Can't Let Go

פרק 40

נשיקות קטנות הורגשו על פניי, ליטופים נעימים וקול קטן מעירים אותי. "הי לוקאס. לקום בחור" אנאבל ליטפה את פניי ברכות.
פקחתי את עיניי פוגש בדמותה של אנאבל ומאחוריה, אור הירח שמאיר על פניה. נשמתי כמעט נעצרה לנוכח הדבר היפה הזה שאני יכול לקורא לו שלי.
שלחתי את ידי אל לחיה, מלטף אותה בעיגולים, גורם לראשה להישען כנגד ידי. "הי" התרוממתי מהספה נושק ללחיה נשיקה קטנה. "ישנת טוב?" אמרה בדאגה אליי "ישנתי מצוין" נשקתי לקודקוד ראשה. "תתארגן ותבוא למטבח. הכנתי לך אוכל"
קמה מן הספה ויוצאת מן החדר.
לבשתי על עצמי חולצה אפורה ארוכה ודקה ומכנס גינס שחור.
כשפתחתי את דלת משרדי, ריחות נעימים הציפו את אוויר הבית. דחפתי את האקדח הכסוף שלי לחגורת מכנסיי ויצאת מן החדר.
הלכתי בשקט אל המטבח פוגש בגבה של אנה שלי המתנועע בקצב זימזומיה. הישבן המתנוענע שלה גרם למחשבות לא רצויות לרוץ בראשי.
"הי" חיבקתי את אגנה הקטן בזמן שעמדה והכינה משהו על המחבת.
"הי" סובבה את ראשה אליי ונשקה קלות לשפתיי.
"שב. אני עוד שנייה מסיימת עם הפנקייק הזה ובאה" פקדה עליי והתיישבתי. מי אני שאסרב לאוכל?
על השולחן היו מונחים סוגי סלטים שונים וכל מיני סירופים שונים לפנקייק.
התיישבתי לאכול ואחרי כמה שניות אנאבל התיישבה מולי. "נו?" שאלה "טעים?" עיניה נפתחו בציפייה, מחכות לתשובתי שלא איחרה לבוא "זה מדהים!" אמרתי בפה מלא והיא צחקה "תאכלי" פקדתי עליה בקול שקט אך מצווה. "אני לא רעבה. זה בסדר" הפעם לא הכרחתי אותה לאכול. לא אחרי הימים האחרונים ובטח שלא אחרי מה שקרה לה.
"אנו מסיים לאכול ואני רוצה לדבר איתך על משהו. בסדר?" היא הנהנה לתשובה.

אנחנו יושבים בחצר הגינה, מתחת לעץ. אנאבל יושבת בין שתי רגליי המפוסקות ואני מלטף את ראשה. "אנאבל" אמרתי את שמה כדי למשוך את תשומת ליבה. כל מה שקיבלתי היה הנהון קצר. "אני רוצה לעזור לך" שיחקתי בקצוות שיערה הרך. "מה?" סובבה את ראשה אליי בגבות מכווצות. "אני רוצה לעזור לך. את יפיפייה אנאבל. אבל אני רוצה שתאכלי קצת." יישרתי את גבי, נותן לה מקום להסתובב אליי. "לוקאס" החלה להגיד אך קטעתי את משפטה "אם את רוצה את תאכלי להגיע איתי לחדר הכושר ונתאמן יחד. בבקשה אנאבל" ליטפתי את לחיה, מנגב דמעה קטנה שזלגה מעיניה החומה. "למה אתה עושה את זה? למה אתה גורם לי לאוהב אותך יותר?" הניחה את ידה על ידי, לוחצתב עדינות. "רק תגידי לי ואני אעשה הכל בכדי לעזור לך" נישקתי את גב ידה. "אני רוצה שתעזור לי." אמרה בהחלטיות. "אוקי, אז לקום" התרוממתי מושיט אליה יד לעזרה. "מה, עכשיו?" אמרה  בהלם "כן. עכשיו" התכופפתי, הרמתי אותה והתהלכנו אל תוך הבית. "אני רוצה שתלכי ללבוש בגד ים." החזקתי את ידה בידי, יודע כמה קשה לה.
נישקתי ללחיה ויצאתי אל הבריכה, מחכה לה, משאיר אותה המומה בסלון.
לאחר כמה דקות אנאבל יוצאת אליי ואני לא יכול להאמין למראה עיניי.
היא כלכך יפה. כלכך כלכך יפה. בגד ים שלם ושחור הונח על גופה בצורה מהפנטת, חבל שהיא לא רואה זאת. "אני אלך להחליף" אמרה בבושת פנים לאחר שראתה אותי בוהה בגופה. "את השתגעת?" תפסתי במפרק ידה וסובבתי אותה אליי. "את האישה היפה ביותר שראיתי מיימי" אמרתי ברצינות, גורם לסומק לעלות על לחייה.
משכתי אותה בעדינות אל הבריכה, עוצר כמה סנטימטרים לפני השפה. הורדתי במהירות את בגדיי, נשאר רק עם בוקסר. את האקדח החבאתי מתחת למכנסיי. "קדימה" אמרתי לה, קופץ אל המים.
הרמתי את ראשי מין המים, רואה את אנאבל באותה הפוזה. "הכל בסדר?" שאלתי מבולבל והתהלכתי אל שפת הבריכה "פשוט,, שכחתי קצת מאז שבראיין לימד אותי"שיחקה בבישנןת ברגליה.
ליבי צבט כאשר שמעתי את המשפט הזה.
אני רציתי ללמד אותה לשחות. אבל בגלל שאני אגואיסט מפגר, שדואג רק לעסקים שלו, לא יצאה ההזדמנות ללמד אותה.
"תשבי לאט" הנחתי את ידי על כפות רגליה, לוחץ בעדינות. אנאבל הקשיבה למילותי והתיישבה מולי. יכולתי לראות את הצמרמורת משתלטת על גופה. התקרבתי אליה יותר כך שאני עומד בין רגליה. גם כשהיא יושבת היא נמוכה.. כלכך קטנה.
"לוקאס" המהמתי בתשובה, "זה לא סתם נכון? מה שקורה בנינו. אתה לא תשחק בי נכון?" יכולתי לראות בעיניה את ההתחננות לתשובה אמיתית. "בחיים לא." אמרתי בכנות "את בחיים לא היית ולא תיהי משחק בשבילי. כל הקטע הזה די חדש לי" אמרתי מנשק את לחיה, גורם לה להסמיק..

ערב, אני יושב במשרדי בוהה בכמה ניירות מיאשיים.דפיקת על דלת המשרד הוציאה אותי מריכוז. "כן" קראתי לאדם מצידה השני של הדלת להיכנס, אנאבל.
"למה את לא ישנה?" קולי היה טיפה זעוף מדאגה. "אתה גם צריך לישון. אתה לא ישן הרבה לאחרונה וזה לא בריא לך! התקרבה אליה וישבנ על ברכי. הייתי מופתע מהמחווה השונה הזו. זה לא מתאים לאנאבל. "את לא בריאה לי" לחשתי בוהה בעיניה החומות שנוצצות תחת אורה של המנורה. "לוקאס אני יכולה להגיד לך משהו?" שיחקה בקצה חולצתה בלחץ ונשכה את שפתה "בטח" הרמתי את ידי והפרדתי בעדינות את שינייה מהשפתיים שלה. "אהה. אני פשוט מרגישה קצת לא בנוח" החלה להגיד. "מה קרה? את צריכה משהו?" שאלתי בטון מבולבל עם קצת דאגה בקולי "פשוט. זה כלכך לא מובן מאילו שהוצאת אותי ואת בל מהרחוב ופשוט, אוףף לא יודעת" אמרה מיואשת. "הי" משעתי את תשומת ליבה "ברגע שראיתי אותך סיקרנת אותי. היה ועדיין יש בך משהו מיוחד שאין בכל אחת ואני מעריך את זה. " ליטפתי את לחיה בעדינות, לא מאמין שיש לי אישה כזו בחיי. לחייה נצבעו באדום בהיר לנוכח מילותי.
"לכי לישון. אצטרך עוד רגע" נשקתי לקודקוד ראשה, משתהה שם כתה שניות, מתענג על ריח עורה הענוג. כשהתרחקתי מראשה, עיניה היו סגורות ונראה כאילו עוד רגע היא הולכת ליפול. פיהוקה הקטן הסגיר שהיא רק נרדמה ולא התעלפה לי. הרמתי אתה בצורת כלה מברכיי והשכבתי אותה על הספה במשרדי, רוצה שתחכה לי ונעלה למיטתנו יחדיו. "אח שלי!" בראיין נכנס בצעקה לחדר ואני זרקתי עליו חבילת עטים שיסתום את הפה ולא יעיר את אנה שלי. "אהה אוי סליחה" התנצל והתיישב מולי "איך בעסקים?" שאלתי את בראיין שחזר לא מזמן ממיאמי, בדק שם את הסחורה שלנו. "הכל בסדר. קצת איטיים אבל אחרח כמה הסברים הבינו את הרמז" מתח את ידו. "יש לי מישהי" אמר במהירות ואני פערתי את עיני, יודע שצאז המקרה ההוא הוא יותר לא מסתבך עם נשים. "זה רציני?" אני יודע על כל ה'מישהי' שיש לו וזה רק ללילה אחד ובי בי.
"כן. נפלתי קשה גבר" החל לצחוק בשקט וכך גם אני איתו. צחוקינו דעך ומבטו הוסט לכיוונה של אנה שלי. "היא שינתה אותך גבר"  אמר ברצינות והחזיר את המבט לכיווני,"שינתה טוב" הנהנן, מסכים עם דברי עצמו.  שתקתי. אין לי מה להגיד על זה, אולי באמת השתנתי, אולי לא. רק הזמן יגיד לי.
המשכנו לשבת במשרדי שעות ארוכות, עד השעות הקטנות של הלילה. בסופו של דבר בראיין הלך ואני נשארתי יחד עם דמותה הישנה של אנה שלי.
קמתי מכיסאי, מרגיש את שרירי צועקים מרוב זמן של ישיבה.
הרמתי את אנה שלי, עולה איתה עד לחדרי ומשכיב אותה על המיטה. נכנסתי למקלחת, מעביר מעליי את ליכלוך היום האחרון, נותן למים לשטוף את גופי.

אני יודעת שהבטחתי פרק ארוך אבל מחר יש לי שני מבחנים וזה קורע ואין לי זמן ואני ממש ממש מצטערת! אני מקווה שאחרי השבוע הזה אני אעלה לכם שני פרקים!
אוהבת♡♡♡♡♡