Can't Let Go

פרק 57

נ.מ. אנאבל!(תודו התגעגעתם°°!!)
פקחתי את עיניי באיטיות, נותנת לעצמי כמה שניות של פינוק במיטה.
סובבתי את גופי לכיוונו של לוקאס שלא נכח בחדר. צידו של לוקאס היה מבולגן משינה אך הוא לא נכח בחדר וכך גם האקדח שלו.
הוא לעולם לא עוזב בלי האקדח שלו.
"לוקאס" קראתי בקול, עוטפת את השמיכה סביב גופי, מגינה על עצמי מהקור.
"למטה אהובה שלי" צעקתו נשמעה חזרה.
ירדתי למטה שהשמיכה עטופה סביב ראשי וכתפיי, מתהלכת מצחיקה.
נכנסתי אל המטבח רואה את לוקאס מבשל משהו שפלג גופו העליון עירום. "בוקר טוב" אמר לי מסתובב אליי ואני נכנסתי אל חיבוקו "בוקר טוב"הרמתי אליו את ראשי שידו עדיין עטופות סביבי. "לאחר שנחזור היום, אני נוסע ליומיין"נשק לראשי ברכות. "מתי אתה חוזר?" שאלתי בפינוק, מתכרבלת בידיו. "אני אחזור עוד יומיים"אמר בקול מתנצל "הכל בסדר?"שאלתי בחשש. "אל תדאגי. הכל מצוין" חייך חיוך קטן ונשק לראשי. "בואי נשב לאכול" הרים אותי והושיב אותי על אחד הכיסאות. "הכנת את כל זה?" שאלתי בהפתעה "אל תשמעי כלכך מופתעת" גיחך קלות ושם מולי צלחת. "אני אוהב אותך" נשק לראשי. אני לא יודעת מה עובר עליו היום אבל אני אוהבת את זה.

החששות והפחדים אוכלים אותי. המזוודות כבר מוכנות לחזרה לניו יורק ולוקאס מסדר כמה דברים אחרונים לפני שהולכים.
אני יושבת על נדנדה שממוקמת במרפסת חדר בית המלון, נהנית מהרוח הקרירה
עד שקולו של לוקאס קוטע אותי "אנה שלי, הולכים" קולו נשמע ממעמקי החדר. קמתי באנחה, מתבוננת פעם האחרונה בנוף העוצר נשימה וקורעת את עיניי ממנו בצער.
"קדימה הטיסה מחכה" נישק אותי, לקח את חפציי ויצא מן החדר, נותן לי כמה שניות להיפרד. הרמתי את קביי וסגרתי את החדר.
מסרתי את המפתחות לפקיד הקבלה שבכניסה, מודה לו והולכת לרכב.
"הביתה?" שאל אותי לוקאס. "הביתה" עניתי לו.

ישנם דברים שקשה להיפרד מהם כמו, אהבה, משפחה, חברים וזמנים טובים. לי היה קשה להיפרד מהטבע.
אהבתי להרגיש את החול הרך מתחת לכפות רגליי, את הרוח הקרירה של הים מצליפה בפניי. בהחלט ידעתי שאחזור לפה.
"מה קרה יפתי?" לוקאס התיישב ליד כסאי במטוסו הפרטי, מושיט לי כוס תה חם שאני מקבלת בשמחה.
"אני לא יודעת" חייכתי חיוך קטן. "אהבתי להיות שם. למרות הזמן הקצר ששהינו שם והמקרה ההוא" לא רוצה להזכיר המילים. "אהבתי את המקום. אהבתי שלא הלכנו לקניות או ביזבזנו כסף על שטויות ואני אשמח אם נצא לעוד מקומות כאלו" אמרתי ברכות והחזקתי את ידו.
"ודווקא שחשבתי שאי אפשר לאהוב אותך יותר" מילמל לעצמו
"את כרגע הגשמת לי חלום את יודעת את זה" הביט בפניי בהערצה
מה?" שאלתי מבולבלת "אני אוהב אותך" יכולתי לראות בעינו את אהבתו כלפיי, משהו שתמיד שווא את ליבי. "גם אני אוהבת אותך"
לחשתי לו ונשקתי בחוזקה לשפתיט. לוקאס, שהיה המום מהמעשה הפתאומי שלי, התעשט לאחר מספר שניות והחזיר לי נשיקה.
"אני מצטער אבל אני לא יכול להתאפק יותר. אני לא יכול להתאפק יותר לא לקרוא לך שלי" מילמל לשפתיי. "אני שלך לוקאס" אמרתי לא מבינה.
הוא תפס את ספל התה שלי והניח על השולחן וכך גם את שלו.
"תמיד אמרתי לעצמי שלעולם לא אמצא אהבה. שהלב הקר שלי לא מסוגל להכיל רגשות, שלעולם לא אחווה עושר עילאי. אבל את ניפצת לי את כל זה. ולמרות כל מה שעברת בגללי, אני אגואיסטי מידי בכדי לתת לך ללכת ממני.
אנה שלי,אני אוהב אותך כלכך ואני בטוח שסופיה תיהיה גאה בי על המהלך הזה" הסתכל אל על ודמעה ברחה מעיניי. "שיט, אנה שלי אל תבכי" התחנן. "זה בסדר" נשקתי קלות לפיו, מרגיעה אותו קצת.
"אנה שלי" קרע ברך מולי. "התתני לי את העונג ותיהי אישתי?" אמר והושיט מולי טבעת יהלום קטנה ופשוטה, נקייה מכל קישוט.
שקט.
ליבי פועם כלכך בחוזקה שאני חושבת שהטייס שמע אותו.
אושר מטפס מעליי גופי ומושך את ליבי. חזי מתנפח מהערצה לגבר שמולי.
"כן" הצלחתי למלמל בין הדמעות.
"את אמרת כן?" שאל התרגשות לא מובנת.
"את אמרת כן!" צעק מהתרגשות, התרומם מהרצפה וסובב אותי באוויר. דמעותיי מתערבבות עם חיוכי.
"מהיום זה שיך לך" ענד את הטבעת על אצבעי. "עד שהמוות יפריד בנינו?" שאל מצמיד את מצחנו
"עד שהמוות יפריד בנינו" הנהנתי לו.

פקחתי את עיניי, עדיין במיטה במטוס, ומולי מתגלה בעלי לעתיד.
הטבעת ניצנצה ותפסה את עיניי.
היא כה פשוטה וכה יפה.
טבעת זהובה עם יהלום קטן במרכזה.
"אני ידעתי שהיא תמצא חן בעינך" לוקאס פקח פתאום את עיניו. "הערתי אותך?" ליטפתי את פניו, רואה את עינו נעצמות לנוכח מגעי "זה בסדר" נישק קלות את מפרק ידי שהיה צמוד לשפתיו.
"איך ידעת שאוהב את הטבעת?" התכרבלתי לתוך זרועותיו שקיבלו אותי בשמחה.
"כי למרות שהטבעת נראית כביכול פשוטה היא מושכת אותך אליה כמו מגנט כמו...
כמוך" נשק למצחי ועצמתי את עיניי למגע שפתיו.
"בעוד כרבע שעה נחל בנחיתה. הנוסעים והצוות מתבקשים לתפוס את מקומם. תודה שטסתם גרין" קולו של הטייס נשמע ברחבי המטוס.
"יאללה קום" כרכתי סדין סביב גופי העירום. "אני לא רוצה" אמר בטון בכייני ודפק את ידיו על המיטה.
לפעמים הוא יכולה להיות כלכך ילדותי.
"אוח" דפקתי את ידי על מצחי. "אם אתה לא קם, בוא נגיד שאתה יכול לשכוח מהגוף שלי בחודש הקרוב"עוד לא הספקתי להגיד אנגלינה גולי והוא נעמד מולי בבוקסר .
ברגע שהסתובבתי וגרלי באה להיכנס אל השירותים ידו של לוקאס נעטפה סביב מותני."שלא תעזי למנוע ממני את מה ששלי" נשק לאוזני ועזב את החדר, משאיר אותי הממומה.
לאחר כמה דקות התארגנות יצאתי אל המושבים וראיתי את לוקאס מדבר כם מי שנראה הטייס. "שלום" אמרתי בנימוס. "שלום לך גברת גרין" אמר ברישמיות וחא יכולתי שלא להסמיק מהכינוי החדש שאצטרך אליו.
"רק באתי להגיד שנתחיל בנחיתה" בינהן ללוקאס, כאילו היו שותפי סוד ונכנס חזרה לתא הטייס.
התיישבתי במקומי ליד לוקאס, אוחזת בידו ורואה שוב את טבעת היהלום זוהרת לה מהשמש הנכנסת מחלון המטוס.

ברגע שפתחתי את דלת הבית קפץ עליי גוש פרוותי. "פיל" צווחתי תופסת אותו בידיי ונותנת לו לקק את פניי. "מה איתי?" שמעתי קול קטן. הנחתי את פיל וקפצתי על אלי בחיבוק חזק. "התגעגעתי אלייך" אמרנו בו זמנית וצחקנו בחוזקה. "אנאבל" צעקה נשמעה מאזור המטבח. ואיילין ומריה יצאו בריצה אליי מחבקות אותי בחוזקה.
"אחמ אחמ. כנראה שלי לא מגיע אהבה" עזבתי את חיבוקן של איילין ומריה והסתובבתי. בפתח הבית עמדו בראיין ועוד בחורה שניראת די חמודה.
"בראיין" קפצתי עליו בחיבוק, כורכת את רגליי סביב מותניו.
" הי הי שאני לא אתחיל לקנא" לוקאס נשמע מגחך והוריד אותי מבראיין.
"תכירו כולם" בראיין הכניס את הבחורה פנימה וסגר את הדלת. "זו החברה שלי. גסיקה" חיבק אותה מאחורה ונשק לראשה. "הי גסיקה אני אנאבל" חיבקתי אותה. "שמעתי עלייך מלא" אמרה לי בהתרגשות.
"טוב. חבל שאני לא יכולה להגיד את אותו הדבר בגלל שמישהו פה" הצצתי מאוחרי כתפה. "הסתיר אותך" גיחחתי קצת ומעדתי טיפה לאחור. "היי את בסדר?" שאלה בדאגה. "כן כן אל תדאגי: חייכתי חיוך קטן.לוקאס הושיט לי את קביי ואני תפסתי אותם במהרה מייצבת אותי עליהם.
"אני רוצה להודיע משהו" לוקאס אמר לאחר כמה דקות של דיבורים סתמיים.
"אני רוצה שתכירו את גברת גרין" נשק לרכי וכרך את זרועו סביב מותניי.
שקט מחריש נשמע ברחבי החדר.
"הכל בסדר" שאלתי מפרה את השקט.
"אההה" צרחות נשמעו מאיילין, מריה אלי וגסיקה וארבעתן קפצו עליי בחיבוק. "מזל טוב גבר" בראיין חיבק את לוקאס.
"מתי החתונה?" שאלו שאלה שאפילו לא ידעתי את התשובה שלה.
"ב11.12 עוד חודש"באותן רגע חיוכי ירד מפניי. הסתכלתי על פניה של איילין וגם הם נפלו.
זה מתי שהוא הלך ולא חזר יותר..