Can't Let Go

פרק 2

נכנסתי חזרה למסעדה המומה עם לחי כואבת וראש מושפל..לקחתי מהר את פנקס ההזמנות ושבתי לעבוד כאילו כלום לא קרה. בכל המשמרת שאלה אחת עלתה בראשי, איך אני הולכת להשיג 20,000 אלף דולר עם מחר?! חשבתי וחשבתי והזמן טס והמשמרת שלי נגמרה. התחלתי ללכת לכיוון הבקתה שלנו שעשוייה מחדר אחד והחלטתי שאני אלך אליו מחר עם 10,000 דולר שחסכתי במיוחד ללימודים של אלי,זה כל הכסף שהיה לנו אבל לא רציתי שיקרה לאלי משהו.
דפקתי על דלת העץ לפי הסימן שלי ושל אלי ושנייה לאחר מכן דמותה הקטנה עמדה מולי.נכנסתי לבקתה וישר הלכתי להחליף לסט הבגדים השני שלי מבלי להסתכל על אלי. " משהו קרה בל?" שאלה אותי אלי והתיישבה לידי על המיזרון הקטן שיש לנו " שום דבר שצריך להדאיג אותך אלי" אמרתי מחבקת אותה ונותנת לה נשיקה קטנה על הראש. הסתכלתי בשעון הישן אשר נשען כל הקיר וראיתי שהשעה חמש בצהריים והבנק נסגר עוד שעה. קמתי בחוסר רצון מהמזרון והכנתי לאלי סנדוויץ מפרוסות הלחם שמצאנו אתמול וממרח גבינה שהגנבתי מהמסעדה."אלי אני חייבת ללכת אני אחזוק בעוד חצי שעה בסדר?" אמרתי לה בעוד שהיא נתנה את הביס הראשון.כמה קינאתי בה על זה שהיא אוכלת ואני לא אבל קודם כל היא. היא הינהנה לכיווני ובאה אחקי לסגור חזרה את הדלת.

-כעבור חצי שעה-
הייתי בדרך חזרה הביתה שהכסף נמצא בשקית שתוליה על ידי.היה לי קשה להתעלם מהמבטים המרחמים אבל אין מה לעשות.
דפקתי על הדלת לפי הסימן שלנו וכעבור כמה שניות אלי פתחה אותה מפהקת " אויי אלי אני הערתי אותך" שאלתי סוגרת את הדלת בעוד שאלי מתקדמת לכיוון המיזרון.
אלי הינהנה בעייפות ונשכבה על המיזרון. החבאתי את הכסף מתחת לספה הישניה והקרועה והדלקתי מדורה קטנה שתחמם קצת.אומנם היה קיץ אבל היה קריר ולא רציתי שנתקרר. אחרי כמה ניסיונות כושלים הצלחתי להדליק אש ולא יכולתי לא להוציא צווחת אושר קטנה מפי אבל מיד סתמתי את פי עם שתי ידי כשראיתי שאלי זזה קצת..אף פעם לא הבנתי למה היא אהבה לישון,אבל נהנתי לפעמים מהשקט שהיה לי.
הסתכלתי על השעון והשעה הייתה שש וחצי.קמתי מרצפת הבטון ופתחתי את דלת העץ בשקט והשארתי אבן קטנה שתשאיר את הדלת פתוחה אבל לא לגמרי.יצאתי לסיבוב בשכונה שאנחנו גרות בה והסתכלתי על הבתים שניצוו משני צידי הכביש, ילידם קופצים מאושרים ומשחקים בכדור לא מודאגים לגבי המצב, חיים בעולם משלהם. נאחנתי ודמיינתי לעצמי גם עולם כזה מאושר.
ראיתי ילדה קטנה שיושבת על המידרכה עם רגליים מקופלות וראשה בין רגלה.חציתי בזהירות את הכביש וניגשתי אליה."היי" אמרתי והתיישבתי לידה היא הרימה את ראשה ופחד עבר בעינייה שהיסתכלה עליי  "לא לא לא אל תדאגי, אני לא רעה" אמרתי והורדתי את הסווצר שלי והנחתי אותו עליה שראיתי צמרמורת קלה עוברת בגופה " היי אני אנאבל איך קוראים לך?" שאלתי לה והושטתי את ידי בחמידות " אני סופיה" אמרה ולחצה את ידי עם אצבעותייה הקטנות "בת כמה את סופיה" שאלתי אותה והבטתי לתוך עייניה הקטנות " אני בת 6" אמרה לי  "הלכת לאיבוד" אמרתי לה והתרוממתי והושטתי לה את ידי עוזרת לה לעמוד "כן. יצאתי עם אח שלי ואז ראיתי פרפר יפה אז רדפתי אחריו והלכתי לאיבוד" אמרה לוקחת את ידי וקמה." איזה פרפר ראית?" שאלתי אותה בעוד שהתחלנו ללכת לכיוון..טוב לכיוון שום מקום."אווו פרפר כחול כזה עם נקודות לבנות הוא היה יפייפה" אמרה בהתרגשות."את רוצה שנחפש אותו?" שאלתי אותה והיא הנהנה בראשה כן. התחלנו ללכת לכיוון הפארק וחיפשנו את הפרפר עד שמצאנו אותו נח על ספסל "הנה הוא" אמרה סופיה והצביעה עליו באצבעתה הקטנה התחלנו ללכת לכיוונו בשקט בשקט עד שצעקה קטעה את מעשינו "סופיה הנה את" אמר אדם והתקדם אלינו בריצה ואני אוטומטית נעמדתי בינו לבינה "מי אתה ומה אתה רוצה ממנה?" אמרתי וניסיתי לעשות קול מאיים מה שלא הלך כלכך בגלל שהוא גיחגח " ג'קקק אתה הברחת את הפרפר" סופיה אמרה וחיבקת את רגלו של האיש
" את מכירה אותו?" שאלתי בהיתענינות והוא גיחח ולאחר מכן סטרתי לעצמי בלב...'בטח שהיא מכירה אותו אם היא יודעת את השם שלו..טיפשה' " אנחנו חייבים ללכת" אמר ג'ק והתחיל ללכת שסופיה בידו " אנחנו פעם הבאה נחפש את הפרפר שוב בסדר?" צעקה לי סופיה וניפנפה לי בידה הקטנה וניפנפתי לה בחזרה.הסתובבתי על עקביי והתחלתי ללכת לכיוון הבקתה, אני לא יודעת כמה זמן עבר אבל עבר די הרבה זמן.הגעתי לבקתב ונכנסתי פנימה מעיפה מבט לשעון ורואה כי השעה תשע וחצי בערב.פתחתי את עיניי כי לא האמתי שכלכך הרבה זמן הייתי בחוץ.הורדתי את סנדליי וצמרמורת עברה בגופי ורק אז שמתי לב שהשארתי את הסוודר שלי אצל סופיה..לרגע התחרטתי אבל המחשבה הסתלקה מהר ממוחי.נשכבתי בזהירות ליד אלי שכבר ישנה הרבה זמן ונרדמתי חושבת על הפגישה מחר...