Can't Let Go

פרק 15

הוא עמד מולי ומול דימיאן. פניו היו עדיין חבולות, מנסות להבריא מהפצעים. עמדנו אחד מול השני מנסים למצוא מילים לומר. אומנם לא הכרתי אותו הרבה זמן אך כן הרגשתי אליו משהו. ברגע שפתחתי את פי הוא לקח צעד אחורה ורץ. עזבתי את השקיות ואת דימיאן מאחור, רצה אחריו הוא יצא מין הקניון ואני אחריו "דניאל עצור" אמרתי לו מתנשפת כאשר הצלחתי לאחוז בידו "אל תברח" אמרתי מנסה לייצב את נשימתי.
"אם הוא יראה אותי הוא יהרוג אותי" אמר בפחד והסתכל לצדדים. "אם לא נוכל להיות ביחד לפחות נוכל להיות ידידים?" שאלתי מניפה את ידי ללחיצה איתו והוא לחץ אותה בחזרה. חזרנו חזרה לקניון הולכים למקום שהשארתי בו את דימיאן ואני רואה אותו עדיין עומד שם בשוק. "הי הלו שים אבנים בכיסים ותפסיק לרחף" אמרתי מקישה באצבעותיי מול פניו. והוא התעורר מההזיה. " נעים מאוד אני דניאל" אמר והושיט את ידו ללחיצה. דימיאן החזיר לו בלחיצה וקרץ לו. נתתי לדימיאן מרפק בצלעות ודניאל זז במקומו באי נוחות. "טואובב" אמרתי מנדנדת במקומי מנסה להפיג את המתח. חיבקתי את דניאל לשלום והמשכנו בסיבוב שלנו.

בסביבות שלוש בצהריים חזרתי לאחוזה. נכנסתי בשער הגדול נותנת לשוער חיוך חם "שלום" אמרתי לו "שלום לך גבר...אנאבל" אמר מתקן את עצמו אחרי שאמרתי לכולם שלא צריך לקרוא לי גברת. סימנתי לו לייק עם האגודל ונכנסתי פנימה.
פתחתי חריץ קטן מין הגלת ורואה שלוקאס לא נמצא בקומה הראשונה. נכנסתי בהקלה, אני לא יכולה להתמודד איתו עכשיו. עליתי לחדרי בקומה השנייה ולפתע התחלתי להרגיש את העולם מסתובב, נקודות שחורות היו בעיניי והדבר האחרון שראיתי לנגד עיני היה דמותו של לוקאס רצה לעברי.

נקודת מבט לוקאס
היא חשבה שאני לא רואה אותה אבל היא שכחה שיש באחוזה מצלמות אבטחה. היא נכנסה בודקת אם אני נמצא בקומה ובצדק גם אני הייתי שונא את עצמי עכשיו. ההליכה שלה הייתה מוזרה, לא כמו של שיכור אלא כמו של.. אוי פאק קמתי במהירות מהכיסא גורם לו לעוף אחורה וירדתי שלוש מדרגות בכל פעם. בדיוק לפני שראשה התנגש עם מדרגות הבית תפסתי אותה.
היסתכלתי עליה היא הייתה חיוורת מהרגיל. הנחתי אותה על הספה "אדריאן תזמין את הרופא" צעקתי לו מהסלון בהיסטריה. תוך שלוש דקות הרופא הגיע "חסר לך אם אתה עושה איתה טעות אחת" אמרתי לו מאיים הוא הנהנן בפחד והתחיל לבדוק אותה בזמן שאני עומד מהצד.

אחרי עשר דקות הוא סיים "היא בסך הכל התייבשה. תדאג שהיא תשתה הרבה מים ותאכל. הגוף שלה קרס מחוסר אוכל ושתייה" אמר מקפל את דבריו ויוצא מהאחוזה במהירות.
אוי נסיכה שלי למה את לא אוכלת?
התכופפתי על ברכיי וליטפתי את פניה.
מה את עושה לי? למה אני מרגיש ככה?.
היא החלה לרפרף בעינייה ואני התרוממתי והתרחקתי ממנה בחצי צעד.
"מה קרה לי?" אמרה מנסה להתרומם אך אני משכיב אותה חזרה "את התייבשת. אבל גם בגלל שאת לא אוכלת. למה את לא אוכלת?" שאלתי אותה מרגיש איך הכעס מתחיל להיבנות בי. "אני בסדר" אמרה מתעלמת משאלתי. לוקאס להירגע אל תתפרץ. היא אפילו לא חברה שלך.
אז למה אני כלכך דואג לה?.
היא התרוממה מהספה ועלתה בזהירות לחדרה. באתי לעזור לה אך היא העיפה את ידי. נאנחתי בידעיה שהיא עדיין כועסת עליי.
יצאתי למרפסת יושב על הנדנה הגדולה. הוצאתי מכיסי את קופסאת הסיגריות מוציא לי סיגריה וזורק את הקופסא על השולחן שהיה לצידי. הדלקתי אותה עם המצית שהייתה בכיסי לוקח נשימה, מרגיש את העשן נכנס לריאותיי, שורף אותי מבפנים.
שמעתי רעש מעליי. הרמתי את ראשי מבחין בדמותה של אנאבל עומדת על המרפסת.
הסתכלתי עלייה,על איך הירח מאיר את הפרצוף שלה, על הצורה שבה הוא מאיר על האף הקטנטן שלה וגורם לשיערה להיראות זוהר. היא כנראה הבחינה במבטי וסובבה את ראשה אליי. עינייה החומות שכעת היו שחורות בגלל האפלה של הלילה היו מופנות עליי לוכדות אותי במבטן. אחרי כמה שניות של התבוננות אחד בשני היא נכנסה פנימה.
לאחר דקה או שתיים שמעתי צעדים מאחוריי.
היא התיישבה בצידה השני של הנדנדה ומסתכלת לבריכה.
"אני מצטער" אמרתי לפתע והיא התסכלה אליי בהפתעה כאילו לא ציפתה שזה יגיע.
"אני מצטער על כל מה שקרה. אני רוצה להתחיל איתך דף חדש ונקי" אמרתי בכנות והיא התסכלה עליי "דף חדש" אמרה מושיטה לעברי את ידה "נעים מאוד אנאבל" אמרה ברישמיות "נעים מאוד אנאבל, לוקאס גרין. האם יורשה לי לשאול מה שהם המשפחה של הגברת?" אמרתי ברישמיות לוחץ את ידה. "פשוט אנאבל" אמרה מנתקת את ידנו. דיברנו שעות על גבי שעות... למדתי להכיר אותה.
"אז פשוט אנאבל יש לי שאלה אלייך א-" באתי להגיד אך צילצול קטע את שאלתי. עניתי לטלפון שומע את קולו של בראיין "בוא עכשיו, גונסון ברח" אמר לי במהירות וניתק. זינקתי במהירות מהנדנדה רץ למשרד שלי. לקחתי את שני האקדחים שלי ודחפתי לחגורה שלי, הפעם הוא לא הולך לצאת מזה.
לפני שבאתי לצאת דמותה של אנאבל חסמה את דרכי "לאן אתה הולך בשעה כזאת?" אמרה לא מבינה "למקרה ששכחת יש לי עסקים לטפל בהם שאני חייבת ללכת אליהם עכשיו אז אני אודע לך אם תזוזי" אמרתי בציניות, היא זזה הצידה בייאוש. נכנסתי לרכבי מתניע, לא מחכה שנייה ונותן גז... גונסון גונסן אני רואה שלא למדת.
הגעתי למקום שבראיין סימס לי בדרך, נכנסתי למחסן רואה את גונסון קשור לכיסא שדם ניגר מפניו. ברגע שנכנסתי כולם זזו הצידה.. "אז מה יש לנו פה.. גונסון הקטנטן שוב מנסה לברוח?" אמרתי בקול תינוקי מסתובב סביבו. "מר גרין אני..בבקשה יש לי אישה וילדה בבית" אמר לי בהתחננות.
צחקתי למראה המיואש שלו.." גונסון יקירי בפעם האחרונה שבדקתי אתה הרגת את הבת הקטנה שלך לא?" אמרתי מעביר סכין על גרונו "אדם שנוגע בנשים ככה צריך למות מבחינתי..טוב גם בגלל שאתה חייב לי כסף" אמרתי רואה את טיפות דם קטנות יוצאות מגרונו. עוד לפני שענה שלי תקעתי את הסכין בדיוק במרכז החזה שלו, רואה איך ראשו נופל אחורה ועיניו מתגלגלות במקומן. " תוציאו את הזבל" אמרתי זורק את הסכין המוכתמת בדם בפינת המחסן ויוצא עם בראיין לרכב.
שנינו נכנסנו והתנעתי , נוסע במהירות שאני רגיל אלייה, זאת אומרת מהר.
"נו אחי דבר" ראיין אמר תופח על ידי בחוזקה
"אני פשוט לא יכול..אני לא יודע מה אני מרגיש אליה זה מוזר לי. אבל אני רק רוצה שהיא תיהיה איתי ולא עם אף אחד אחר" אמרתי מחזיק בחוזקה בהגה.
בראיין יודע עליי הכל..עוד לפני שנכנסו לחרא הזה היינו תמיד אחד עם השני ותמיד הבטחנו אחד לשני שנכנסו ביחד לחרא הזה אז נצא ממנו ביחד, לא משנה מה. בראיין יודע הכל עליי בגלל זה הוא היחיד שיודע על אנאבל.
"אחי כמו שזה נשמע אתה מאוהב" אמר לי מרים את כתפיו כאילו זה ברור ויוצא מהרכב כשחנתי בחניית ביתו.
נזכרתי בשיחה שלי ושל אנאבל היום ונזכרתי בצחוק שלה, באיך הוא העלה בי חיוך. נזכרתי בדרך בה היא מחסה את פניה בזמן שהיא צוחקת בגלל שהיא חושבת שצחוקה מכוער.. אוי אנאבל הכל יפה בך.. אך בדבר אחד נזכרתי ולא אהבתי... לא אהבתי שהיא כלכך רזה, לא אוכלת ומרעיבה את עצמה.
באותו רגע הבנתי הכל..
הבנתי אני צריך לדאוג לה
הבנתי שאני צריך אותה שמחה
הבנתי שאני צריך להגן עליה
והבנתי דבר אחד חשוב...
פשוט אנאבל, אני אוהב אותך