Can't Let Go

פרק 50

"גרי?" אמרתי לא מאמינה.
למה דווקא הוא יפרוץ לחדרי? "גרי?" לוקאס שאל בקול מזלזל. "חשבתי שאתה יותר טוב מזה קלארק" אמר בקול נוטף שנאה, מחזק את אחיזתו על צאוורו של גר, קלארק.
"הו. אני טוב." אמר בקול משועשע. "מה איתך דובשנית? נהינת אצלו? עושה לך טוב" לגלג. "או שעדיין נשארת אותה כלבה אנורקסית בלי רצון לחיות" אמר מגחך ועינו נפערות מעט שלוקאס מהדק את אחיזתו בצווארו. "אני נשבע לך קלארק, עוד מילה אחת, אתה אדם מת" לוקאס סינן בכעס, מושיט לי את ידו ואני מניחה בה את אקדחו.
בתנועת יד מהירה, קלארק פותח את מעילו, חושף פצצה ומתג. "בשנייה שתירה בי, גם הפצצה תתפוצץ" חיוך מעוש עליה על פניו.
עיניי נפערו וכך גם עיניו של לוקאס.
" אנה, צאי מפה עכשיו" סינן בכעס ועל פניו של קלארק עלה חיוך שטני.
קפאתי במקומי, לא מסוגלת להניד שום שריר בגופי.
"אנה צאי מפה עכשיו" קולו של לוקאס עלה, אך אני מצאתי את עצמי שקועה בריצפה.
"לעזאזל אנאבל צאי מפה עכשיו" לוקאס צעק.
התעוררתי לנוכח צעקתו ורצתי מין חדר הארונות.
" לא כלכך מהר נסיכה"שמעתי קול נמוך מאחוריי. קפאתי במקומי, כמעט מפחדת לנשום." הוא תמיד ידע לבחור את הנשים שלו" המשיך אותו הקול.
מתכת קרה נצמדה ללחי, גורמות לצמרמורות של קור ופחד להתערבב בגופי הרועד.
"את עכשיו תלכי איתי, בשקט ובזהירות. אני מובן?" שאל מאיים אך אני קפאתי במקומי. "שאלתי האם אני מובן" צרח עליי וחבט בלחיי עם נשקו, גורם לי ליפול על רצפת הבית הקרה ולפלוט אנחת כאב. "אני מקווה שכתבת את הצוואה שלך, כי פה קבעת את המוות שלך" קול מוכר נשמע בקרבת מקום, קול שזיהיתי כשל מייקל. "מ..ממיי..קל" אמרתי, בקושי מצליחה להרים את ראשי מהרצפה. "תראו תראו מי זה. מה שלומך אחי היקר?" קולו הלגלגני של מייקל נשמע יחד עם דריכת נשקו.
מה? אח שלו? אח שלו עובד בשביל קלארק?
" אני מבין שבאמת הפכת לנקבה קטנה אה?" ענה לו האדם שהחזיק אותי.
"חבל, יכולת להצטרף אלינו, זה עדיין לא מאוחר. מה אתה אומר?" שאל, צועד צעד אחד לכיוונו של מייקל ומייקל עשה זאת גם כן. "עוד צעד אחד ואתה יכול להגיד לה שלום" אמר האדם, מרים אותי מקולר חולצתי ומצמיד אותי לחזהו ואת אקדחו לראשי.
קול ירייה נשמע מהחדר ופה עיניי חשכו.
נ.מ.לןקאס
"אני מבין שאתה החלטת לעקוב אחרי הבחורה שלי מקרוב אה?" שאלתי בזדון, מתרחק ממנו מעט, נזהר על הפצצה ועל ידו שמחזיקה את המתג.
"תמיד ידעת לבחור אותן לוקאס מרטין גרין" אמר משועשע, מה שגרם לי להדק את אחיזתי בנשק.
אף אחד, אבל אף אחד לא קורא לי בשמי הפרטי והוא ידע את זה.
"מעניין מה האהובה שלך תגיד שתגלה, שהייתה לך את ההזדמנות לירות ברוצח של אהובה זאק" סינן בצחוק.
הוא.
הוא גרם לאנה שלי כלכך הרבה סבל וכאב בחייה. הוא גרם לאנה שלי להתפרק על קרבו של זאק זמן רב.
זרקתי את נשקי לצד, מפתיע את שנינו.
"זה כבר לא בגדר מלחמה ואתה יודע את זה" אמרתי מעיף גם את סכיני ממני. "זה ביני לבינך. רק אנחנו, בלי נשקים, רק אגרופים" דיקלמתי את משפטו של ג'ק.
קלארק הפתיע אותי בכך שזרק את נשקו ופירק את הפצצה מגופו, פצצה שידעתי שלא היה מפוצץ.
ברגע הסתובב אלי הנחתית על פניו את אגרופי הראשון, גורם לראשו להסתובב "יפה יפה גרין" ניקה דם משפתיו "למדת משהו" אמר לי ונתן לי אגרוף.