בזכות הריקוד

פרק 30

הפרק מוקדש לahrtk123456 המושלמת❤
תהנוווו❤❤❤❤
************************************
התעוררתי מוקדם בבוקר, מתיישבת ומתמתחת במיטה.

קפצתי ממנה, אם אנרגיות מחודשות, והלכתי לעשות מקלחת קצרצרה.

המים שטפו ממני הכל, את הטוב ואת הרע, החדירו בי כוחות מחודשים להמשך.

הערב הקודם עם קייל עזר לי להבין כמה דברים. יותר נכון להחליט. הבנתי שזו חוויה של once in a lifetime, שזו חוויה שלא תחזור, ושעליי לנצל אותה.

החלטתי שזה הזמן שלי לבלות עם חברותיי, להנות מכל רגע, למצות עד הסוף כל שנייה.

היה משהו שהפריע לי כל הזמן אבל. השיחה עם קייל אתמול בערב.

-פלאשבק:-

"אפשר לשאול אותך משהו?" שאלתי מכניסה לפי עוד חתיכת צ'יפס מהחטיף שלי.
"כן," קייל ענה והוא המשיך לאכול גם, בוהה במסך.

"למה אתה אומר לי את כל הדברים שאתה אומר, אם אתה עדיין אם נדין?" שאלתי אאת קייל והסתכלתי עליו, הוא כצר את ההקלטה והסתכל עליי.

הייתה שנייה של שקט, השקט שלפני הסערה.

"אני לא יודע.." הוא אמר בוהה במסך שלא פעל.

"למה אתה מתנהג אליי בצורה כזאת, יושב איתי פה, על המיטה בחדר שלי, עושה איתי את כל ה'שיחות הנפש' האלה, אבל אתה עדיין עם נדין. למה??" הייתי ממש רצינית. למה הוא משחק איתי דאבל אם הוא בכלל לא מתכוון למה שהוא אומר?

"אני יודעת שאתה איתה כל הזמן, בכל פעם שיש השקות ואירועים וכאלה אתם הכי דביקים, אני גם יודעת שאתה איתה כל לילה, אז למה?" שאלתי והוא קצת פער את עיניו.

"אני לא אוהב אותה" הוא אמר. "זה לא נשמע ככה באותו לילה כשהחזרתי לך את הבגדים.." אמרתי והוא היה קצת בהלם. או הרבה.

"אתה סתם אמרת?" שאלתי.
הוא הסתכל עליי עדיין.

"סתם אמרת שאתה אוהב אותי..?" שאלתי ובהיתי בסדינים. גוש של דמעות עמד בגרוני, וכל כך פחדתי שהוא יתפרץ מולו.

"לא! ברור שלא! אותו לילה היה סתם פורקן. ביני לבין נדין אין כלום. זה סתם טריק תקשורתי." הוא הסביר והסתכלתי עליו.

"אם הייתי יכול הייתי נפרד ממנה כבר לפני חודשיים, כשהצילומים התחילו, אבל זה לא בשליטתי. זו ההנהלה" הוא אמר.
הנהנתי בראשי והרגשתי ממש מטומטמת.

-סוף פלאשבק-

חייכתי לעצמי חיוך קטן ויצאתי מהמקלחת מייבשת את שיערי.
ראיתי שהבנות היו בחדר על המיטה.

"בוקר טוב חברות!" אמרתי והן הסתובבו אליי. "בוקר אייב, הכל בסדר?" טיי שאלה אותי.

"הכל בסדר. החלטתי שזו חוויה של פעם בחיים ושאסור לי לפספס אותה סתם." חייכתי.

"שנרד לארוחת בוקר?" שאלתי והן חייכו.

יצאנו מהחדר למסדרון, וראיתי את איתן, שרץ אליי. "אייב! איפה היית?! התגעגעתי! את לא חושבת שמגיעים לי כמה הסברים?" הוא שאל. "בוא פשוט נגיד שהייתי בתקופה הקשה שלי בחודש" אמרתי סתם, לא התכוונתי לספר את האמת.

"או.. לא צריך יותר פרטים." הוא אמר מרים גבות. "אי? על מי אתה מסתכל?" שאלתי בחיוך והוא החזיר ישר את מבטו אליי. הסתובבתי לראות על מי הוא מסתכל.

"על אף אחת" הוא אמר ישר, אבל המשיך לבהות באדל. אדל הייתה שווה. היה לה שיער שטני גלי כמעט בלונדיני עד הכתפיים, ועיניים ירוקות גדולות. היה לה גוף פצצה, היא הייתה דוגמנית אבל היא החליטה לקחת מזה הפסקה.

"אדל?" שאלתי אותו, והוא הסתכל עליי במהט מופתע. צדקתי. "תזמין אותה לצאת! היא בטוח תסכים. וגם נראה שהיא בעיניין שלך" קרצתי לו והלכתי, ראיתי שהוא באמת ניגש אלייה.

הם דיברו והוא היה קצת לחוץ, והיא הסמיקה וחייכה. איך שהם סיימו, הוא עשה כזה יש מתלהב עם היד ודפק קפיצה. גיחכתי קצת.

נכנסנו לחדר אוכל וישבתי בין ריי לטום, שהתלהב לראות אותי, ואמר שהייתי חסרה. כולם היו שם, חוץ מקייל, וחיפשתי אותו בעיניי.

אחרי עשר דקות, הוא נכנס לחדר אוכל, לבד. איפה נדין?

הוא התיישב מולי, "איפה נדין?" אד שאל בפה מלא.

"נפרדנו" קייל אמר וחייך, מסתכל עליי.
חייכתי לעצמי חיוך קטן, נושכת את שפתיי כדי להסתיר אותו שלא ישימו לב.

"מה קרה?" אלי לחשה לי מאחורי גבו של טום, בטח קלטה את החיוך. "כלום." אמרתי מהר.

המשכתי לאכול בשקט, מסתכלת מידי פעם על קייל, שחייך אליי חיוכים קטנים גם.

סוף סוף הוא התפטר ממנה!

ניסיתי לכבות את השמחה שבתוכי, אבל רגע.

על מה אני שמחה כל כך?
אני לא רוצה להיות איתו הרי, אז מה מפריע לי בעצם?

מפריעה לי העובדה שבוער בי להיות איתו.

ועוד יותר מפריעה לי העובדה שאני לא יכולה, לא מחוסר רצון,
ההפך, אני רוצה את זה כל כך רע,
אני פשוט מפחדת. זה הכל.

אני מפחדת להגיד לו 'כן' ואז להיפגע.

להתאהב זה לתת למישהו את הדבר הכי יקר שלך, הכי חשוב שלך,
הלב שלך,
לתת לו את הדבר הכי חשוב שלך ולסמוך עליו שהוא לא ישבור אותו, שהוא לא ישבור אותך.

אבל השאלה היא כזאת,
ובגללה אני מרחיקה אותו:

האם אני יכולה לסמוך עליו?

הרי כבר אמרתי שאני שונאת בנים שחושבים שהם יכולים להשיג כל אחת...
************************************
בווווום!!!!!

זו לא ההפתעה, (עדיין), רק עוד קצת.

שבת שלום אהובותתת❤❤❤