Can't Let Go

פרק 35

" נווו.. אז מה את אומרת? את מוכנה לשיר בחתונה?" מקס הוציא אותי מהזיכרונות המתוקים אך המרים כלכך.
"אהה, תנו לי לחשוב על זה בסדר?!" חששתי מתגובתם אך הם הינהנו בהבנה.
את המשך היום בלתי עם מקס ודימיאן ושוב חשבתי על זה כמה האהבה שלהם מעוררת קנאה. הם כלכך מאושרים יחד, כאילו נועדו אחד לשני. הטבעות שלהם נצצו באור השמש וכך גם חיוכם.
קמתי ממקומי, לוקחת את הפופקורן והולכת לסלון, ממשיכה לראות את הסרט שכנים.

סוף הסרט הגיע מהר מאוד, מקב ודימיאו לא הפסיקו לצחוק ואני מצאתי את רוב הסרט מביך מאשר מצחיק. "אוי אלוהים" דימיאן ניגב דמעה שזלגה מעינו האפורות "זה הרגע אותי הקטע שהם ניסו להשיג כסף" גיחך בסיומו של הצחוק הרועם שלו. "טוב אז..מה עושים עכשיו?" נעמדתי מולם. "אהה וואי בייב תראה מה השעה!! קבענו עם מארגן האולם.!" מקס התרומם ומשך את דימיאן איתו לדלת. "ביי" צעקו לי שניהם רגע לפני שהדלת נסגרה בקול רועם.
לאחר שעה של חוסר מעש, עליתי לקומתה השנייה של האחוזה, חוקרת קצת. בקומה השנייה ישנה שישה חדרים מלבד החדר שלי, כולם חדרים הדומים לשלי. חוץ מחדר אחד שאיני יודעת מה שוכן בפנים מכיוון שהדלת נעולה.
עליתי לקומה השלישית שהיא בעצם כל חדרו של לוקאס. נשכבתי על מיטת הענק שלו והסנפתי אותה. משקל נוסף התווסף על המיטה. הרמתי את ראשי, רואה את פיל שוכב לו בנחת על כריתו של לוקאס,ישן.
שקלתי להצטרף אליו אך וויתרתי.
ירדתי חזרה למטה, מחפשת מה לעשות אך לשווא. התקשרתי למריה. "הי מריה" אמרתי שמחה שמצאתי סוף סוף עם מי לדבר. "הי מותק. מה שלומך?" שאלה ושמעתי בקולה שהיא עסוקה." אני בסדר. אנחנו אורזות עכשיו. אני לוקחת את הבנות לחופשה. זה בסדר שאקח את אלי?" שאלה בחשש. היא תמיד ידעה כמה אני ואלי קשורות אחת לשנייה. "כן כן בוודאי. טוב אני לא אפריע לך" התנצלתי וליבי נצבט קצת "אין בעיה מתוקה" השיבה לי וניתקה. אדריאן לא ענה לי, מקס ודימיאן אצל מארגן האירועים. חשבתי לנסוע לסאם אך הוא לא נמצא בעיר וכך גם רוברט ואשתו, איילין לא עונה לי ודניאל טס לאחותו באוסטרליה... אני כלכך לבד...

לקחתי דף ועט והתחלתי לרשום. רשמתי כמה חיי השתנו, כמה קשה לי, כמה שלמרות שישנם אלפי אנשים מסביבי אני עדיין לבד..
רשמתי כמה אני משתוקקת לאהבה וכמה אני רוצה להיות מאושרת.

"קשה לי ואף אחד לא מבין את זה. הם חושבים שאני מאושרת אך חיוכי הכל חוץ מאמיתי. אם היו מכירים אותי מספיק היו יודעים שהחיוך הנמצא על פני זה חיוך של עצב" כתבתי "אני כלכך בודדה, נפשי לבד. אין לי דבר להאחיז בו.
מאז שפגשתי את לוקאס, מאז שיש לי רגשות כלפיו אני כאובה כי אני יודעת שהוא לעולם לא יכול להיות אך ורק שלי. כל חיי רציתי מישהו שיאהב אותי ולא ילך. לא מישהו כמוהו שהבטיח לי, לקח ממני את ליבי ועזב איתו רחוק. מאז שהגעתי הנה, ללוקאס, ישנו מקור אחד שממנו אני שואבת אושר. והמקור הזה הוא אלי. תמיד שאני רואה אותה אני נזכרת בכל מה שעברנו ובכל אהבתי כלפייה.
כך גם לוקאס. הוא גורם לי לכלכך הרבה רגשות, תחושות ומצבים שונים בחיי אך עדיין הבדידות משתלטת עליי..
אני כלכך לבד.." הנחתי את העט על הדף, נותנת לדמעה בודדה לזלוג עליו וקמתי מין השולחן.
יצאתי אל החצר, יושבת באחת הספות, נותנת לרוח החמימה ללטף את פניי ולנסות להשכיח ממני את כל הדאגות.
תוך כדי ים של מחשבות הרצות בראשי, חושך נעים השתלט עליי ונרדמתי.