בזכות הריקוד

עונה 3 פרק 19

הסתכלתי עליו שנייה, לרגע בהלם.
באגבע שנים האלה היו לי הצעות,
אבל תמיד מצאתי תירוץ כמו זה לא הזמן,
יש לי התחייבויות קודמות,
יש לי ילדה..

הגיע הזמן שלי להמשיך הלאה גם, לא..?

"אני אשמח" אמרתי בחיוך, רואה את פניו של מארק מוארות.

"אז אני אאסוף אותך מחר, ב... שבע?" הוא שאל בחיוך.

"שבע זה מעולה!" אמרתי.

הוא פתח לי את הדלת של המכונית מחייך אליי. נכנסתי למכונית והוא נשק לי ללחי.

התחלתי לנסוע, בחיוך ולא בעצבים לשם שינוי.

הייתה לי הרגשה חיובית,
שהכל טוב וסוף סוף הכל הולך להסתדר אולי בחיי, כי האמת? האמת שמגיע לי.
לא רוצה להשמע פלצנית או משהו,
אבל כן, לפעמים גם לי מגיע.

הגעתי הבייתה,
פותחת את הדלת,
אנגל ביקשה להישאר לישון אצל ריי.

סגרתי את הדלת נשענת עלייה בחיוך, מתקשרת לטיילן.

"את לא מאמינה מה קרה!" פתחתי איך שהיא ענתה, מספרת לה את כל התרחשות העניינים עם קייל ומארק עד שהגעתי הביתה.

"אני כל כך שמחה בשבילך!!" היא צעקה בהתרגשות. "סוף סוף אחרי כל השנים המבוזבזות האלה, והוא נראה טובבב" היא המשיכה וצחקתי.

עליתי למקלחת, שעברה בראש נקי וברעד פנימי כזה, של התרגשות.

(ממליצה לשים את השיר change של טיילור סוויפט)

התעטפתי במגבת יוצאת להתלבש ומתפרסת לי על כל המיטה בוהה בתקרה בחיוך.

עכשיו אני מתחילה לחיות גם בשבילי.

נ"מ קייל:

היא פשוט המשיכה ללכת עכשיו, הולכת ממני, מחיי, לעבר אחרים. חיים אחרים.

שמעתי את כל השיחה שלה עם מארק, ראיתי שהוא נשק לה,
וזה בער בתוכי כל כך חזק, אני לא יודע מה בדיוק זה היה אבל זה שרף אותי מבפנים. זה הכה בי כמו אגרוף לפרצוף שלי.

כנראה אני לא מוכן לראות אותה עם אחרים.
זאת אומרת, אסור לה. היא שלי.
אני אשאר קנאי לה לנצח.

נכנסתי בחזרה לסטודיו, בועט בפח שעמד שם בעצבנות.

"קייל! מה קרה?!" זאת הייתה מוניקה שעמדה שם וכנראה הבהלתי אותה.

היא התקדמה לעברי במהירות תופסת את פניי, מבליטה את שפתייה ופותחת את עינייה.

"אייבי? שמעתי את השיחה בינה לבין מארק.. הייתם פעם זוג, לא?" היא שאלה מסובבת קצוות של שיער בין אצבעותיה.

הנהנתי בראשי להסכמה.

"תתעלם ממנה, היא לא באמת שווה את זה"
היא אמרה, נעמדת באיטיות על קצות אצבעותיה לכיווני. המבט שלי נעצר לה על השפתיים, ופאק, מוניקה היא שווה.

תפסתי את פנייה ונישקתי אותה, צ
ריך להמשיך ולהסביר מה קרה?

נ"מ אייבי:

הגיע מחר, שהפך להיום, בשבע.

עמדתי מול הארון, לחוצה עם רעד, רעד של התרגשות. מכירים?

לבשתי מכנס שחור  וחולצה שחורה דקיקה מעל, אוספת את שיערי.

הצלצול בדלת הקפיץ אותי, מכניס אותי ליותר לחץ והתרגשות ממה שאני כבר.

ירדתי במדרגות לכיוון הדלת, נושמת עמוק, ופותחת.

מארק עמד מולי, מעביר את ידו בשיערו השטני בלחץ, מחייך אליי.

הוא הוביל אותי למכונית, פותח לי את הדלת, ממש כמו ג'נטלמן אמיתי. בעצם למה כמו?

"את נראית יפה הערב. את יפה תמיד" הוא חייך.

אני בטוחה שהסמקתי. עבר זמן.....

"תודה, גם אתה" אמרתי.

הערב עבר בשלמות לגמרי, נהנתי כמו שלא נהנתי כבר הרבה זמן!

"נהנתי ממש" אמרתי בחיוך כשנעמדנו מול דלת הבית שלי, נושכת את שפתיי ומסמיקה.

"גם אני" הוא חייך, שנינו שותקים לרגע, עד שלאט לאט הרגשתי משהו שלא הרגשתי כבר זמן רב. משהו נעים על השפתיים שלי, פעלתי מתוך הרגש, כורכת את ידיי סביב צווארו מקרבת אותו אליי.

התנתקנו בחיוך, ופתחתי את הדלת, נכנסת הביתה.

נשענתי על הדלת בחיוך, רוקדת בכל הסלון, נשכבת על הספה ובוהה בתקרה בחיוך.

היה לי מושלם! יש לו חוש הומור, והוא כל כך מדהים, והוא אומר ונותן לי להרגיש הכי טוב שיש, ואני לא יכולה לבקש משהו יותר טוב מזה.

הוא מקסים, וגנטלמן, אבל משהו... משהו חסר.. מתפספס..

הוא, הוא... הוא...

הוא פשוט, פשוט לא---

פשוט לא קייל.

די! די! די כבר!
תפסיקי!
תעברי הלאה, קייל לא יושב ובוכה עלייך, או משווה כל אחת אלייך, בזמן שאת ישבת ועשית ועדיין עושה את זה הוא חי!

עכשיו זה הזמן שלך!

"סיס" אמרתי בטלפון, מדברת לריי.
"איך היה?! פרטים!" היא ישר אמרה.
"היה מושלם, באמת, הוא כל מה שאני רוצה בגבר, כל מה שאי פעם חלמתי!" אמרתי באושר, וככה נמשכה לה השיחה, ריי רק דיברה על איך שהיא שמחה בשבילי, אבל משהו עדיין הרגיש לי לא נוח.

הוא פשוט לא קייל.

●●●●●●●●●●●●●●●●●●●●●●●●●●●●●●

בנות מדהימות שליייייי!!!!!!!!!!!

אני כל כך כל כך כל כך כל כךךךךךך מצטערת שלא הייתי פה כל החיים בערך, הייתה לי תקופה ממש עמוסה, החופש רק התחיל בשבילי בערך, הייתי בטיולים של הצופים כל החופש הזה ולא היה לי זמן לעדכן בכלל.

את הפרק הזה אני לגמרי מקדישה לאור אלבז ז"ל שהייתה החברה הכי טובה של המדריכה שלי.

אני בהלם מזה שלמרות שלא עידכנתי כל כך הרבה זמן כמות הצפיות היא כמעט 100 אלףףףףףףף!!!!!!!

תמשיכו ככה אהובות שלי אני אוהבת אותך ואף פעם לא שוכחת❤❤❤❤