Can't Let Go

משהו לומר..

רק מי שאח שלה או אבא שלה משרת יכולה להבין את הדאגה. נכון. ברוך ה' שלא קרה לא כלום אבל הדאגה תמיד נמצאת..
היום הזה קשה לי במיוחד בידיעה שבבוקר אח שלי מתקשר שהוא לא מגיע הביתה, אלא נשאר על גבול עזה בגלל ההסלמה.
זה קשה לי לדעת שאח שלי לקח את האחריות על עצמו להוביל אחריו 36 לוחמים.
קשה לי הידיעה שילדים בני 18! מקבלים נשק ליד ונלחמים להגנה על המולדת.
היום הזה נוגע לכולם. לא משנה אם אתה שמאלני, ימני, רפורמי, דתי, חרדי, חילוני או כל פלג אחר בעם.
זה משהו שכבר קשה להבין. כבר קשה להבין שכולנו כן כן כולנו יהודים ולכולנו יש חור גדול בלב היום.
המעבר החד הזה מיום הזיכרון ליום העצמאות רק מררה כמה מהר העם יכול להשתקם אבל לעולם לא לשכוח.

שבוע שעבר היה יום השואה, יום נורא קשה לעם היהודי. אבל עם כמה שכואב לנו, הילדים, הנערים ואולי גם אנשים עד גיל חמישים שישים, זה לא אותו כאב. אנחנו לעולם לא נבין את הכאב שחווים ניצולי השואה.
יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל כואב לנו יותר בתודעה מכיוון שזה קורה עכשיו, ברגעים אלה ממש. אתמול בערב בזמן הצפירה נוסף עוד שם לרשימה. 23,447 חיילים ונפגעי פעולות איבה.
יהי זיכרם ברוך..

בהמשך היום אפרסם משהו שקשור ליום הזיכרון שכתבתי לפניי שנתים בצוק איתן.
)למעלה זה אחי והתאומות שלו. כן כן הם שלישייה)