אז היי!
היו רק שתי שאלות אז אני אענה עליהן ואני חושבת שאני פשוט אספר על עצמי קצת..בת כמה את?
אני בת 14 וארבע חודשים, כיתה ט. סיוט מתמשך.מאיפה את חושבת על רעיונות לסיפור?
אממ בעיקרון, את כל הרעיון לסיפור גיבשתי במשך שנתיים.
הרעיונות שאני מכניסה לתוכו מגיעים מכל מיני תחושות ומצבי רוח שלי, ומחוויות שאני עוברת. ואני מנסה שהוא גם יהיה קצת מצחיק לפעמים, אני מקווה שהוא כן לפחות, (אם כן אז תודיעו לי, הצלחתי במשימה).אז עכשיו קצת על עצמי:
אני מעדיפה לא לומר את השם שלי, (מי שרוצה לדעת יכולה לשלוח לי הודעה בפרטי אני אשמח לדבר(: ), וזה בגלל שאף אחד לא יודע שאני כותבת, ואני מעדיפה שזה יישאר ככה.אני דיירקשנית, הפייב שלי הוא האזה, ויום אחד אנחנו נתחתן אתן עוד תראו..
אני אוהבת ממש לצייר, זה סוג של מפלט עבורי, כשאני עצבנית או משהו..
אני תלמידה קצת חנונית כזאת, מאלה שמתבאסים מ85, ומתמטיקה אני שונאת בכל ליבי.. וספורט שכולל ריצות גם.
אני עצלנית מטבעי חח.קריאה זה משהו שאני חושבת שקשה לחיות בלעדיו, וכתיבה זו דרך להתבטא, כשכותבים זאת אומרת שיש משהו להגיד,
והמסר שאני מקווה שיעבור בסוף הסיפור הזה הוא שלא לשפוט לפי החיצוניות, אף פעם לא יודעים את הסיפור שמאחורי הבן אדם, את החיים שלו, כמו שלא שופטים ספר לפי הכריכה.אני לא מהמקובלים בבית ספר, לא הכי יפה זה בטוח, ולא כזאת שיש לה חבר מהמם, אבל עוד יהיה לי יום אחד...
אז זהו חברות, זו אני!
אתן מוזמנות לשלוח לי הודעה בכל זמן, אם משעמם לכן, עצובות, או שאתן פשוט צריכות מישהו לדבר איתו❤ליל"ט!!❤❤❤
YOU ARE READING
בזכות הריקוד
Teen Fictionריקוד. לרקוד. להרגיש את האנדרנלין שזורם לך בכל הגוף ואת מרגישה שאת עפה עם המוזיקה, משתחררת מהכל ומרחפת ביקום משלך, בגן העדן הקטן והרגעי שלך. הריקוד הציל את חיי, הציל אותי מליפול לבור עמוק, שחור וחסר תחתית. הוא הציל אותי, פשוטו כמשמעו. החיים ממש לא ח...