Can't Let Go

פרק 62_מתוקן

ידי אחזו בחוזקה בהגה, מכין את עצמי למה שעיני עומדות לראות.
אני כרגע בדרכי לבית החולים, לגסאטון, לשלם על טיפולו.
לפני שיצאתי מחדר בית המלון, נשקתי למצחה של אנה שלי והשארתי לה פתק שאחזור מאוחר יותר.
צילצול פלאפון נשמע ותמונתה של אנה שלי הייתה על הצג.
"בוקר טוב אהובתי" אמרתי בקול רך. "בוקר טוב בעלי" ענתה לי בקולה העדיין.
"לאן הלכת?" המשיכה לשאול "למירנדה וגאסטון, לבית החולים" אמרתי לוחץ עוד יותר בחוזקה על ההגה, מרגיש את אצבעותיי מתלבנות. "אתה תסתדר לבד" שאלה בחשש, יודעת כמה אני רגיש למצב. "כן אהובתי אני אסתדר." הרגעתי אותה. "מתי תחזור. יש לי משהו די חשוב לספר לך" אמרה בלחץ.
מוחי החל לעבוד במהרה, מריץ את כל האפשריות של מה שאנה שלי יכולה לספר לי. "אחזור בערך עוד שעתיים" אמרתי "בסדר. תנהג בזהירות" אמרה בליץ האופייני לה. "טוב אמא" גילגלתי את עיני וניתקתי את השיחה.
אני חי בשביל האישה הזו.

הגעתי לבית החולים, סופג מבטים מפוחדים מימיני ומשמאלי, אך מתעלם.
"שלום" אמרה המזכירה בפלרטטנות כאשר נעצרתי על יד דלפק המודיעין "אני מחפש את גאסטון מירנדה" אמרתי, מתעלם מנסיונותיה העלובים. "רק רגע" אמרה מלקקת את שפתיינ, גורמת לי לגחך בעולב. "חדר 234 קומה 5." אמרה ועוד לפני שהרימה את מבטה מצג המחשב, כבר הייתי בדרכי לחדר.
כאשר הגעתי לקומת החדר לקח לי רק מספר שניות למצוא את החדר של גאסטון.
"גאסטון, תאכל בבקשה" שמעתי את אסטפניה מתחננת מחוץ לחדרו. "עוד מעט".
נכנסתי אל החדר מבלי לדפוק, גורם למבטים בחדר להסב את תשומת ליבי אליי. "מר גרין" אסטפניה קמה מצד מיטתו של גאסטון ומיישרת את שמלתה. "מה אתה עושה פה?" אמרה בבילבול. "אמרתי לך שאטפל בזה, נכון" הרמתי גבה. היא הסתכלה עליי מספר שניות עד שנפלה הבנתה.
היא לקחה את ידי ויצאה איתי מחוץ לחדר.
"אמא על מה הוא מדבר?" שמעתי את צעקתו של גאסטון לפני שנסגרה הדלת.
"מר גרין. עם כל הכבוד, איני רוצה להטריח אותך" אמרה משלבת את ידיה. "אני רוצה לעזור. הוא מזכיר לי אחותי ז"ל" אמרתי בכנות, נפתח בפניה.
"מה זאת אומרת?" אמרה, מרפה קצת. "היא גם הלכה לי בצורה הנוראה הזו"
"אני כלכך מצטערת, לא ידעתי" אמרה בהפתעה. "זה בסדר גמור. עכשיו הניחי לעיניין ותני לי לסדר את זה" אמרתי נחוש בדעתי, הסתובבתי על עקביי, הולך באיטיות לדפלק הקבלה של המחלקה.
"איך אני יכולה לעזור?" מזכירה לבבית ישבה מאחורי הדלפק "אני רוצה לשלם את כל מערך הטיפולים של גאסטון מירנדה" אמרתי מוציא את פנקס הצ'קים.
"בסד.. אוי אלוהים!" אמרה בבהלה "הכל בסדר?" שאלתי מתעניין. "היה פיצוץ בחוף הים. כמה בתי מלון עולים בלהבות" אמרה בהיסטריה.
באותו רגע לא חשבתי, פעלתי אוטומטית.
חתמתי על הצק, מבלי לדעת מה הסכום שירשם שם והתחלתי לרוץ לכיוון כניסת בית החולים, מוציא את הפלאפון שלי ומתקשר למייקל תוך כדי.
"מייקל לך עכשיו לאנה שלי. היה פיצוץ בחוף הים. אני רוצה שתיקח אותה לבית מלון אחר" אמרתי במהרה. "יצאתי אחי. אל תדאג היא בידיים טובות" אמר לי וניתק.
לא היה לי ספק בדבריו, אכן אנה שלי הייתה בידיים טובות. גניפר מייקל וגק אכן אהבו מאוד אנה שלי ודאגו לה רבות.
נכנסתי אל רכבי, נוסע במהרה אל בית המלון.
רגלי כבר הגיעה לרצפת הרכב ששעט על הכביש, עוקף מכוניות ועובר באדום אל אף אחד אינו מעיז לעצור אותי.
ככול שהתקרבתי יותר אל אזור המלונות, ריח העשן התגבר והתחזק וחששותי החלו לצבור מקום בגופי.
"רק שהיא בסדר רק שהיא בסדר. אלוהים תעשה שהיא בסדר" אמרתי בתחינה, כועס כל עצמי שלא יכולתו להחזיק אותה עכשיו.
איני יכול לתאר לעצמי כיצד היא מרגישה כרגע. אם רק יקרה לה ולתינוק משהו אני אהרוג את עצמי.
הגעתי אל בית המלון,מבחין באמבולנסים, משטרות ומכבי אש. ביתי שלם אך אני לא נרגע עד שלא אראה את אנה שלי שלמה.
מימין לבית המלון שלנו .שני בתי מלון עולים באש וישנו כאוס אחד גדול.
"איפה היא?!" מילמלתי כמה פעמים בלחץ, מתקשר למייקל "איפה היא? לקחת אותה אלייך?!" אמרתי לחוץ, מתחיל לרוץ אל החדר שלנו.
"כן היא פה. היא אצלי אל תדאג אחי. תחזור לפה מהר היא דואגת לך" אמרה ברוגע וניתק.
פתחתי את דלת חדר בית המלון, רואה כי הכל שלם.
פתק קטן שנח על שולחן הסלון תפס את מבטי. הסתכלתי לצדדים, מוציא את נשקי הכסוף מחגורתי,מוכן לכל דבר.
ביד אחת פתחתי את הפתק בעוד ידי השנייה מוכנה לכל הפתעה
בפעם הבאה זה יהיה אתה.
א.ק.
זה לא יכול להיות.