Can't Let Go

פרק 10

"היי אני יכול ללוות אותך?" שאל והנהנתי לו.
"אזזז מה שם הגברת?" אמר ברישמיות והצליח להגניב משפתיי צחוק קטן." שמה של הגברת הוא אנאבל. מהו שם האדון אם מותר לשאול?" אמרתי קדה קידה קטנה. "האדון שמו הוא דניאל" אמר מצחקק מהתנהגותי.
במשך ההליכה גיליתי עליו שהוא אוהב כמעט את אותם הדברים כמו שלי.
"טוב הגענו" אמרתי נעצרת על יד הבית של לוקאס וראיתי מבט מפוחד על פניו. "לאלאל אל תדאג אין לי קשר עליו. זה.. זה פשוט מסובך" אמרתי והוא הנהנן בהבנה.
"היון בשמונה" אמר מנשק ללחי והולך.
נכנסתי לאחוזה ונפגשת במבט הכועס של לןקאס וברגלו הרועדת. "מי זה?" אמר ונעמד מולי בכעס "לא עיניינך" אמרתי לו עדיין כועסת עליו. במהרה מצאתי את עצמי צמודה לקיר שידיו של לוקאס משני צידי ראשי ועינו הסתכלו עליי במבט שאם הוא היה יכול להרוג אותי כבר הייתי מתה.
"עדיף לך להגיד לי מי זה או שזה ייגמר לא טוב" אמר ונתן אגרוף לקיר שגרם לי לפלוט צעקה קטנה. ברגע שהוא ראה את המבט המפוחד על פני הוא עזב ואני ניצלתי את ההזדמנות לברוח לאחד החדרים. רואה את סופי ואלי ישנות. ואז נזכרת שאני כבר הרבה זמן לא התייכסתי לאלי. רצתי לחדרי.
ברגע שסגרתי את דלת חדרי רצתי לפינת החדר מקופלת בתוך עצמי בוכה לתוך ברכיי מרגישה את השינה נופלת עליי.
הרגשתי את עצמי עפה באוויר
הרגשתי ידיים חזקות עוטפות אותי
הרגשתי את הריח המיוחד הזה
הרגשתי מוגנת בידיים האלה.
פחתי את עיניי וריפרפתי בהן קצת רואה את לוקאס מחזיק בי. "תסים לי שעון מעורר לחמש" אמרתי בשקט והוא הפנה את מבטו אליי. "חזרי לישון יפייפה" אמר נותן לי נשיקה קטנה בלחי וגורם לי ליפול לאפלה נעימה.

קמתי מצילול שצרם באוזניי. פקחתי את עיניי בחוסר רצון וראיתי שהשעה היא שש ועוד שעתיים דניאל בא לאסוף אותי. קמתי מהמיטה בחוסר רצון ונכנסתי למקלחת. פשטתי את בגדיי ונכנסתי למקלחת נותנת למים לשטוף ממני את כל הצרות והכעסים ששכנו בי במהלך היום. אחרי רבע שעה של מקלחת יצאת ממנה עם מגבת סביב גופי ומגבת סביב ראשי. פחתי את הדלת ונכנסתי לחדר מבלי לבדוק אם לןקאס נמצא בפנים, מה שהתברר כטעות גדולה בגלל שלוקאס ישב שם על המיטה. " אנאבל א-" אמר ועצר את דבריו ברגע שראה אותי עטופה במגבת בלבד. הרגשתי איך המבוכה משתלטת עליי ומתפרסת לכל גופי. ניגשתי לחדר בגדים מתעלמת ממבטיו ולוקחת לי שמלה לבנה עם תחרה ונעליי סירה לבנות . חזרתי למקלחת מתעמלת מהמבטים של לוקאס. נכנסתי למקלחת ונועלת את הדלת.
הנחתי את השמלה על גופי ונעליי את הנעליים העדינות מפחדת שיקרה להם משהו על השלב של האיפור ויתרתי בגלל שאני לא יודעת להתאפר ולא מצאתי מברשת אז סירקתי את שיערי עם אצבעותיי. יצאתי מהמקלחת רואה את לוקאס באותה פוזה בוהה בי כאילו נפלתי מהירח.
השפלתי את ראשי לאור הסומק הטבעי שעלה על לחיי. לוקאס ניגש אליי בשקט ואני עדיין לא יישרתי אליו את מבטי עדיין כועסת עליו ומפחדת. "אל תשפילי את ראשך אף פעם שלא יפול לך הכתר" לחש לי את המשפט הזה שהרים את ראשי. הסתכלתי לתןך עינו וראיתי בהן משהו..
משהו אחר, שונה... ראיתי בהן פחד ודאגה. אך מהר הדחקתי את המחשבה הזו למעמקי ראשי. השתחררתי מאחיזתו נעדמת מול הראי ורואה את לוקאס עומד מאחוריי.
העברתי את ידיי על גופי מצמידה את המלה לגופי, לא מרוצה ממנו. נאנחנתי והלכתי להחליף למשהו אחר אבל השעה הייתה חמישה לשמונה ולא היה לי זמן להחליף שמלה. החלטתי להישאר עם השמלה שמונחת על גופי. העברתי מבט אחרון במראה רואה את לוקאס עומד מאחוריי עם מבט שלא הצלחתי לפענח. במשך כל הזמן הזה לא דיברתי איתו והוא לא איתי. חוץ מאותו משפט כמובן.
ירדתי למטה כאשר דפקו בדלת. פתחתי אותה ודניאל עמד מעברה. "ואוו" אמר מעביר את מבטו על גופי וסומק עלה על לחיי. "גם אתה נראה טוב" החמאתי לו ויצאנו לרכבו שחנה מול הבית.

נקודת מבט לוקאס
נכמסתי לחדרה מכין את הנאום התנצלות שלי. אף פעם לא התנצלצי ובטח שלא לבחורה אבל יש בה משהו מיוחד. ברגע ששמעתי פציחה של דלת התחלתי לדלקם את מה ששיננתי בראשי " אנאבל א-" התחלתי להגיד והרמתי את ראשי פוגש בה שלגוםה הקטן רק מגבת הרגשתי איך עיניי מאפילות ודברים אפלים רצים בראשי.
היא נכנסה לחדר ארונות ואז חזרה למקלחת והשאירה אותי יושב במקומי המום. אחרי בערך עשר דקות היא יצאה משם שעל גופה שמלה לבנה
שמחסה את גופה ונעלי סירה פשוטות. היא לא הייתה כמו הנשים שהייתי דופק , היא יפייפה כמו שהיא פשוטה כמו שהיא לא לוקאס אסור לך להתאהב אמר לי הקול בראש והחלטתי הפעם לא להקשיב לו ולהמשיך לבהות בה. היא עמדה בכניסה למקלחת וברגע שראתה את מבטי עליה היא השפילה את ראשה. לא ולא, תרימי את ראשך אנאבל אני רוצה לראות את פניך.
ניגשתי אליה מתקרב בשקט ומרים את ראשה עם אגודלי "לעולם אל תשפילי את ראשך, אף פעם. שלא יפול לך הכתר" לחשתי לאוזנה והיא התנתקה ממבטי וגרמה לידי ליפול לצד גופי. היא ניגשה למראה שחשבתי שצריך לשבור בגלל שהיא גומרת לאנאבל שלי להרגיש לא בנוח.
היא עמדה מול המראה מצמידה את שמלתה לגופה ורק אז אני רואה כמה היא רזה..'אנאבל שלי מרעיבה את עצמה?' שאלתי את עצמי אך העדפתי להתעלם מכך. עמדתי עדיין מול הראי מזועזע מהמראה שראיתי כמה שניות לפני כן. דקה לאחר מכן שמעתי סגירת דלת והתסכלתי מבעד לחלון רואה את אנאבל ואותו בחור שראיתי אותה היום איתו צילמתי אותו רוצה שיבדקו מי זה החרא הקטן. הוצאתי את האקדח מחגורתי וירתי באגרטל ירייה מדוייקת ואחר כך בעוד אחד ועוד אחד עד שנגמרה לי המכסנית.
החלטתי שאני לא יכול יותר והתקשרתי לבראיין.
בראיין זה החבר ילדות שלי. תמיד היינו ביחד גם בחרא של העסקים. ראינו את המוות בעיניים וגם שיחקנו איתו. "אח שלי הרבה זמן לא שמענו ממך" אמר והרגשתי את החיוך הממזרי בקולו. "אחי עוד שעה ב'מקלרנס'" אמרתי לו ולא נותן לא להוציא תשובה ומנתק.
החלפתי בגדים לגינס שחור נמוך וחולצת פולו לבנה סופרה לבנות וכמובן האקדח בחגורה. בחרתי להיום את המכונית השחורה שלי ונוסע לכיוון המועדון בתשע.
נכנסתי למועדון גורם לכל הגברים לשקשק וכל הנשים לנסות להרשים אותי. הגעתי לתא הקבוע שלנו רואה את בראיין יושב כבר עם כמה בחורות בלבוש מינימלי איך שראה אותי קם לעברי ונותן לי חיבוק של גבר. איך שחזרנו להתיישב בחורה אחת ישבה לידי וליטפה לי את החזה בעוד שאני שותה וויסקי ונהנה בזמן שעוד אחת מגיעה מצידי השני ולוחשת לי דברין באוזן. לקחתי את ידה של הבחורה השניה והלכתי לרקוד איתה צמוד צמוד.
את סוף הלילה גמרנו בחדרי עייפים ובגדים זרוקים מכל עבר... כל הלילה הסתובבה במוחי מחשבה אחת.
אנאבל