Can't Let Go

פרק 11

נקודת מבט אנאבל

"היה לי נורא כיף" אמרתי לדניאל ברגע שחנה ליד האחוזה." גם לי" אמר מלטף את לחי ופנינו התקרבו זה לזו. הוא לחץ את שפתימ לנשיקה עדינה כמעט לא מורגשת.
התנתקנו והתסכלתי אל תוך עינו. "אני מחבב אותך מאוד אנאבל ואני אשמח אם נצא לעוד דייט" אמר לי והנהנתי לו. נתתי לו שוב נשיקה על הלחי והודתי לו על הנסיעה. רק ברגע שנכנסתי בשערי האחוזה שמעתי את גלגלי המכונית של דניאל נוסעים. עברתי את השומר בכניסה, נותנת לו מבט חם. בכל זאת לשמור בשתיים בלילה זה לא הכי כיף בעולם.
נכנסתי לאחוזה ע"י המפתח שהיה בידי ופוחת בעדינות רבה, לא רוצה להעיר אף אחד. נכנסתי מורידה טת נעליי בכניסה ומתקדמת בשקט בשקט לכיוון המטבח ורואה אור קטן בוקע ממנו. נכנסתי למטבח רואה גוף של אישה רק עם בגדים תחתונים למרות שיש פה שתי ילדות קטנות. "סליחה" אמרתי והיא קפצה במקומה עם צעקה. "מי את?!" שאלה והסתכלה עליי במבט מזלזל "אם כבר אני צריכה לשאול את זה" אמרתי והסתכלתי עליה במבט כועס "אני פה בגל-" באה להגיד משפט אבל נקטעה על ידי קול מוכר "היא פה בגללי" אמר לוקאס וראיתי על פניו מבט חסר רגש "אהה אוקי. רק תדאג שהיא תשים עליה משהו" אמרתי מצביעה על גופה בזילזול "מה זה היה יא כלבה?" אמרה לי והסתכלה עליי במבט שיכל להרוג אותי ואני באתי להתפרץ אלייה אבל לוקאס עשה זאת במקומי " אם כבר את כלבה. נכנסת למיטה של כל אחד. קחי את הבגדים שלך ועופי מפה לפני שאני הורג אותך" אמר והניח את ידו על האקדח שהיה על השולחן וגרם אפילו לי לפחד. היא עלתה מהר למעלה מבלי להתווכח וירדה לאחר שנייה לבושה בחתיכת בד שכנראה היא שמלה ויצאה בטריקת דלת. "למה חזרת עכשיו?" שאל וקולו היה נוקשה "למה זה עינינך?" שאלתי בחוצפה. " אתם ביחד נכון?" שאל וראיתי איך לסתו מתהדקת וורידי ידיו עוד רגע מתפרצים ממקומם "כן אז?" שאלתי בהרמת גבה.
"אני מזהיר אותך אנאבל שאני אהר-.." בא להמשיך את המשפט אבל שני קולות קטנים קטעו אותו "אנאבל" שמעתי מאחוריי קטפו עקתי אותו רואה את סופיה ואלי עומדת בסוף המדרגות שתיהן מכוסות בשמיכה.
ירדתי על ברכיי מחבקת את שתיהן ועולה איתן למיטתן. הן ישנות ביחד במיטה גדולה מאוד. נכנסתי איתן למיטה למרות שמלתי ונשכבתי בניהן מלטפת את ראשן עד שנרדמו וכל גם אני.
ושוב הרגשתי את אותה הרגשה לפני כמה שעות.
הרגשתי שאני עפה באוויר
הרגשתי ידיים חזקות עוטפות אותי
הרגשתי את הריח המיוחד שלו
הרגשתי מוגנת בידיים האלה
רק שהפעם לא התעוררתי אלא נפלתי לשינה עמוקה עמוקה..

התעוררת מסורוונת על ידי קרני שמש שחדרו את חלוני. פיהקתי פיהוק קטן והתרוממתי לישיבה על המיטה. רגע רגע.. איך לעזאזל הגעתי לפה?! נרדמתי בחדר של אלי וסופיה.
לוקאס
הזיכרונות מאתמול בערב חוזרים אלי. הוא הרים אותי למיטה.
העפתי את השמיכה מגופי רואה כי אני לבושה בחולצה שגדולה עליי בכמה מידות שמגיעה לי עד אצמע הירך כמו שמלה.
בהלה תקפה אותי. הוא החליף לי בגדים לא לא לא לא ?! אין סיכוי זינקתי מהמיטה פותחת את הדלת בסערה רצה לחדרו של לוקאס רואה שהוא לא נמצא בו. ירדתי במהירות למטבח רואה שהוא לא שם אחרי מספר חיפושים וריצות בבית הענק הזה מצאתי אותו בבריכה.
התנשמתי כמו אחרי מרתון "הנה הוא" מלמלתי לעצמי "לוקאס" צעקתי לו שיצא מהמים ותוך כדי משתעלת כמה שיעולים מנסה להחזיר לעצמי את הנשימה הסדירה.
"הכל בסדר אנאבל?" שאל יוצא מבריכה שעל גופו נותרו עוד מים. גופו היה שרירי ומספר קעקועים קישטו אותו. לא יודעת למה אבל רציתי לדעת מה כל אחד מהם אומר.
"אחמ" לוקאס השתעך שיעול מזויף ברגע שראה אותי בוחנת אותו ואי הרגשתי את המבוכה עולה ללחי.
"אתה הלבשת אותי בלילה?" שאלתי אותו בקול שקט ומיישרת את מבטי לעינו עדיין מובכת מהסיטואציה.
"כן. אבל תדאגי לא הצצתי" אמר לי קורץ והרמתי את ידי לסטירה אך הוא תפס אותה וגם את השנייה. "אנשים שאמרו ועשו פחות כבר רואים את הפרחים מלמטה, במילים עדינות" אמר באדישות כאילו זה נרמאלי. ניערתי אותו ממני והלכתי להעיר את סופיה ואלי.
"חמודות שלי קומו. אני לוקחת אותכן היום ליום כיף" אמרתי מלטפת את ראשן ואיך שהן שמעו יום כיף הם זינקו מהמיטה ישר להתארגן. גיחחתי בקטנה וגם קמה מהמיטה להתארגן. נכנסתי לחדרי לובשת שמלה פרחונית פשוטה וסנדל חום.
ירדתי למטה מתחילה להכין ארוחת בוקר לכולם.
הכנתי חביתות קצת שרופות אבל לא נורא.
הכתי גם סלט ופנקיקיים.קראתי לכולם והתיישבנו ליד השולחן הגדול אוכלים בשקט. אני עדיין כועסת על לוקאס ואלי וסופיה כנראה מובכות. אחרי שסיימנו לפנות אלי וסופיה עלו לנעול נעליים ואני ניגשתי לטלפון.
" שלום. אני רוצה בבקשה להוציא מהחשבון שלי חמש מאות דולר..אוקי..עוד חצי שעה.. בסדר גמור א-" באתי להמשיך את המשפט אבל לוקאס חטף לי את הפלאפון. "את לא מוציאה כלום" אמר וניתק את הפלאפון.
הוא הוציא את ארנקו ודחף לעברי את הכרטיס אשראי שלו "אני לא מוכנה לקחת את זה" אמרתי מניחה אותו על השולחן
"את לוקחת את זה מבלי להתווכח אפילו" אמר באדישות ונכנס למשרדו. לקחתי את הכרטיס ועולה לחדר רואה את סופיה ואלי מוכנות.
"הולכים?" שאלו בהתלהבות ואני חייכתי אליהן לקחתי את ידיהן ויצאת איתן לאטובוס בגלל שלא היה לי רכב. דקה לאחר מכן אוטו שחור מפואר נעמד מולי והחלון נפתח " מיס אנאבל? מר גרין שלך אותי לקחת אתכן לאן שתרצו" אמר בקול סמכותי
" תקרא לי אנאבל. ותגיד למר גרין שהוא יכול לקחת את הטובות שלו ולעשות איתם הוא יודע מה" אמרתי לא בקול הכי נימוסי בגלל שתי הקטנות שהיו איתי וברגע שהאוטובוס הגיע עלינו עליו לא מחכה לתשובה של הנהג.
לקחתי אותן לסרט ולבאולינג ואחר כך ישבנו במסעדה.
חזרנו לאחוזה בארבע וחצי גם בגלל שהן היו עייפות וגם כי יש לי משמרת. כל היום לא שמעתי מדניאל וזה נורא מוזר, החלטתי לדבר איתו אחר כך. נכנסנו לאחוזה שהבנות בידיים שלי. כל אחת ביד אחרת לפני שהתחלתי לעלות במדרגות מישהו לקח את סופיה מידי וזה היה לואיס, אחד השומרים של האחוזה "תודה." אמרתי לו וחייכתי לו חיוך קטן. השכבנו את הקטנות לישון ויצאנו מהחדר בשקט. "אתה יודע איפה במקרה מר גרין?" שאלתי אותו לא משתמשת בשמו הפרטי של לוקאס. " הוא במשרד שלו וביקש שלא יפריעו לו" אמר והלך. החלפתי את בגדי לבגדי העבודה שלי ויצאתי למשמרת שלי.
אחרי חמש דקות הליכה הגעתי למסעדה רואה את גורג מתווכח עם מקס "מה קרה עכשיו?" אמרתי מניחה את התיק במגירה שלי "מקס אמר לי עכשיו שהוא רוצה להיפרד מחבר שלו רק בגלל שהוא לא אוהב את מלחמת הכוכבים" אמר גורג נרגז "באמת?" שאלתי מופתעת.
"אם הוא לא אוהב את אותם הדברים כמוני אז אנחנו לא צריכים להיות ביחד" אמר לוקח את פנקסו ומתחיל למלצר. אני וגורג נאנחנו, יודעים שאין טעם להתווכח איתו.
למסעדה נכנסו בחורה בלבוש.. טוב זה אפילו לא לבוש זה שתי פיסות בד ואחריה מישהו גבוה ואפילו חתיך ויכולתי לראות את אקדחו מבצבץ מחולצתו. ניגשתי לשולחן שלהם.
"מה תרצו להזמין?" שאלתי בקול נחמד.
"אנחנו נזמין אחר כך אבל בנתיים ארבע בקבוקי בירה" אמר הגבר. מי שהייתה איתו הסתכלה עליי במבט מזלזל. התעלמתי והלכתי להביא ארבעה בקבוקי בירה. חזרתי לשולחן אחרי חמש דקות מניחה את הבקבוקים ומרימה את מבטי לכניסה של המסעדה אחרי ששמעתי את הפעמון של הדלת ולא האמנתי למראה עיני...
-----------------------------------------------------------
בתמונה זה לוקאס