Can't Let Go

פרק 25

נקודת מבט אנאבל

ניתקנו את השפתיים, מצמידים את ראשינו. מלבד רעש הנשימות אין קול בחדר.
עיניי עדיין עצומות, לא מסוגלת להסתכל בעיניי לוקאס..
"היי" ליטף את לחי "תפקחי את העיניים שלך בשבילי" פקחתי את עיניי,רואה למולי עיניים כחולות עם ניצוץ בהן, ניצוץ שלא ראיתי קודם.
נשמתי נעתקה כשאר עיניי פגשו בעינו.
כל הצרות נשכחו ממני, כאילו אלו רק אנחנו בעולם הזה.
החלקתי במורד הקיר,פוגשת ברצפה וכך עשה גם לוקאס.
ידינו שלובות את בשנייה ושנינו בוהים בתקרה "מה יקרה עכשיו" הפנתי את מבטי אליו "אתה תמשיך לשחק בי או שתיקח החלטה?" בילבול על בקולי
"את שלי כמו שאני שלך. נקודה."נישק את גב ידי והסמקתי כמו מטורפת. התרוממתי על רגליי, גורמת לכך שידינו התנתקו אחת מהשנייה. "טוב אני לא יודעת מה איתך אבל אני עייפה אז פרשתי" יצאתי מחדר המקלחת ונכנסתי למיטה. לא עברו כחמש שניות והמיטה שקעה לנוכח משקל שהתווסף עליה. ידו החמה של לוקאס משכה אותי אליו, מצמידה אותי לחזהו. "לילה טוב" מלמלתי לו. וכל מה שאני זוכרת זה את שפתיו החמות של לוקאס כנגד עורי מחזירות לי לילה טוב.

פקחתי את עיניי, מנסה להתרגל לאור שנכנס דרך החלון. שיפשפתי את עיניי עם יידי ובאתי לקום אך משהו לא נתן לי. נזכרתי בידו של לוקאס שכרוכה סביב בטני. הסתובבתי אליו פוגשת בפניו השלוות. שפתיו פתוחות קצת ועינו סגורות בשלווה. מבלי לשים לב, כמו מגנטיות, ידי נחה על לחיו מלטפת במעגלים את העור הרך. "ממממ" לוקאס כיווץ את אפו ופקח את עינו "בוקר טוב" נישקתי את אפו "בוקר טוב בייב" נשק למצחי "כמה זמן את ערה?" ראשו התקופף אלי "לא יותר מחמש דקות" חיבקתי אותו יותר חזק והתחפרתי בחזהו. מרגישה איך הוא גם מחזק את חיבוקו. שכבנו בשקט, מידי פעם לוקאס הגניב נשיקות רכות לראשי.
צילצול טלפון קטע את השלווה והשקט ששררו בחדר. "אוח" נאנחתי בקול. "אני יודע בייב" ניתקנו את חיבוקינו ולוקאס הושיט את ידו אל הטלפון "כן?" "תקשיב לי עכשיו! היום אף אחד לא מתקשר אליי, אף אחד לא מגיע אליי ואף אחד לא מגיע לשום פגישה! יש העיה תדברו עם בראיין. אני מובן?" היה לו את הקול העסקי, הקר הזה, הקול שגרם לצמרמורת לעבור בגופי. "אני מקווה שאני מובן. שיהיה לך יום טוב" וטרק את הפלאפון "הכל בסדר?" שאלתי בקול עדין "כן. כן. אל תדאגי. ביטלתי להיום את כל הפגישות. היום ניהיה רק אני ואת" חיוך עדין עלה על פניו, מה שגרם לחיוכי לעלות "יאיי" חיבקתי אותו בחוזקה והוא גם כן. "טוב אבל אנחנו לא נישאר במיטה כל היום" אמר לי וגיחך "אבל אבל אוןףף" הפשלתי את כתפיי מתי שהבנתי שאני אפסיד בוויכוח הזה. ניקתי את חיבוקינו ונכנסתי למקלחת להתארגן. לבשתי גינס רגיל עם חולצת טריקו לבנה ונעלי בובה שחורות.
יצאתי מהמקלחת ורואה שלוקאס כבר לבוש והוא עומד מול המראה, מסדר את שיערו. התהלכתי בשקט על קצות האצבעות מתגנבת מאחוריו ו.."בו" צעקתי עליו "את יודעת שזו מראה נכון?" גיחך ואני הסתכלתי עליו בפרצוץ מבולבל...
"מה? אההה" התחתי את ידי כנגד מצחי ברגע שנפל לי האסימון "אוי אלוהים" נתן לי נשיקה במצח. חיבקתי את מותניו ועמדתי על קצות האצבעות שלי רק כדי שהעיניים שלי יתגלו מאחוריי הכתף שלו. "כמה זמן אתה מסדר את השיער ש- אוףף" נשפתי בהפתעה שלוקאס הרים אותי על ידיו, מחזיק אותי בצורת כלה. "אנאבל את חייבת לאכול קצת" לוקאס החל ללכת וירד איתי במדרגות והניח אותי על כיסא במטבח. "מה הגברת רוצה לאכול" אמר בקול רשמי "הגברת תשמח לחביתה" חיוך קטן עלה בקצה פי.