פרק אחרון!!!!!
פליזזז תקראו מה שכתוב בתמונה!!
תהנווו❤❤❤
************************************
עבר כמעט חודש, הרבה מאוד זמן כשאני חושבת על זה.בחודש הזה קרה הרבה. התקדמנו הרבה עם הצילומים, אבל כמובן שעדיין לא היינו קרובים לסיום.
ביום שחזרתי, הבנתי עד כמה הריקוד היה חסר לי, חסר כמו אוויר לנשימה למישהו שטובע.
הריקוד הוא האוויר שלי, בגלל זה הוא חסר לי כל כך.
צחקתי וחייכתי כל כך הרבה, נהנתי מכל שנייה, יצאתי סוף סוף מהדיכאון המגעיל הזה, למרות שקטעים מאותו לילה עדיין הדהדו בראשי, ועדיין חשבתי איך נקלעתי לסיטואציה הזאת.
אותו סיוט/חלום המשיך לחזור אליי כמעט כל לילה, אותה דמות שנפגעת ונעלמת בגללי.
נהנתי אם החברים הכי טובים שלי, וזה מה שהיה לי הכי חשוב.
איתן ואדל התחילו לצאת, ואיתן היה כל כך מאושר, ראו את זה עליו ובמרץ המחודש שלו. אדל היא ממש חמודה, והיא הייתה מאושרת איתו וגם עשתה אותו שמח, זה מה שהיה לי חשוב.
בן ורייצל היו מושלמים ביחד, וככה גם טיילן ואד. הם תמיד היו מגניבים אחד לשני נשיקות באוויר בצילומים וכאלה, והיה קשה שלא לקנא בהם.
אלי הייתה צריכה לחזור לאנגליה ללימודים שלה, היא למדה באוקספורד, אז היא לא יכלה להישאר הרבה. טום היה עצוב כשהיא נסעה חזרה, וכולנו ניסינו לעודד אותו כמה שיותר. הוא אהב אותה באמת. הם מושלמים יחד.
קייל ואני?
נשארנו ידידים, למרות כל הניסיונות שלו לשכנע אותי שניהיה יותר, סירבתי בכל זאת. אהבתי את הידידות איתו, והיה לי קשה עוד יותר להגיד לא בנימוס בגלל הרגשות שלי.כשרקדנו ביחד, זה היה עוד יותר קשה.
להיות צמודה אליו, להיות איתו בקרבה מטורפת, להסתכל בעיניים האלה ולהמשיך להעמיד פנים.
זה הכביד עליי, וכל כך רציתי שזה לא.רציתי משהו אחר.
ניסיתי לא לחשוב עליו. באמת שניסיתי.
אבל איך אפשר שלא??
************************************קמתי בבוקר, עשיתי מקלחת זריזה והתארגנתי במהירות לצילומים.
"בוקר!" חייכתי לחברותיי שהתעוררו גם הן.
"בוקר אייב!" טיי אמרה בזמן שאספה את שיערה הבלונדיני והארוך לקוקו.רייצל הסתמסה בטלפון שלה, חיוך מודבק לפנייה, וניחשנו שזה בן.
"בן בייב!" טיי ציקה ועשתה חיקוי של רייצל.
"היי!! שאני לא אתחיל איתך! 'אדיייי'!!!" ריי עשתה חיקוי של טיי והתפוצצתי מצחוק עד שנפלתי על המיטה."מה את צוחקת, כאילו שאנחנו לא יודעות עלייך ועל קיילוש שלך!" טיי אמרה
"אנחנו רק ידידים.." אמרתי פותחת את הדלת ויצאנו שלושתינו לעבר המעלית שהייתה קרובה מאוד לחדרנו.
YOU ARE READING
בזכות הריקוד
Teen Fictionריקוד. לרקוד. להרגיש את האנדרנלין שזורם לך בכל הגוף ואת מרגישה שאת עפה עם המוזיקה, משתחררת מהכל ומרחפת ביקום משלך, בגן העדן הקטן והרגעי שלך. הריקוד הציל את חיי, הציל אותי מליפול לבור עמוק, שחור וחסר תחתית. הוא הציל אותי, פשוטו כמשמעו. החיים ממש לא ח...