Can't Let Go

פרק 63

לפעמים אני תוהה לעצמי מה היה קורה אם לא הייתי פוגש את אנה שלי.
מה היה קורה אם לא הייתי עובר במסעדה ההיא באותו היום.
אני אפילו לא יכול לדמיין את הסיטואציה מרוב שהיא לא הגיונית.

חזרתנו הביתה מירח הדבש הייתה מלווה בחשש, בעיקרו שלי. לא יכולתי לספר לאנה שלי שהוא חזר. תא רציתי להדאיג אותה.
כרגע אני נמצא עם בראין במשרדי בביתנו בניו יורק, מנסים לברר כיצד הוא חזר ולמה.
"איך לעזאזל הוא פה?!" צעקתי בפעם המיליון זורק את הקלסר שהיה בידי.
אם כרגע המשימה שלי היא לשמור על אנה שלי ועל היצור הקטן שגדל בתוכה, אני אבצע אותה על הצד הטוב ביותר.
"לוקאס?" נשמע קול מהדלת, הרמתי את ראשי ובראין גם כן, רואים את אנה שלי עומדת בפתח הדלת, עם בגדי שינה, שיער טיפה מבולגן ושמיכה עטופה סביב גופה.
"הכל בסדר?" אמרה בקול קצת ישנוני, כאילו עוד רגע היא נרדמת בעמידה.
"שיט. הערתי אותך" עקפתי את השולחן הולך אליה, מרים אותי ומערסל אותה בידי בעוד שהיא מתחפרת יותר ויותר בחזי כמו חתול קטן.
"את צריכה לישון. זה לא טוב לך וליצור הקטן" נשקתי לראשה. "יצורה" התווכחה איתי והתחפרה עוד יותר בידי, גורמת לי לגחך.
"נמשיך בפעם אחת אחי" בראין קבע, לוקח את דבריו ויוצא מהחדר לפני ששמע את תשובתי.
"בוא לישון" לחשה לי בעוד שאני הולך איתה על ידי לחדרנו.
"לכי לישון" הנחתי אותה בעדינות על המיטה, מכסה אותה בעוד שמיכה. "אני אבוא עוד מעט" נשקתי לראשה. היא הנהנה לי הינהון קלוש, חייכה חיוך קטן ונרדמה.
יצאתי מהחדר בשקט, נזהר מכל רעש קטן שיכול לקרות.

איפרתי סיגריה נוספת. אני יודע שהבטחתי לאנה שלי להפסיק לעשן אך איני יכול לעשות זאת כרגע.
לפעמים נדמה לי כאילו הכל מונח על כתפיי.
לפעמים אני חושב לוותר על הכל ולברוח עם אנה שלי אך יש לי מחויבויות.
היצור הקטן שגדל עכשיו בבטן של אנה שלי יגדל להיות היורש שלי.
יום אחד הוא יתפוס את מקומי וישלוט בעולם התחתון.עדיין לא דיברתי עם אנה שלי כי ברורה לי תגובתה אז אני דוחה את הקץ.
זרקתי את הסיגרה על הרצפה,מועך אותה ברגלי ונכנס הביתה.
עליתי לחדרנו וברגע פתיחת דלתנו, ריחה של אנה שלי נשאף לריאותיי, גורם לי עונג במובן מסוים.
הורדתי את בגדיי, נשאר עם בוקסר בלבד ונכנס למיטה.
חיבקתי אותה בחוזקה אליי, מצמיד אותה לחזי ונהנה לראות כיצד היא מתכרבלת בידי חזרה. כלכך חמוד. עיני נעצמו להן ואנה שלי היא הדבר העובר בחלומותיי.

התעוררתי מצילצול פלאפון, עונה מהר לפני שאנה שלי תתעורר.
"לוקאס, צריך אותך במועדון גונסון&גונסון. בוא לפה עכשיו" בראין אמר בצעקה בגלל כל המוסיקה מסביב. "אני בא" ניתקתי.
קמתי מהמיטה בזהירות, נזהר לא להעיר אותה,לבשתי את בגדיי במהירות, דוןף את אקחי לחגורתי, העברתי יד בשיערי ויצאתי החדר בשקט.
נכנסתי לרכב, התנעתי ותוך כמה שניות רגלי הצמידה את הדווסה לרצפת הרכב, עט בין המכוניות, יודע שאף אחד לא יצפור לי או יעצור אותי, במיוחד כי השעה 4 לפנות בוקר.
עצרתי את המכונית בחריקה מול כניסת המועדון, מצליח להפנות אליי כמה מבטים מסוקרנים אך ברגע שראו שזהו אני יוצא מרכב, המבטים התחלפו למפוחדים.
גיכחתי לעצמי, יודע את ההשפעה שלי על כל האנשים פה.
נכנסתי למועדון,פוגש בכניסתו את בראין "אה אחי" אמר ונתן לי בוקס קטן לכתף. "מה קרה עכשיו?" שאלתי מיואש "אני מזהיר אותך אם קראת לי סתם. האישה שלי ישנה ואני אמור להיות איתה ולא פה" אמרתי באזהרה, מנסה לאיים עליו אך לא מצליח. אני ובראין מכירים זמן רב כלכך שהוא יודע מתי לקחת אותי ברצינות ומתי לא. "טוב נו. אני נכנס ואתה נוסע אליי להשגיח על אנה שלי" אמרתי לו בתנאי "לא יקרה אחי. אני חוזר לאישה שלי. סתדר לבד" אמר לי, רץ למכוניתו ונוסע במהרה. "בן זונה" מילמלתי לעצמי צוחק. "אף אחד לא יוצא או נכנס חוץ מהוראה שלי" אמרתי למאבטח העומד בכניסתו של המועדון שלי. נכנסתי אל המועדון, נותן מבט אחרון לשומר וסוגר את הדלת. עיניהם של אנשים כמעט יצאו ממקומיהם כאשר ראו אותי. התקדמתי באיטיות, לוקח את הזמן ולא משקיע אנרגיה על עימות פשוט שכזה. שני אנשים שכבו על הרצפה, מכים אחד השני שכמה אנשים מסביבם מעודדים וכמה מנסים להפריד. לא היה לי כוח להפרדי אז פשוט הוצאתי את אקדחי מחגורתי, יורה שלוש יריות בתקרה, גורם לכולם להשב את תשומת ליבם אליי ולדיג'י לעצור את המוסיקה.
שני האנשים שהלכו מכות עצרו וברגע שראו אותי התרוממו מיד על רגליהם.
ממממ, צעד נכון.
"תראו תראו תראו" אמרתי בזילזול, מסובב את אקדחי על אצבעי, מתקדם את שני האנשים שהלכו מכות ומתהלכך סביבם
"עושים בעיות במועדון שלי?" אמרתי
"מר גרין אני מצטער הוא פשוט-" התחיל להגיד אך השתקתי אותו "ששש. לא מעניין אותי ולא נראה לי שאת הביצה השמאלית שלי זה מזיז" אמרתי משועשע בגבה מורמת אך השעשוע ירד מפני ברגע שראיתי את קעקוע המשפחה של קלארק על אחד משניהם. "איך קוראים לך?" שאלתי בכעס מאופק, לא רוצה להתפרץ עליו. "סטיבן" אמר בקול שליו, כאילו לא מושפע ומפוחד ממני בכלל. "הוו. אני רואה שמישהו פה גיבור גדול" צחקתי קצת "לא גיבור. פשוט לא מפחד ממך" אמר בגיחוך קטן והסתובב מעט לחברים שמאחוריו. "נחמד" הרמתי את כתפיי, מסתובב ללכת אל חוזר ונותן לו ברכייה, גורם לו להתקפל על רגליו.  "מי אתה?" שאלתי את האדם שעמד לידו. "מיכאל כהן. אני מצטער אדון גרין הוא פשוט הציק לחברה שלי ו-" החל לומר " הכל בסדר. קח את חברה שלך ולך הביתה. נראה לי שהיא דואגת לך" אמרתי מגחך כאשר אני רואה נערה מפוחדת עומדת טיפה מאחוריו. "תודה מר גרין" אמר לי בהוקרה ,מושיט את ידו ללחיצה ואכן לחצתי לו "הכל בסדר. אני אוהב אותך"שמעתי אותו לוחש לה לפני שהתרחקו. למה נתתי לו ללכת?
נתתי לו ללכת. כי ידעתי מה זה להגן על האישה שלך, ושאתה תעשה את הכל למען זה. דימיינתי את אנה שלי עומדת במקום הנערה הזו, מפוחדת ומבוהלת. "נחזור לזבל הקטן הזה פה" הודעתי לכולם. "מי שלח אותך?" כיוונתי את אקדחי לראשו. "מה?" שאל לא מבין, מנקה טיפת דם שזלגה משפתיו. "שאלתי," דרכתי את האקדח "מי פאקינג שלח אותך" הצמדתי את אקדחי עוד יותר לראשו, רואה אותו מתחיל לרעוד מפחד. פטאטי.
עאלק גבר.
"אף אחד" אמר בקושי "שלא תעז לשקר לי בן זונה" אמרתי בעצבים יורה ברגלו, גורם לו לזעוק זעקת כאב ולקולות בהלה וצרחה משאר האנשים.
"אני שואל אותך שוב," הטענתי את אקדחי שנית "מי שלח אותך? ושלא תעז לשקר לי שוב" שאלתי הפעם עצבני מכוון את אקדחי לראשו "אף אחד לא שלח אותי. אני רק מקווה שאתה יודע לשמור על הבייבי שלך טוב טוב" אמר את המילה בייבי בזילזול. באותו הרגע יריתי בראשו, רצתי לדלתות המועדון פותח אותם בחוזקה, נכנס למכוניתי ומתחיל לעוט לכיוון הבית מחייג תוך כדי למייקל שלא עונה לי "פאק" צרחתי, מנסה להתקשר שוב אל גייק שלא עונה גם כן.

הגעתי הביתה, מאחור השמיים מתחילים להראות סימנים של זריחה. גופת אחד השומרים הייתה מוטלת בכניסה לחצר וטביעות דם מופיעות עד פתח הדלת, גורמות לליבי לדהור בחזי ולדמי לזרום מהר פי שתיים מהלחץ.
עליתי במהירות לחדרנו, לא נותן יחס לרעש שאני עושה, רק רוצה לראות את אנה שלי.
דלת החדר הייתה פתוחה ויכולתי לראות את תמונתינו שבורה על הרצפה. נכנסתי אל החדר וליבי עצר לנוכח זה שאנה שלי לא נמצאת פה. רצתי אל המקלחת מקווה שהיא שם אך לא. רצתי בין כל החדרים כאחוז דיבוק, נואש למצוא את אנה שלי. התקשרתי לבראין ממשיך לחפש כל סימן לאנה שלי "בראין. אנה אצלך?"  אמרתי בלחץ, מעביר את ידי בלחץ על שיערי " לא אחי. אני בא" בא אליי ששמע את הלחץ בקולי
"פאק!!" צרחתי מעיף את האגרטל לרצפה. 
משהו לבן מצא את עיני על המקרר
"א.ק"
"חתיכת בן זונה מנייאק"!  צרחתי בכל ריאותיי.
"אני אמצא אותך אנה שלי! אני אמצא אותך!"
צעקתי בכל כוחי