השעה עשר בלילה.
אני יושבת מחוץ לבקתה ליד המדורה הקטנה שהכנתי וחושבת. חושבת על מה שקרה היום אצל מר גרין, למה זה היה נראה לי כאילו אכפת לו ממני? והשאלה שהכי הפחידה אותי זה למה הוא שאל איפה אני גרה.אולי הוא מתכנן לפגוע בי ובאלי?! אבל הוא אמר שהוא לא יפגע.בסופו של דבר כיביתי את המדורה ונכנסת פנימה ונשכבת על המיזרון ליד אלי ושוקעת בשינה מלאת מחשבות.
-בוקר-
קמתי בבוקר על ידי דפיקות חזקות על הדלת.קמתי בחוסר רצון ופתחתי את הדלת ולמולי עמד לא אחר מאשר מר גרין.
פקחתי את עייני וכל העירנות חדרה אלי בפיתאומיות " מר גרין אני מבטיחה לך אני אביא לך את כל הכסף בבקשה אל תפגע בנו" הסתכלתי לתוך עינו בהתחננות."אני לא צריך את הכסף שלך.אבל מה עם הכנסת אורחים קטנה" אמר בהרמת גבה ואני פיניתי את דרכי מפתח הדלת והוא ועוד שני שומרים נכנסו לבקתה שלנו."רק תיהיו בבקשה בשקט.רק שבע בבוקר ועוד שעה אני מעירה את אלי" אמרתי בעוד שהם התיישבו על שלושה כיסאות קצת חלודים ושבורים, אבל זה מה שהיה."פה את גרה?!" שאל ושמעתי קצת הלם בקולו "כן.מה לעשות.אתה ראית את המצב של השכונה הזו,אולי אין לי כלום אבל יש לי הכל" אמרתי מתיישבת מולם על הרצפה ברגלים משולבות."מה זאת אומרת אין לך כלום אבל יש לך הכל? איך את בכלל מכירה את המשפט הזה אני יכול להתערב איתך שאף פעם לא היית בבית ספר בכלל" אמר מסתכל על השומרים של בגיחוך ואז מחזיר את מבטו לכיווני. " נכון אולי אף פעם לא הייתי בבית ספר אבל למדתי מספרים שמצאתי, כמה דברים" אמרתי מצביעה על ערמת הספרים בפינה "והכוונה שלי היא שאולי אין לי כסף אבל יש לי את אחותי וזה שווה הכל" אמרתי ברצינות גמורה.
קמתי מרצפה בעוד שמר גרין מעקל דברים והולכת לכיוון הספה ומוציאה מהמחבוא עשרים דולר " עכשיו אם תסלח לי אני צריכה ללכת להביא קצת אוכל אחרי הרבה זמן שלא אכלנו נרמאלי אני צריכה להביא לאלי אוכל" אמרתי מתקדמת לכיוון הדלת אבל הוא לא קם וגם לא השומרים שלו "נו.לכו!" אמרתי צועקת לוחשת "תלכי אנחנו נישאר לשמור על אחותך.אהה וקחי" אמר קם לכיווני מושיט לעברי ערמת שטרות.הסתכלתי על ידו שמושטת אלי עם הכסף והסתכלתי עליה בזילזול."אני לא צריכה את הכסף שלך" אמרתי יוצאת מהבית.
אחרי עשרים דקות חזרתי עם כיכר לחם, חלב,וגבינה. נכנסתי לבקתה מוצאת את אלי משחקת עם מר גרין בעוד שהשומרין שלו ישנים מחובקים על הריצפה.גיחחתי לעצמי אבל כנראה אלי ומר גרין שמעו אותי ומר גרין הניח במהירות את אלי על הרצפה והחליף את מבטו המשועשע ומבט רציני עלה על פניו. "טוב אנחנו הולכים"אמר ובשנייה השומרים שלו קמו ושלושתם יצאו מהבקתה.
הרמתי את מבטי לשעון והוא הצביע על השעה עשר. לקחתי את אלי לשכנים והתחלתי ללכת לעבודה.אחרי חמש דקות הגיע גיפ שחור והתחיל לסוע באותו הקצב שלי. במקום לרוץ כמו בן אדם נרמאלי עצרתי במקום ודפקתי על החלון.אחרי שתי שניות נפתח החלון ומר גרין ישב ברכב "מה אתה רוצה עכשיו?" אמרתי בכעס והוא גיחח " ולחשוב שאנשים שאמרו פחות מצאו את עצמם מתים" אמר "עכשיו תכנסי לרכב אני אקפיץ אותך לעבודה" אמר ואני התעלמתי ממה שהוא אמר והסתובבתי על עקביי והתחלתי ללכת.שמעתי את הציפצוף של הרכב אבל התעלמתי אחרי דקה הוא התייאש ונסע..
-אחרי המשמרת-
התחלתי ללכת הביתה.סיימתי יחסית מאוחר את המשמרת,בסביבות עשר. אחרי חמש דקות ידיים שריריות דחפו אותי לקיר והתחילו לנשק את צווארי "די די תעזוב אותי" צעקתי מנסה לדחוף אותו ממני.הוא התחיל להרים את חולצתי בעוד שאני מתנגדת וזרק אותה לצד התחלתי להרביץ לו אבל זה לא הזיז לו..לא רציתי לחוות את זה שוב . התפתלתי וניסיתי לברוח. "זונה" אמר ונתן לי אגרוף לפנים.והפיל אותי לרצפה פותח את מכנסיי ומוריד אותם מגופי.התחלתי לרעוד ודמעות כבר היו על לחי.בשנייה אחת הרגשתי את הבחור הזה נמשך ממני ומועף לכביש מאבד את הכרתו בעוד ששנים שומרים עליו. "אנאבל זה אני אל תפחדי" אמרה דמות שקולה היה מוכר לי.
הרגשתי ידיים גדולות עוטפות את גופי הקטן והרועד. והתחלתי לבכות לתוך חזהו של מר גרין.
YOU ARE READING
Can't Let Go
Romance"תשחרר אותה עכשיו" לחשתי בכעס והנחתי את יד שמאל גם כן על הנשק.עיניי רתחו למראה שהרטיט את ליבי. הוא החזיק אותה צמוד לחזהו והצמיד את אקדחו לצד ראשה.היא יבבה מפחד ואני לא יכלתי לנגב את הדמעות שזלגו מעייניה. " ומה גורם לך לחשוב שאני אעשה את זה מר גרין...
