Can't Let Go

פרק 49

נ.מ אנאבל (תודו שהתגעגעתם. אבל לא ימשך הרבה זמן)

נעמדתי בצד המדרכה יחד עם מייקל, מחכים שג'ק יצא עם הרכב.
עוד מעט חג המולד. מחשבה קטנה עברה בראשי.
הקור שאיפין את ניו יורק בזמן זה של השנה נתן את אותותיו. קור מקפיא עצמות השתלט על העיר ושלג לבן כיסה את ענפי העצים והבתים השונים.
ג'ק עצר לידנו את הרכב ואנו לא מבזבזים שניה וקופצים אל תול הרכב המחוממם. מייקל נכנס במושב הנוסע ואני התיישבתי מאחורה.
השענתי את ידי על משענת החלון, משרטטת לי צורות בלתי מוסברות על החלון הקפוא בזמן שהם מדברים.
המסיעה עברה יחסית לאט לנוכח הכביש הכמעט קפוא.
אהבתי את החורף.
תמיד מקס קרא לי משוגעת. 'מי אוהב את החורף? קר, אי אפשר לצאת מהבית וניהים חולים' נהג לומר לי בכל פעם שהעלנו את הנושא.
אבל, אני אהבתי את החורף בגלל שהוא נתן לי תחושה טובה, של אהבה ושל שלווה. אהבתי את החורף בגלל השלג הלבן והטהור שכיסה את העיר כולה ונתן לה מראה כמעט מלאכי.

כשהרכב נעצר, איתו גם מחשבותיי. כעבור מספר שניות אלי וסופיה נכנסו אל הרכב, מצחקקות. "שלום חמודות" חיבקתי את שתיהן בחוזקה. "לאן אתן רוצות ללכת היום" שאלתי, יושבת במרכז שכל אחת מצדדי.
בן הסתכלו אחת על השנייה ואמרו יחדיו "אנחנו רוצות להחליק על הקרח" חייכו אליי ואני צחקתי לנוכח החמידות שלהן. "אדוני הנהג נא לנסוע לאתר ההחלקה במדיסון סקוור גארדן" אמרתי לגק בקול רשמי, משתדלת לא לפרוץ בצחוק.
ברגע שאני וגק הבטנו אחד בשנייה, התפוצצנו מצחוק.
"טוב טוב" מייקל גילגל עיניים. "אל תדאג מייקל, אוהבים גם אותך" חיבקתי את צווארו.
במהלך הנסיעה התפרענו, שמענו שירים וצחקנו ללא הרף. "גבירותיי" מייקל פתח את דלת הרכב והחווה בידו החוצה. יצאנו שלושתינו והשתחוונו כאות תודה. באותו רגע חמישתינו פרצנו בצחוק. "תיכנסו אני תכף אבוא" אמרתי נרגעת מהתקפת הצחוק. ג'ק ומייקל הנהנו כמבינים והחזיקו בידהן הקטנות של הבנות והתקדמו איתן מצחקקים.
הוצאתי את הפלאפון מכיסי וחייגתי את המספר הכה מוכר לי "הי" לחשתי לו, יודעת שעדיין כואב לו הראש "הי אנה שלי"(my anna) ענה לי חזרה בקול צרוד. תמיד הסמקתי שאמר לי את צמד המילים הללו "איך אתה מרגיש? כואב לך הראש" אתה צריך שאחזור הביתה? אוח ידעתי שאסור לי להשאיר אותך לבד אנ-" אמרתי במהרה את כל המשפט לפני שלוקאס קטע אותי "תירגעי תירגעי. הכל בסדר. אדריאן פה והוא דואג לי. וגם לך מגיע יום חופש והנאה" אמר לי מצחקק טיפה ועברה לי הרגשה טובה בלב שידעתי שאני המקור לצחוקו הנדיר. "בסדר. לך לנוח" אמרתי מחייכת חיוך קטן "אני אוהבת אותך, אתה יודע נכון?" אמרתי מבוישת, נושכת את שפתי התחתונה "אני יודע. אני אוהב אותך, את יודעת נכון?" החזיר לי כנגד. "אני יודעת. בי אהוב שלי" אמרתי לו, שולחת לו נשיקה דרך הפלאפון ומנתקת את השיחה.
'השיחה הזו הייתה כלכך קיטשית' מחשבה עברה בראשי וגרמה לי לצחקק. הסתובבתי על עקביי, נכנסת אל המשטח הגדול והקר הפרוס לפניי.
נשענתי על המעקה, מסתכלת על סופיה ואלי מחזיקות ידיים ומחליקות יחדיו בזמן שמייקל וגק מנסים להשיג אותם נופלים מאחוריהם. צחוק קטן עלה על שפתיי שראיתי את המחזה הזה "משהו מצחיק את הגברת הקטנה?" קול אמר לי.
סובבתי את ראשי, נתקלת בבחור גבוה, טיפה שחום עם עיניים חומות רגילות.
" מה אהה לא" אמרתי מובכת, מסתכלת על רגליי. "את רוצה לגלוש?" שאל אותי והרים את ראשי עם אצבעו. צעדתי צעד אחורנית . "אהה כן, אבל אני לא יודעת" אמרתי בקול מבואס. "בואי" הושיט לי את ידו "אני אלמד אותך" הושיט לי את ידו והלכנו לקחת לי נעליי גלישה.