יצאתי משער האחוזה מסתכלת סביבי.
אני לא יודעת איך אני מגיעה מפה לזאק אז פשוט התחלתי ללכת לכיוון הכביש הראשי.
אחרי הליכה של משהו שנראה לי כמו רבע שעה הגעתי לבית של זאק.
פתחתי את השער הכבד שהפריד ביני לבינו והלכתי אליו. הבטתי עליו, הוא לא השתנה בכלל.
טוב....כמה דבר כזה יכול להשתנות.ישבתי לצידו והתחלתי לספר לו את כל הדברים שקרו לי בשבועיים האחרונים תוך כדי שדמעות זולגות מעיניי.
נקודת מבט לוקאס
היא חתיכת כלבה נצלנית! מה נראה לה!חיכיתי חמש דקות ויצאתי אחריה עם הרכב.מצאתי אותה הולכת ברחוב מושפלת ראש זה עשה לי משהו בפנים אבל החלטתי להתעלם מזה. היא נכנסה למין בית גדול עם שער כבד. החנתי את מכוניתי והלכתי בשקט בעקבותייה. נכנסתי לתוך גינה גדולה ופשוטה. שחוץ מכמה עצים וספסלים כלום אין בה. הבית שנראה מבחוץ חדש, מבפנים הוא ישו ומקולף. המשכתי ללכת אחריה עד שנראה לי שהגעתי למקום שנראה כמו החצר האחורית.
ולא האמתי למראה עיניי.
ראיתי אותה שוב את הנסיכה השבורה חשבתי שיותר אני לא אצטרך לראות אותה אבל מסתבר שטעיתי. היא ישבה שם הנסיכה השבורה שלי בוכה על אבן שעליה חרוט השם זאק.
לוקאס אתה כלב.
אחרי כמה דקות שנתתי לה ניגשתי אליה מחבק אותה בזרועותיי וגופה התקשה במיידיות.אבל ברגע שהיא הבינה שזה אני היא נרגעה ובכתה על חזי.
"א..א...אני מצטערת" אמרה מתרוממת ממני ומצביעה על חולצתי הרטובה. "זה בסדר" אמרתי מלטף את לחיה. "איך ידעת שאני פה?" אמרה מנגבת את דמעותייה.
"באמת את חושבת שהייתי נותן לך ללכת למקום שאני לא מכיר?" שאלתי\אמרתי לה והרמתי גבה אחת.
צל של חיוך קל עלה בצד שפתייה ונעלם מהר כמו שהופיע. היא הזיזה את פניה חזרה לכיוון האבן. "זאק זה לוקאס גרין" אמרה ממביעה עליי ועדיין מסתכלת על האבן "אני יודעת מה את חושב...תמיד ידעתי" אמרה ומלמלה לעצמה את החלק האחרון של המשפט.
"הוא עזר לי כמה פעמים ואני חושבת שאם היית איתי אז היית אוהב אותו" אמרה ושמה את ידה על שמו. "אני אוהבת אותך זאק ותמיד אוהב" אמרה מנשקת את שמו ומזילה דמעה. ופה משהו נשבר בתוכי. התרוממנו מהאדמה והיא הלכה לעבר צינור גינה. היא שטפה את האבן הקרה וסידרה את ארוגת הפרחים סביבה. בסוף היא הניחה מכתב לבן על הקבר והסתובבה לכיווני.
"בשביל מה המכתב?" שאלתי בטון מסוקרן ולא מבין למה לכתוב מכתב לאדם מת.
"אני כל שנה כותבת לו. עד לפני חמש שנים הנחתי מכתב ואחרי זה באתי אחרי חודש שוב, ביום הולדת שלו והיה שם מכתב תשובה. מאז אני מקבלת חודש אחרי, ביום הולדת של זאק תשובהה למכתב שלי"
"ולא חשבת לבדוק את זה?" שאלתי בעוד ששנינו מתקדמים לשער הגן "את האמת שפעם הסתקרנתי אבל זה עבר לי" אמרה ואני הפנמתי את המידע פנימה.
נכנסנו למכונית שלי ונסענו לכיוון האחוזה.
נקודת מבט אנאבל
נכנסנו חזרה לאחוזה ולוקאס סגר את דלת ביתו בשקט. אני עליתי לקומה למעלה ולוקאס הלך לחדר שעוד לא ראיתי אבל הסתקרנתי. נכנסתי לחדר שאלי ישנה בו במהלך הלילה וראיתי אותה ואת סופיה משחקות.בחרתי שלא להפריע להם והלכתי לחדר שישנתי בו.
התיישבתי בקצה המיטה וחשבתי.
חשבתי למה לוקאס דואג לי
חשבתי מה יש לפושע לחפש בי
חשבתי על זאק
חשבתי על למה מגיעים לי חיים כאלה.
פתיחת דלת קטעה לי את המחשבה ולוקאס עמד שם עם ידו בכיסו.
הסתכלתי עליו והוא עליי, שנינו לא יודעים מה לומר. הוא התקדם לעברי וישב לידי.
"יש לי משהו להגיד אבל אל תתחרפני" אמר בקול שלא הצלחתי לפענח. "אוקי" אמרתי בקול רגוע מוכנה לגרוע מכל.
ככה היה כל חיי.
"הרסתי את הבקתה/מחסן שלך" אמר ונעמד מולי. ואני רק הייתי בשוק.
"איך אתה יכול לעשות את זה?!" צעקתי עליו ונעדמת מולו. "חתיכת חרא זה כל מה שהיה לי גם את זה החלטת לקחת לי?!?!" צעקתי עליו את נשמתי.
מי הוא בכלל שיחליט בשבילי?!
"זה היה מקום מגעיל ואני לא מוכן שתגורי שם" אמר בקול אדיש ויצא מהחדר.
נאחנתי. הוא הולך להפוך את החיים שלי לקשים.
החלפתי את בגדי לבגדי העבודה שלי ויצאתי לכיוון המסעדה.
הגעתי אחרי חמש דקות הליכה, הבית של לוקאס יותר קרוב למסעדה.
נכנסתי למסעדה וראיתי את כל המבטים עלי, מבינה שהשמועות התפשטו.
לא ייחסתי חשיבות לדבר והלכתי ישר לקחת את הפנקס והסינר.
-אחרי רבע שעה-
"אנאבל הזמנה לשולחן שש" גרי צעק לי מהמטבח. הלכתי לחלון ולקחתי את ההזמנה מתקדמת לשולחן, הנחתי את הצלחות ובאתי להסתובב אבל יד עצרה אותי וגרמה לי להסתובב ולראות בחור בערך בגילי אולי שנה מעליי בעל עיניים כחולות ושיער שחור כמו פחם.
"אני יכול להזמין אותך לצאת?" אמר והסתכל לתוך עיניי ושיחרר את ידי. " אני אשמח" אמרתי מחייכת לו חיוך קטן "אזזז אני יכול בבקשה את המספר שלך?" אמר מגרד את מצחו "אין לי פלאפון אבל אני אתן לך מספר שתוכל למצוא אותי בו" אמרתי לו והמשכתי את המשמרת
במהלך כל המשמרת הגנבנו מבטים אחד לשני וחיוכים קטנים.
"גרי הלכתי" אמרתי שראיתי שהשעה עשר בלילה זרקתי את הפנקס והסינר על המדף ויוצאתי מהמסעדה.
"היי חכי" שמעתי צעקה מאחור וראיתי את את הנער שביקש את המספר שלי
YOU ARE READING
Can't Let Go
Romance"תשחרר אותה עכשיו" לחשתי בכעס והנחתי את יד שמאל גם כן על הנשק.עיניי רתחו למראה שהרטיט את ליבי. הוא החזיק אותה צמוד לחזהו והצמיד את אקדחו לצד ראשה.היא יבבה מפחד ואני לא יכלתי לנגב את הדמעות שזלגו מעייניה. " ומה גורם לך לחשוב שאני אעשה את זה מר גרין...
