Can't Let Go

פרק 13

נקודת מבט אנאבל
קמתי עם כאבי גב חזקים נורא.. אני לא זוכרת שהגעתי למיטה..
שיט. לוקאס.
קמתי מהמיטה נזכרת בדבר הכי חשוב.
המכתב
ניגשתי למקלחת רואה את בגדיו של לוקאס עדיין בסל הכביסה. חיטטתי במכנסיו מוצאת את המכתב ומניחה אותו בצד.
פשטתי את בגדיי וזורקת גם כן לסל הכביסה.
נכנסתי מתחת למים מרגישה ששוטפים ממני את כל הליכלוך והצרות שקרו אתמול.
יצאתי מהמקלחת עם מגבת סביב גופי נכנסת לחדר הארונות ומתלבשת ותוך כדי חושבת, למה קיבלתי את המכתב? עוד לא הגיע היום הולדת של זאק..
השטלה זהו המשיכה לנקר במוחי גורמת לי לאי שקט.
יצאתי מהחדר יורדת לקומה הראשונה וניגשת ישר למטבח, מתעלמת מדמותו של לוקאס שיושבת בסלון. הכנתי לי כוס תה וישבתי במטבח.
מזווית עיני ראיתי את לוקאס לוקח את הנשק שלו ומיד נדרכתי במקומי, אבל הוא לקח את המפתחות של הרכב ויצא.
כבר הרבה זמן שאני שוקלת להכניס את אלי לבית ספר.
הלכתי לבדוק לה בית ספר ומצאתי אחד קרוב. מרחק 20 דקות הליכה והתקשרתי.
"שלום אני יכולה לדבר עם ההנהלה בבקשה?" שאלתי את המזכירה.
במשך עשר דקות דיברתי עם המנהלת, סוגרת איתה על מחיר ושעוד יומיים, ביום ראשון אלי תיכנס לבית הספר.
ניתקתי את הטלפון הולכת להעיר את סופיה ואלי.
" חמודות שלי קומו" ניערתי בקטנה את שתיהן.
ירדתי למטה מכינה להם ארוחת בוקר ותיקים.
היום שתיהן הולכות להיות אצל אימו של לוקאס.
הם אכלו ארוחת בוקר ויצאו עם אחד השומרים.
נשארתי לבד בבית נהנת מהשקט שתקופה רבה לא היה לי.
עליתי לקומה השלישית נכנסת לשירותים לוקחת את המכתב ויורדת איתו לסלון.
פתחתי את המעטפה בעדינות וקוראת את הכתוב בה:
אני אוהב אותך. תזכרי את זה לא משנה מה. היה כתוב. ככה התחיל כל מכתב
אני רואה את חייך כמו כל שנה ואני גאה בך מיום ליום. אני גאה בך שהצלחת להיות כזו גיבורה בעולם הזה.
אני רוצה שתיזכרי שתמיד אני אהיה איתך, בכל מקום ובכל זמן.
החיבוק שנתת לי אתמול היה חשוב לי מאוד, נהנתי לראות אותך שוב שלווה ורגועה.
לגבי הבחור שלך אני בוטח בו שידאג לך לפחות כמוני, שיגרום לך לצחוק והכי חשוב שיגרום לך להתגבר עלי.. אבל לא לשכוח אותי כן? היה כתוב בטון משועשע ואני הזלתי עוד דמעה ומגחחת.
אני מתגעגע אלייך מאוד אנה שלי.
אני מתגעגע לחיבוק
אני מתגעגע לחיוך
אני מתגעגע לנשיקה שלך
אני מתגעגע אפילו לכעס שלך.
למרות כל מה שעברת, תמיד השגחתי עלייך אבל לא התערבתי כדי שיוכלו לקרות לך דברים טובים וכדי שתוכלי למצוא את דרכך לבדך.
אני אוהב אותך אנאבל תזכרי את זה לא משנה מה.
אוהב עד הנצח
זאק.

המכתב נשמט מידי ודמעות החלו ליזלוג על לחי.. העלתי את רגליי על הספה מצמידה את ראשי לברכיי ובוכה.
הרגשתי לפתע עוד משקל על הספה. הרמתי את ראשי מברכי רואה את אדריאן, הטבח של האחוזה.
לפי מה שהבנתי הוא היה כמו אבא בשביל לוקאס.
הוא ליטף את גבי ברכות.
"ילדנות אל תבכי הכל יהיה בסדר" אמר מחבק אותי חזק גורם לי לבכי חזק יותר ולהרטיב את חולצתו.
אחרי כמה דקות נרגעתי והשתחררתי מחיבוקו."את רוצה משהו לאכול?" שאל ברכות "לא תודה" הנדתי את ראשי בקטנה.
"אם לוקאס יישמע שלא אכלת הוא נורא יכעס" אמר מנסה לשכנע אותי אבל אני עומדת על שלי "אז בבקשה בבקשה אל תספר לו.תודה" אמרתי לו נותנת לו נשיקה קטנה על הלחי לאות תודה ועולה במהירות לחדר לפני שיספיק להגיב.נכנסתי לחדרי מחליפה את בגדיי לבגדי העבודה ויוצאת לעבר המסעדה.
נכנסתי למטבח שומעת שוב את גורג ומקס מתווכחים " הוא כן! ראית את העיניים האלה?!" אמר בטון חולמי. "המנהל החדש?" שאלתי ביאוש וגורג סימן לי בהזדהות "איך הוא נכנס מקס נדלק עליו" אמר לי "בפעם האחרונה שבדקתי יש לך חבר" אמר למקס מפנה את מבטו למקס "חבר זה לא קיר" ענה מקס בהתגרות "במקרה שלך כן" עניתי מגחחת לובשת את הסינר לוקחת את הפנקס ויוצאת לקחת הזמנות.
אחרי שעתיים ברצף של עבודה יצאת להפסקה.
התיישבתי בחדר העובדים קוראת ספר עד שהדלת נפתחה עוצרת אותי מהמסע היפייפה שלי במאה השמונה עשרה. הרמתי את ראשי פוגשת בגבר שנראה בשנות השלושים לחיו עומד בפתח.
"שלום. אפשר לעזור לך?" אמרתי בטון נחמד מכיוון שלא זיהיתי את אותו גבר.
"אני לא חושב. אני הבוס החדש בארני" אמר לוחץ את ידי ואני לחצתי את ידו ולא מפספסת את הקריצה ששלח לעברי.
לקחתי בחזרה את ידי לצד גופי. הכנסתי את הסימנייה למקומה וסגרתי את הספר מניחה אותו בתיקי שראיתי שההפסקה נגמרה לי.
באתי לצאת מהחדר אך ידו של בארני עצרה אותי והצמידה אותי לקיר. "מה אתה עושה?" שאלתי בחשש והוא התחיל לנשק את צווארי
קפאתי.
לא האמנתי שזה קורה שוב.
התספקתי שהרגשתי את ידו נכנסת מתחת לחולצתי נתתי לו ברכייה שם למטה.
ניצלתי את זה שהוא יתקפל מכאבים לוקחת את תיקי ורצה חזרה לאחוזה, מתעלמת מצעקותיהם של גורג ומקס.
רצתי במהירות הגבוהה שרצתי בחיי.
נכנסתי לאחוזה מתעלמת ממבטיהם של השומרים, עולה למעלה ומתעלמת גם מדמותו של לוקאס.
עליתי במהירות לחדרי סוגרת את הדלת ונועלת אותה במהירות ומחליקה עליה.
שקט.
נשמתי בכבדות מנסה לגלגל את האירועים שקרו לפני דקות אחדות.
הרמתי את מבטי לתקרה ומרגישה את דימעותיי זולגות על לחי.
"אנאבל?" שמעתי את קולו השואל של לוקאס מעבר לדלת.
לא עניתי לו ומפי יצאה רק יבבה קטנה.
"אנאבל הכל בסדר?! תעני לי!" צעק מעבר לדלת והחל לדפוק עליה בלחץ.
זחלתי לצד הנגדי של החדר מפחדת שהדלת תיפול עליי.
התמנתי את ראשי בין שתי ברכיי מיבבת יבבות קטנה.
"אנאבל תפתחי עכשיו או שאני שובר את הדלת!" אמר והמשיך לדפוק עליה כמו משוגע.
שניות לאחר מכן הדלת נפלה וגרמה לי להרים את ראשי מברכיי רואה את לוקאס מתנשם בכבדות ועינו קופצות בחדר, מחפשות את דמותי.
ברגע שראה את עיניי המפוחדות רץ עליי ועטף אותי בזרועותיו הגדולות.
באותו רגע לא עיניין אותי כעסי אליו, רק רציתי חיבוק תומך! בכיתי לתוך חולצתו עדיין רואה בראשי את מה שקרה באותו ערב שכמעט אנסו אותי ומה שקרה היום.
הוא הפריד בנינו אוחז בפניי "מה קרה נסיכה?! תגידי לי" אבל אני לא יכולי וצנחתי לחזהו עוטפת אותו בחיבוק נוסף. הוא נשען על הקיר נותן לי לחבק אותו בחוזקה וכך גם הוא.
"הוא.. הוא נגע בי" אמרתי מרימה את ראשי מחזהו בקושי מסוגלת להגיד את מה שקרה.
"מה?! מי נגע בך!?" שאל ויכולתי להרגיש בקולו איך הוא מנסה בחוזקה לא להתפרץ מולי.
"ב..באר..בארני ה..הבוס החדש" אמרתי מניחה את ראשי על כתפו בעוד שאנחנו יושבים מחובקים.
הוא הוריד אותי ממנו ויצא מין החדר משאיר אותי לבהות בדלת ולשקוע בשקט.