בזכות הריקוד

עונה 2 פרק 2

דורשת ממכן לקרוא מה שכתוב למטה! (אבל רק אחרי שתסיימו את הפרק❤)
************************************

*כעבור שבוע*

שבוע עבר.
שבוע עבר מאז שיעדתי שקייל מת.
שבועיים מאז התאונה.
מאז התאונה ששינתה את הכל.

וההרגשה?
מרגיש כאילו שנים...

חזרתי לאנגליה.
לא יכולתי להתמודד עם להישאר שם, בלוס אנג'לס, כשהכל מסביב מזכיר אותו...

רייצל התנדבה לבוא איתי, ומההפקה נתנו לי אישור לצאת ל'חופשה'.

הסתגרתי בחדרי, לא אכלתי לא שתיתי, לא יצאתי מהחדר בכלל, ישבתי כל היום במיטה בלי לעשות כלום.
וכשאני אומרת לכלום-אני מתכוונת לכלום.

לא ראיתי טלויזיה או התעסקתי במחשב מחשש לראות משהו עליו,
לא קראתי שום עיתונים, מגזינים כדי לא לקרוא בטעות כתבות הקשורות אליו,
אפילו לא קראתי ספרים כדי שלא יזכירו לי דברים שאמר, או שיזכירו לי סיטואציות דומות..

הטלפון שלי לא הפסיק לצלצל ביומיים הראשונים, כיביתי אותו לבסוף, ולא העזתי להתקרב אליו אפילו, לא יכולתי.....

רייצל ניסתה לדבר איתי, ניסתה להגיד לי, אבל לא הייתי יכולה לשמוע.
לא רציתי לשמוע,

אבל לא רציתי לשמוע מאחר ולא יכולתי. זה היה קשה מידי.

לא רציתי לשמוע את שמו, אבל המחשבות שלי הדהדו אותו, עד שראיתי אותו בחלומותיי. זה היה כמו לבזבז נצח..

ואי אפשר לבזבז נצח.
כי הנצח הוא נצחי.
ולפי מה ששמעתי ה'נצח' הוא הרבה זמן..
זמן לא מבוטל.

כל לילה התעוררתי בבהלה, כאילו הרגשתי אותו, שוכב לידי מלטף אותי כמו שהוא ליטף אז..

הייתי מתיישבת במיטה, מתנשמת ומתנשפת בבהלה כשאני שטופת קור,
מעקלת מה קורה סביבי ואז מבינה שהוא בכלל לא פה, ופשוט בוכה בלי סוף...

עוד יום בלי החיוך שלו,
עוד יום פשוט עובר וחולף,
ועכשיו אני יודעת עד כמה הוא היה לי חשוב, ועד כמה היה לי חשוב שהוא יהיה פה איתי,
אפילו אם לא הבנתי את זה אז...

טעיתי כשחשבתי שככול שיעבור הזמן אהבתי כלפיו תלך ותדעך, איזו טעות....
כי זו אהבה, היא יכולה רק להתגבר...

וזה כואב כל כך, אני לא יכולה לשאת את זה יותר, את זה שהוא לא פה...

עכשיו אני רק הבנתי שרציתי להתבגר איתו, להיות בזרועותיו,
להסתכל בעיניו,
להיות שם
בשבילו,
להיות שותפה בחייו, זה מה שרציתי....

אנחנו אלפי קילומטרים מרוחקים עכשיו אחד מהשנייה,
וזה גורם לי לאהוב אותו יותר, כי הבנתי שאני לבד עכשיו...

וטעיתי כשחשבתי שככול שיעבור הזמן אני אפסיק לאהוב אותו מעוד סיבה, כי היא רק מתגברת מיום ליום, אבל אין לי למי להעניק אותה.

חשבתי שהעתיד שלי הוא איתו...

המשפט תחיו כל יום כאילו הוא יומכם האחרון הוא כל כך נכון.....

אני הייתי טיפשה, כל כך טיפשה, ואני מצטערת על זה כל כך עכשיו, כי אין לי עוד צ'אנס הרי, אין אפשרות להחזיר מישהו שהלך נכון..?

אין לי אפשרות לתקן את מה שנעשה.

יש שלושה דברים שאי אפשר להחזיר:

חץ שנורה,
מילה שנאמרה,
ואת הזמן...

הזמן זה האויב הכי גדול שלכם.

תנצלו אותו, אני רצינית.

אני עכשיו מצטערת על זה שלא ניצלתי את הזמן המועט שהיה לי, או שניצלתי אותו.
פשוט לא כראוי.

ניצלתי אותו בלריב, בלהילחם, או בלנסות לשרוד. איך שלא תקראו לזה.

וזה כל הזמן חוזר, הגעגועים אליו,
ואני שומעת את זה כל הזמן, מרגישה ורואה את זה כל הזמן...

לאהוב אותו זה כמו נסיעה בכביש מהיר במכונית ספורט עם גג פתוח, שכל השיער מתבדר ברוח, ואת מרגישה שאת עפה,

מהר יותר מרוח ויפה יותר מהירח, ומגיעה בגלים.

לאהוב אותו זה כמו לנסות לשנות את דעתך אחרי שכבר הפלגת עם כל המחשבות, כמו הצבעים של השלכת, רק לפני שהעלים נושרים.

לאבד אותו כל פעם מחדש זה כמו לטבוע,
הגעגועים אליו? זה כמו ללכת בדרך אפר לבד לגמרי בחושך מוחלט,
לשכוח ממנו? זה כאילו לנסות לזכור מישהו שבחיים לא ראית או פגשת לפני...

המגע שלו היה ההבנה שכל מה שאי פעם רציתי היה כל הזמן מולי.

לצחוק איתו? קל כמו לדעת את המילים לשיר האהוב עלייך.

להיות איתו היה כמו לריב אבל להבין שאין תשובה מוחלטת שבהכרח נכונה,

ולהתחרט על כל הזמן הלא מנוצל שלי איתו זה לקוות שהאהבה שלי כלפיו לא הייתה כל כך חזקה.... אבל לצערי היא כן.

הזיכרונות ממנו באים בפלאשבקים, בהדים, ואני אומרת לעצמי שעכשיו זה הזמן לשחרר, אבל זה בלתי אפשרי שאני עדיין רואה את כל זה בלופים בראשי..

כן...

וזו הסיבה שהוא מסתחרר בראשי, חוזר אליי, ונמצא שם,

וככה מרגישה האהבה כלפיו...

כמו זיכרון מתוק ורחוק.

והוא היה מהיר כל כך, כמו סופת גשמים בחורף, ואני עלה נידף ברוח.
הוא מהסוג שירוץ כדי להשיג את מטרותיו, ואני מהסוג שיודע שלא יגיע רחוק.

טבל הוא כל הזמן עמד שם בחלומתיי ממש מולי, קרוב כל כך, שיכולתי לגעת... אבל הוא לא...
עכשיו זה כבר מאוחר מידי...
************************************
פרק ממש משעמם אני יודעת.. אבל אל תדאגו..

כל מה שכתבתי על איך שהיא מרגישה כלפיי קייל, זה אשכרה איך שאני מרגישה כלפי מישהו,(קראשי היקר) והוא אפילו לא יודע.. (כמה מפתיע!! הצחקתי את עצמי (,: )

הסיפור מקום שנייי בספרות נוער!!!!!!!

עאעאעאעאעאע אני מתה עליכן!!!!!

אוהבת מלאאאא❤❤❤❤❤❤