Can't Let Go

פרק 24

נקודת מבט אנאבל

לוקאס תפח עם ידו על המיטה פעמיים כסימן שאבוא לשכב על ידו ובלי להסס נשכבתי על ידו שראשי על חזהו. רציתי לשאול אותו מה אני בשבילו אך בלעתי את השאלה.
"לוקאס" "מממ" המהם לי חזרה ומסתכל עליי "יש לי שאלה" בחרתי לשאול שאלה אחרת שמסקרנת אותי כבר יותר מידי זמן.. "אתה יודע מה, יש לי שתי שאלות. אחת, לפני כמה זמן ראיתי תוכנית טלוויזה ומישהו אמר 69 וכולם קראו לו שובב. מה זה אומר?" שאלתי בעיניים גדולות ומסוקרנות "אויי אלוהים כמה שאת תמימה זה פשוט מדהים אותי שעוד קיימות בנות כאלה" צחק והרגשתי את חזהו רועד מתחת לראשי.
מניח נשיקה על ראשי."זה משהו שתגדלי תביני, למרות שאני מקווה שלעולם לא תביני. ומה הייתה השאלה השנייה?" הסתקרן
"אהה כן. מה אתה אומר על סיגריות שתייה וקעקועים?" התלהבות עלתה בקולי.
לפני ששמתי לב גופי היה מוצמד בחוזקה למיטה שגופו של לוקאס מרחף מעלי
"תקשיבי ותקשיבי לי טוב.את לא נוגעת בשתייה. את לא עושה קעקועים. ואני נשבע לך שכל עוד אני חי את לא אבל ממש ממש לא נוגעת בחרא הזה שנקרא סיגריות.
אני מובן?" בלעתי רוק בכבדות לנוכח הרצינות שברקה מעינו ופרצה מקולו. הנהנתי.
לוקאס קם ויצא מהחדר, משאיר אותי המומה וקפואה במקומי.
למה הוא כל כך דואג לי?
יכול להיות שיש לו רגשות כלפיי? לעע אבל מצד שני הוא אמר ש.. לא לא .
קמתי מהמיטה, מחליטה לחפש את לוקאס ברחבי האחוזה. נכנסתי לחדרים שלא ידעתי שקיימים בכלל. במשך עשר דקות חיםשתי וחיפשתי ולא מצאתי אותו. נשאר רק מקום אחד
המשרד
ירדתי לקומה הראשונה בוהה בדלת כאילו היא אוייבתי מושבעת.
התתקרבתי אליה באיטיות ודופקת עליה בהיסוס, פותחת, לא מחכה לתשובה "אני חושב שאמרתי לא להפרי-" הוא עצר את משפטו ברגע שהרים את פניו מהמסמכים והסתכל עליי. "אנאבל! מה את עושה פה" מכניס במהירות את המסמכים לתוך המגירה, מעלים כל עדות לזה שהתעסק בהם ונעמד מולי.
"אהה אני לא יודעת. פשוט ל.. לא מצאתי אותך ו.. ולא יו.. יודעת" מלמלתי בפחד
"את לא צריכה לפחד ממני" ליטף את לחי "אני יודעת פשוט נורא הבהלת אותי שם" הרכנתי את ראשי.
הוא הרים את ראשי ומחץ אותי לחיבוק, עוטף אותי בזרועות שלו. "אני מצטער" אמר לי. עטפתי את מותניו בידי הקטנות מאחר והיה גבוה ממני לפחות בראש וחצי.
התנתקנו מהחיבוק ואני ישבתי על הספה שניצבה בחדר. לוקאס התכופף מולי "היי" רוגע נטף מקולו "אני מצטער. פשוט המחשבה שתתקלקלי לי הלחיצה אותי" עשיתי לו מבט מבולבל, לא מבינה את כוונתו.
"אני לא רוצה שהתמימות שלך תיהרס, שכל חייך יהרסו בגלל החרא הזה." ליטף את לחי ממושכות.
עצמתי את עיניי מתמסרת ומתענגת על מגע ידו.
ידו של לוקאס התנתקה ממני, גורמת לקור לעבור בגופי ולהרגשה החמה לחלוף.
"בואי איתי" התרומם והושיט לי את ידו, שאותה לקחתי בשמחה. תוהה אם הוא יודע מה מגעו עושה לי בפנים.

עלינו לאט במדרגות ונכנסו לקומה השלישית. יצאנו למרפסת. הנחתי את שתיי ידיי על המעקה ולוקאס עמד לידי, ידו קרובה לידי. "את רואה את זה?" הצביע לכיוון הים השחור ורק הירח האיר עליו.
יפייפה.
"ושומעת את זה?" העביר את ידו באוויר. עצרתי את נשימתי בכדי לבדוק למה התכוון אך לא שמעתי או ראיתי שום דבר חוץ משקט וים אין סופי. "מה אני אמורה לשמוע ולראות?" שאלתי לא מבינה.
"את לא שומעת את זה? את השקט, הדממה. ואתה לא רואה את זה? הים האין סופי שנותן הרגשה של תקווה."
נשמתי נעתקה לנוכח משפטו.. הוא הראה לי לוקאס אחר, לוקאס עמוק שיודע דבר או שניים בחיים.
לוקאס שעבר הרבה.
"כדי שניכנס, מתחיל להיות קר" אמרתי כאשר משב רוח קריר נינשא באוויר. זרועות חמות עטפו אותי, נותנות לגופי חום. עטפתי את מותניו חזרה שעולה בי פלשבק על לפני כן, בבריכה.
חיוך גדול עלה על פני "למה את מחייכת?" שאל כאשר הרגיש את חיוכי מתחכך בחזהו
"סתם נזכרתי במשהו" ניתקתי את החיבוק.
"אהה אוקי" עלה על פניו מבט מאוכזב? לוקאס הסתובב ונשען עם ידו על המעקה, נותן לי לראות את פרופיל פניו.
נשענתי כמוהו מביטה לאופק. באיטיות קרבתי את ידי לידו מניחה אותה מעליו.
חיוך צדדי על על פניו מה שגרם גם לי לחייך ובעינו היה ניצוץ שלא יכולתי להסביר.

צילצול טלפון קטע את השקט שהתחלתי לאהוב.
"הלו?" לוקאס ענה בקול נוקשה וקר. גורם לצמרמורת לעבור בגופי.
"אתם תסדרו את החרא הזה לבד! יש לכם עבודה תעשו אותה. אם עוד פעט אחת מישהו מתקשר אליי בגלל החרא הזה אני שוחט אותו ושולח כל חלק שלו לחלק אחר בעולם" קולו היה חסר רגישות וקר שגרם לי לפעור את עיניי.
"אני צריך ללכת" ניתק את ידנו, עקף אותי והלך..
נשארתי במרפסת צופה איך המכונית שלו נוסעת מפה ונעלמת בכביש במהירות.

'טוב אני אלך לי לישון' חשבתי לעצמי ונכנסתי למיטה שלי, מרגישה איך העייפות משטלתת עליי ועיניי נעצמות מעצמן.

דפיקות חזקות גרמו לשינתי להיפסק. קמתי מהמיטה בשקט, לוקחת את הדבר הראשון שנקרא בדרכי, ספר כבד.
לא יודעת איך זה יעזור אבל הוא כבד
ירדתי על קצות האצבעות לקומה התחתונה שהספר מונף בידי, מוכנה להתקפה.
ידי ירדו לאט שפגשתי את דמותו של לוקאס
"לוקאס?" קראתי בשמו, גורמת לו להסיט את מבטו אליי "ל.. למה א.. את ערה?" גימגם מתנדנד "כי אולי מישהו העיר אותי בשתיים וחצי בלילה?" הרמתי גבה נשענ. על רגל ימין. "אתה שיכור" קבעתי עובדה שראיתי אותי עוד רגע נופל.
התקרבתי אליו לאחוז בידו ויכולתח להרגיש את הריח העז של אלכוהול מעורבב בסיגריות..
בנוסף לכך פרקי ידו היו חבולים ודיממו.
"בוא" תפסתי בפרק כף ידו גוררת אותו לשירותים וקומה הראשונה. "שב" ציוויתי עליו ולמרבה הפתעתי הוא ישב על מכסה האסלה.
לקח לי דקה או שתיים עד שמצאתי את ערכת העזרה ראשונה. לקחתי צמר גפן וחיטאתי אותו. "זה ישרוף קצת" אך הוא התעלם ממני. התחלתי לטפוח עם חתיכת צמר הגפן על עורו הפצוע אך הוא ישב שם ללא תזוזה ושותק.
"זהו." זרקתי את חתיכת צמר הגפן לפח אך לוקאס נשאר באותה תנוחה. "לוקאס? הכל בסדר?" העברתי את ידי מול פניו
"מה את עושה לי?" מילמל לעצמו יותר מאשר לי "מה?" לא הבנתי "מה את עושה לי" התרומם במהירות ומצמיד אותי לקיר
"למה אני מרגיש את זה? למה אני כלכך מרגיש צורך להיות איתך ולידך?! לעזאזל!" דפק את אגרופו מאחורי ראשי גורם לי לפלוט צעקת פחד קטנה.

"לוקאס-" ניסיתי להרגיע אותו אך הוא קטע אותי. "אני יודע למה.. . כל פעם שאני לידך הלב שלי פועם בחוזקה, נהיה לי טוב רק מלהריח אותך.. אני חושב שאני מתאהב בך" עינו ריצדו על פניי, סוקרות כל חלק בפניי "אהה אני לא יודעת מה להגיד" המומה במקומי.
" את לא צריכה, זה היה ברור.. זה היה ברור שלא תוכלי להתאהב במפלצת כמוני. אני אדם רע בגלל זה את לא רוצה אותי א-" קטעתי אותו באמצע בכך שנישקתי אותו. אבל הפעם התכוונתי לזה בכל ליבי.
ליבי הגיע להחלטה מלאה
אני מאוהבת בלוקאס גרין.