מתיו, ואז שוב לקייל."תודה קייל" זייפתי חיוך, ממצמצת בעיניי במתיקות מזויפת, יוצאת מהחדר.
הלכתי במהירות במסדרון, אל עבר הסטודיו עצמו.
נעמדתי מול המראה, אוחזת את ראשי, מסתובבת סביב עצמי.
למה הוא כזה נודניק?!
אני אפילו לא יודעת מה לבקש, כולי ברגשות מעורבבים.מצד אחד כן, מהשני לא.
שחור, לבן. חם, קר.אני לא יודעת מה איתי, לא מסתדרת עם הראש שלי כבר.
חייגתי לקת, לבקש קצת ייעוץ.
"קת! את לא מאמינה מה קרה לי!.." אמרתי בקול עצבני ומיואש עוד לפני שאמרתי לה שלום ועוד לפני שהיא הספיקה להוציא צליל כלשהו מפיה.
"מה קרה?!" היא שאלה בבהלה.
"קייל דאג שיפטרו את מוניקה ושאני אשחק תפקיד ראשי!" אמרתי.
"זה מעולה אייב!! מה את רוטנת?!" היא שאלה מצחקקת.
"כי ממש לא בא לי להיות איתו קת! וזה יותר מסתם 'להיות'! זה להיות תקועים עכשיו אחד בתוך השני 24/7 ואני ממש לא צריכה את זה על הראש שלי עכשיו, עוד אחרי שאני ומארק נפרדנו.."
אמרתי, שומעת צעדים, וראיתי את קייל נכנס לאולם, מתקדם לעברי בשילוב ידיים."סיס, אני אדבר איתך כבר, אני חייבת להתחיל. נשיקות."
ניתקתי את הטלפון, מסתכלת על קייל, משלבת את ידיי על חזי כמוהו גם.
"נפרדתם?" הוא שאל כאילו בעצב, יודעת שזה מה שהוא רצה מההתחלה, התחמן...
"כן, קייל. לשמחתך. אתה בטח מאושר עכשיו, אחרי שדאגת לעשות הכל כדי שזה יקרה, לא?" שאלתי בעוקצנות.
אבל הוא רק צחק וגלגל את עיניו בהתנשאות האופיינית לו.
"למה עשית את זה?" שאלתי לאחר שתיקה ממושכת ומביכה, מקווצת את גבותיי.
"את מה?" הוא שאל בתמימות.
"אתה יודע מה! אל תשחק את עצמך תמים, אתה לא!" צעקתי בעצבים.
"למה דאגת שיפטרו את מוניקה? אתם לא איזה 'זוג השנה' במקרה?"
שאלתי, ממשיכה עם הטון העוקצני,
אבל הוא בשלו, ממשיך להרתיח את דמי עוד יותר עם האדישות המחרפנת שלו, מתקרב אל פניי באיטיות.
YOU ARE READING
בזכות הריקוד
Novela Juvenilריקוד. לרקוד. להרגיש את האנדרנלין שזורם לך בכל הגוף ואת מרגישה שאת עפה עם המוזיקה, משתחררת מהכל ומרחפת ביקום משלך, בגן העדן הקטן והרגעי שלך. הריקוד הציל את חיי, הציל אותי מליפול לבור עמוק, שחור וחסר תחתית. הוא הציל אותי, פשוטו כמשמעו. החיים ממש לא ח...