בזכות הריקוד

פרק 5

הפרק מוקדש לAdi_LOL_ המושלמת!!
************************************
היא סיימה את הריקוד, וירדה מהבמה. נשארתי עם פה פעור לכמה שניות, מנסה לשמור על קור רוח.
לידיה עלתה לבמה והודיעה "קחו הפסקה של 20 דקות, ואחריה נודיע לכם מי עבר לשלב הבא, וכרגע יעברו רק 45." לידיה סיימה את דבריה והצוות של הכוריאוגרפים והמפיקים הלך להתייעצות את מי להעביר. רק התפללתי שהם יעבירו אותה.
************************************
נ"מ אייבי:
חיכינו בהתרגשות בלתי נתפסת שיקריאו כבר את מי שעבר לשלב הבא: האודישנים.
כל כך קיוויתי שהייתי טובה מספיק, זה פשוט בער בתוכי לעבור הלאה והלאה. בזמן הזה הספקנו להכיר את טיילן, גילינו שהיא נולדה בטולוז, שבצרפת, וכשהיא הייתה בת שלוש היא ומשפחתה עברו ללונדון. באמת שמתי לב למבטא שלה. "כולם בבקשה להתקדם לבמה!" לידיה קראה ברמקול. הלב שלי קפץ בתוך בית החזה שלי, שעמד בעצמו להתפוצץ.
לידיה התחילה להקריא רשימת שמות. שם ועוד שם. "רייצל דיוויס." רייצל עמדה שם בפה פעור ואז עלתה לבמה לקול מחיאות הכפיים. כך גם טיי. הרשימה הלכה והתקצרה, והלחץ שלי עלה יותר ויותר. "ואחרונה חביבה, אייבי קמנסון." לידיה אמרה בחיוך, ונשמעו מחיאות כפיים גם עבורי. רצתי לבמה, וחיבקתי את טיי ורייצל חזק חזק.
הרקדנים שלא עברו עזבו את האולם, ואז לידיה התחילה לדבר "אתם עומדים להיבחן לתפקידים. הרשימות של מי עומדד להיבחן למה תלויות על הלוח ליד הכניסה. אלה שעומדים להתמודד לתפקיד הנשי הראשי, ילמדו דואט של בלט וברייקדאנס. בהצלחה לכולם!" רצנו ללוח, והשם שלי היה משובץ היכן שמתמודדים לתפקיד הנשי הראשי. "אייבי קמנסון?" קראו ברמקול. הנפתי את ידי. "לכאן בבקשה" לידיה אמרה לי להגיע לבמה. "אותך פגשנו במופע." לידיה חייכה אליי. "זה קייל. אתם עומדים ללמוד עכשיו את הדואט ביחד." לידיה הציגה בפניי את קייל, ויכולתי לראות רייצל וטיי מאחור, עושות לי פרצופים מאוהבים, ושולחות נשיקות באוויר. "קייל." הוא הושיט לי את ידו ללחיצה, והצגתי את עצמי גם. "תיגשו לסטודיו שם, מארי וג'יימס ידריכו אתכם." ההליכה מהאולם לסטודיו הייתה באורך 7 דקות בערך, כי הוא היה ממוקם מאחורי האולם. "אז, כנראה שאנחנו עומדים לבלות הרבה ביחד עכשיו" קייל אמר "אבל עוד לא התקבלתי" אמרתי בשקט. "אני מקווה שאת כן, את טובה." הוא חייך, והחיוך שלו עוד יפה יותר ממה שהיה בתמונות. לא אייבי! תפסיקי עם זה עכשיו! "תודה" חייכתי בשקט. הגענו לאולם, והתחלנו להתחמם. ראיתי את רייצל וטיי מציצות מהדלת, והן אמרו לי להמשיך עם התוכנית שלנו. גלגלתי עיניים. אבל למה לא בעצם..? אחרי החימום, גיימס עבד איתי ומארי עם קייל, כדי שכל אחד יבין מה הבן זוג צריך לעשות. זה היה ממש כיף, והזמן עבר מהר, ו-וואו, הוא אשכרה יודע לזוז! "קדימה, תנסו עכשיו ביחד." מארי ביקשה מאיתנו, והתקרבתי לקייל. המוזיקה התחילה, וליבי התחיל לפעום בלחץ. הוא הסתכל לי בטוח העיניים, ניסיתי לקרוא את הבעתו, אבל לא הצלחתי. הסמקתי, והשפלתי את מבטי כדי שהוא לא ישים לב. היה קטע בו בו הוא היה צריך לתפוס אותי, רצתי והוא הניף אותי באוויר, המוזיקה נגמרה, והרגשתי באמת מרחפת. גיימס ומארי מחאו לנו כפיים, ואז לידיה נכנסה. "תנסי ללמוד את הטקסט הזה כמה שיותר מהר, ותציגו אותו יחד עוד 15 דקות, אוקיי?" לידיה העבירה לידינו דף עם טקסט, והשאירו אותנו יחד להתאמן בסטודיו. כשקראתי את הטקסטים שהעבירו לנו, גיחכתי לעצמי. "מה זה?" קייל שאל. "הטקסטים. הם מטיטניק" חייכתי ממשיכה לקרוא. "קצת קיטשי, אבל זה אחד מהסרטים האהובים עליי. יחד עם היומן." הרמתי את מבטי לראות אותו קרוב אליי. "זה באמת אחד הסרטים הכי יפים שאי פעם ראיתי." הוא חייך חיוך קטן. "אז, נתחיל?" הוא שאל. "כן." עברתי מהר על הטקסט בעיניי, ואז נעמדתי מולו. "I feel like i'm standing in the middle of a crowded room, screaming at the top of my lungs, and no one even looks up." הוא הסתכל לי בתוך העיניים, ואז המשכתי "But now you know that there was a man named Jack Dawson,and that he saved me in every way that person can be saved. I don't even have a picture of him. He exists now only in my memory." סיימתי את שורותיי הקצרות, והוא פתח את פיו. "טוב, כנראה שעכשיו תורי" הוא הרים גבה וקרא במהירות את הטקסט, משנן אותו.
"Winning that ticket, Rose, was the best thing that ever happend to me. It brought me to you. You must do me this honor, Rose. Promise me you'll survive. That you you won't give up, no matter what happens, no matter how hopeless. Promise me now, Rose, and never let go of that promise."
הסתכלנו אחד לשני עמוק בתוך העיניים, נכנסים לדמות.
"I promise."
לחשתי. הוא התקרב אליי, יותר ויותר. עצמתי את עיניי, מבינה מה הוא עומד לעשות, ואז פלאשבקים הבהבו בראשי. הנחתי את ידי על חזהו. "א-אני מצטערת..." גמגמתי והשפלתי מבט. הוא רק הנהן. "בוא רק נהיה ידידים." אמרתי לבסוף. "כן." "שנתחיל מחדש?" ניסיתי לשבור את הקרח שנוצר כעת בינינו. הוא חייך חיוך קטן, "אני קייל." צחקקתי. "אייבי." אמרנו שנינו ויצאנו מהאולם, לקול הרמקול שקרא לכולם להגיע לבמה.
************************************ נ"מ קייל:
איזה דביל אנייי!!!!! מה חשבתי, שהיא איזה בחורה כזאת שתיתן לכל אחד? אידיוט, אידיוט, אידיוט!!!! הרסתי הכל עכשיו. אבל עדיין. היא אשכרה סירבה לנשיקה ממני. ממני!!! בחיים אף אחת לא אמרה לי לא! התקדמתי מחוץ לאולם, שעכשיו סררה בינינו שתיקה מביכה. היא הלכה מלפניי, ולא יכולתי להפסיק לחשוב על עד כמה היא מדהימה. היא נראית כזאת יפה עם בגדי ריקוד פשוטים, אז אני לא מצליח לתאר לעצמי איך היא נראית בשמלה. "וואו..? קייל?" אד נפנף בידיו מול עיניי, כשקלטתי שאנחנו באולם כבר. "אה? מה אמרת?" שאלתי אותו. "שתרוץ לשירותים" בן צחק. "למה?" לא הבנתי. "אחי, עומד לך רק מלהסתכל עלייה." אד אמר, ונתתי לו מבט של 'וואלה? לא קלטתי את זה עד עכשיו!!' "היא אמרה לי לא." אמרתי לשניהם והתיישבתי במקום שלנו. אד ובן התפוצצו מצחוק "מה כ"כ מצחיק את שניכם אה?" שאלתי. "אז בחורה אחת אי פעם אמרה לך לא. תתמודד." אד אמר. "אני לא יכול." "נפלת חזק אה?" בן שאל ברצינות. "ועוד איזה נפלתי..." מלמלתי בשקט.
************************************ אזזזז? מה דעתכן? רק שתדעו, טיטניק והיומן באמת הסרטים האהובים עליי(; מה אתן חושבות שייקרה בהמשך? -משאירה אתכן במתח עד מחר-