Can't Let Go

פרק 29

נקודת מבט אנאבל
ריפרפתי בעיניי עד לפתיחתן, נכנעת לקרן האור שסינוורה אותי. כשעיניי נפקחו לחלוטין נבהלתי.
אני לא זוכרת שנירדמתי בחדר. למיטב זיכרוני נשארתי לישון בבריכה. מה שמסביר דבר אחד. לוקאס.
העפתי את השמיכה מגופי והלכתי באיטיות אל עבר המקלחת, מתענגת על בוקר נעים.
עשיתי את אירגוני הבוקר וחזרתי לשכב בחזרה במיטה. הדלקתי את הטלוויזיה ובדיוק שודרה תוכנית אהובה עליי במיוחד.
לא יכולתי להתרכז בה, מחשבותיי תמיד נדדו ללוקאס. הוא משחק בי, מחשיב אותי כחפץ ועדיין יש לו שליטה עליי.
אחרי שעה של חשיבה כבר התחלתי לדאוג ללוקאס. לא מגיע לו שאדאג לו אבל משהו בתוכי לא יכל לסבול את הידיעה שאני לא יודעת מה קורה איתו. יצאתי מהחדר, מתהלכת בקומה ולא מוצאת אותו. אחרי חצי שעה של חיפושים חזרתי חזרה לחדרי והתיישבתי על המיטה.
המיטה הרגישה קצת שונה, יותר קשה מהרגיל. נענעתי את ישבני לצדדים, לא מבינה על מה אני יושבת. אחרי דקה שמעתי קול אנחה "הי" ראשו של לוקאס צץ מן השמיכה ואני קפצתי בבהלה. "מה אתה עושה פה?" אמרתי מבוהלת. "ישן. עד שמישהי החליטה לשבת עליי" שעשוע היה בקולו והרגשתי איך סומק של בושה וביישנות עולה בלחיי. "סליחה" שיחקתי עם ידי. אני רוצה לקבור את עצמי באדמה עכשיו. "זה בסדר גם ככה בקושי הרגשתי אותך" כעס עלה בקולו וגילגלתי את עיניי. כבר הפסקתי לספור את כמות הפעמים שהוא העלה את הנושא של המשקל שלי. סובבתי את גבי אליו ולפני שהתכלתי לעשות צעד אחד לכיוון המקלחת לוקאס משך אותי אל המיטה ואני מתחתיו. "מ..מה א...אתה עושה?" פחדתי מן הקרבה שהייתה בנינו. אני עדיין כועסת עליו אבל פחות. "את תקשיבי לי ותקשיבי לי טוב. מהיום את מתחילה לאכול. נעשה את זה לאט ובקצב שלך אבל את מתחילה להכניס אוכל לגוף שלך. מובן?" עיניו קדחו חורים בעיניי. העיניים הירוקות היו סוערות ודאגה ניכרה בהן. "אתה לא תגיד לי מה לעשות. אני ילדה גדולה ויודעת להסתדר בזכות עצמי" התפתלתי, מנסה להשתחרר מאחיזתו הנוקשת אך הוא רק חיזק אותה. "אני בהחלט אגיד לך מה לעשות. את תחת אחריותי" קולו אומנם היה שקט אך צמרמורת עברה בגופי לנוכח טונו. "לפי מה שהבנתי אני רק חפץ" הרמתי גבה אחת, מתגרה בו. "את הרבה יותר מחפץ, אני מצטער על מה שאמרתי. אבל עכשיו נחזור לנושא. את אוכלת" בהתחלה קולו היה שקט ונעים ובסוף המשפט הכעס חזר לקולו.
"א." רציתי להתנגד אך שפתיים חמימות נחו על שלי, לוחצות אותי חזק ובכעס.
לוקאס העביר את לשונו על שפתיי, מבקש אישור כניסה ואני ברוב טיפשותי הענקתי לו אותה.
בנשיקה הזו עברו הרבה רגשות. כעס, דאגה, חוזק, נעימות. אך דבר אחד עוד לא היה בה ואני לא יודעת אם הייתי מאוכזבת אבל צביטה עברה בליבי.
בנשיקה הזו לא עברה תשוקה.
הטעשתתי ודחפתי אותו ממני, גורמת לו למעטד כמה צעדים אחורה. "עזוב אותי" לחשתי לעצמי יותר מאשר לו. על פניו הופיע מבט מבולבל ומופתע לנוכח שינוי מצב רוחי.
"אתה רק מחפש לשחק בי. אני חפץ לא כך?" הרמתי גבה בהתגרות. "את אף פעם לא היית חפץ בשבילי" עיניו הביטו ישירות בעיניי. כולאות אותי במבטן. "את יותר מחפץ" התקרב אליו ועם כל צעד שלו כלפיי לקחתי צעד אחד אחורה "את יותר מחפץ. את פשוט..." התקשה למצוא את המילה המתאימה "את פשוט את. ואני אוהב את זה" גבי התנגש בקיר ולוקאס היה קרוב. מרחק שיערה הפריד בנינו.
לפני שהספיק לנשק אותי התכופפתי מטה ורצתי מהחדר.
ירדתי מהר במדרגות, לא מחכה למעלית. בשנייה שיצאתי מלובי המלון אופנוע גדול ושחור עם עיטורים אדומים. "צריכה טרמפ?" על האופנוע ישב גבר נאה במיוחד. אך לא כמו לוקאס. עיניו ושיערו היו שחורים ושרירו התפרצו מהחוםצה השלורה שהבליטה אותם. הוא דיבר באנגליץ עם מבטא צרפתי מהפנט" כן. סע מהר. לא חשוב לאן" חוטפת את הקסדה מידיו, מניחה על ראשי ומתיישבת מאחורי אותו האיש שהכרתי כרגע.