Can't Let Go

פרק 60

ידיי עטפו את אני שלי לחזי, מצמידות אותה קרוב אליי.
"לכי החוצה, לאורחים. אני אטפל בו" לא רציתי להזכיר לה את ה'אבא' שלה שברוב טובו נטש אותה ואל אלי. "בסדר" נכנעה לי בלי ויכוח. "תשמור על עצמך בסדר?" אמרה ברכות וליטפה את פניי. "כן" נשקתי לה, גורם לסומק ולחיוך קטן לעלות על פניה.
היא הסתובבה על עקביה, יוצאת אל חצר האולם, ומהחלון הגדול הנמצא בו, אני רואה את איילין מריה עוטפות אותה בחיבוק.
נאנחתי אנחת רווחה והסתובבתי חזרה אל האדם הנאלח הזה.
"תרים את ראשו" הורתי לאחד השומרים להרים את ראשו של האדם.
מייקל נענה לי ומשך בכובע המעיל שלו, מרים את ראשו כלפיי מעלה שעל שפתיו חיוך שטני ומלא ברוע.
"מי זה אם לא לוקאס גרין" אמר את שמי בזילזול. אך אני לא הגבתי. "יפה יפה, התחתנת עם הכלבה" אמר וציק ופה כבר לא עצרתי את עצמי ונתתי בוקס לרכתו. "אתה יכול להגיד עליי מה שאתה רוצה" לחשתי רותח לאוזנו "אבל שלא תעז לדבר עם אשתי" בכנתי את ברכי לבטנו בכל הכוח, גורם לו להתקפל אך שומריי החזיקו אותו במקומו.
הוא הרים את ראשו שנית ושוב עלה על פרצופו חיוך מחליא.
"אתה יודע, אני דווקא די שמח שעזבנו את הכלבה הזו. יותר כסף" צחק והעפתי בוקס לפניו, גורם לנתיז דם ושן לעוף מפיו.
"שחררו אותו" צעקתי.
ברגע שגופו נחת על הרצפה, עטתי עליו באגרופים ובמכות, מנסה להחזיר לו ולא במעט את הכאב שאני ואנה שלי מרגישים. אך לא הרגתי אותו, רציתי לתת לו לסבול עוד קצת.
"קחו אותו למחסן" אמרתי גם מגופו חסר ההכרה, ומנגב את ידי המלאות בדמו המזוהם באחת המפיות שהיו באולם.
לאחר ששומרי לקחו אותו, וניקו את רצפת באולם מהדם יצאתי החוצה.
האווירה השתנתה במהרה, מאווירה עכורה ומגעילה, בשני צעדים, הגעתי למקום שונה לחלוטין.
מקום מלא בשמחה, מקום שאנה שלי שמחה.
אנה שלי עמדה בגבה אליי, מדברת עם אחד מחבריי הקרובים.
"גבר מזל טוב" אמר, מסב את תשומת ליבה של אנה שלי אליי. "תודה גבר. זכיתי בטוב ביותר" לחצתי את ידו ביד אחת ובידי השנייה עטפתי את מותנה ברוכשנות, מרגיש את חום גופה עולה בעקבות מחמאתי. " אני יכול לאשר לך את זה" קרץ לי.
תפיחה קלה הורגשה בכתפי השמאלית.
הסתובבתי וראיתי את מייקל מולי. "אני תכף אחזור" נשקתי לשפתייה של אנה שלי שהנהנה בחיוב. "כן מייקל" אמרתי בקול רציני. "מה לעשות איתו" החווה בראשו לכיוון סתמי "תשאירו אותו לי. בנתיים שישאר במחסן ואל תיתנו לו לצאת משם עד שאני חוזר. אני רוצה שהוא יסבול קצת" חיוך חולני עולה לרגע על שפתיי בעודי מדמיין לרגע את הדברים שאני רוצה לעשות לו.
"תטפל בזה ואני מבקש שלאחר מכן תחזור הנה, תהנה קצת" תפכתי קלות על זרועו "תודה בוס" אמר לי והלך, נותן לי לחזור למקומי הטבעי, ליד אנה שלי

"שלום לכולם"התחלתי להגיד,עולה על הבמה הקטנה שבאולם.
"לפני טיפה יותר משנה חיי השתנו לעד.
ופגשתי את האישה שלי את האנה שלי!" הסתכלתי עליה, שדמעות עולות בעיניה.
"הדרך שאת גורמת לי להרגיש באמת משנה אותי. את מפילה אותי מהרגליים מרוב אהבה אלייך ואני חושב שלעולם לא אוכל לקום.
מרוב שיש לי כלכך הרבה מה להגיד איני יכול להגיד כלום אז אסיים בשלוש מילים.
אני אוהב אותך" ירדתי מהבמה, עוטף את גופה הקטן תחת זרועותי הגדולות.
"אני אוהבת אותך כלכך" אמרה לי אנה שלי לרעש מחיאות הכפיים.
"אני גם רוצה להגיד משהו" אמרה, מנגבת את דמעותייה בזמן שאני מביט בה בהערצה ואהבה גמורה.
"לוקאס שלי אהבה לעולם לא הרגישה כלכך טוב. היא כלכך טובה אליי, אלינו.
אהבתי אלייך היא בלתי נידלת, בלתי ניתנת לעצירה ואני מוכנה להוכיח לך את זה בכל יום.
אך יש דבר אחד שיהפוך את היום הזה מכמעט מושלם, למושלם לחלוטין.
בעוד תשעה חודשים נסתכל לאחור על התמונה ונהיה שתיים, אך נצפה בהם שלושה"
אמרה מוחה דמעה.
הסתכלתי אל תוך עיניה, מנסה לעקל את פשר דבריה, יש לי ילד.
יש לי ילד.
"אני אהיה אבא" צעקתי בקול, מתעלם מכולם ועולה על הבמה הקטנה בריצה, עוטף אותה שנית בין ידי.
"אני אהיה אבא" לחשתי לראשה, מנגד דמעה קטנה שזלגה מבין עיני "תודה לך. זו המתנה הכי גדולה שאוכל לקבל אי פעם" נשקתי ארוכות לפיה.
ירדתי על ברכיי, מסתכל על בטנה הקטנה שעכשיו מכוסה בשמלה לבנה.
"שלום לך" נישקתי את בטנה, גורם לה לצחקק מעט ומחבק את בטנה לצד מחיאות הכפיים.

"בי אנאבל" מריה צעקה לי מיציאה אולם האירועים.
זהו כבר אמצע הלילה,האורחים כבר הלכו ונשארו רק אני ולוקאס המתכוננים ללכת הביתה.
התיישבתי באנחה על אחד הכיסאות, מניחה את ראשי על השולחן.
"עייפה יקירתי?" יד חמה ליטפה את ראשי ופניי "אמהם" הימהתי קלות ללוקאס.
"תישני יפה שלי" הרים אותי בעדינות והניח אותח על אחת הספות " אני אעיר אותך מחר בבוקר" נשק קלות לראשי וזה כל מה שהייתי צריכה על מנת להיסחף לחלומותיי.

ריפרפתי בעיניי בעדינות, מתרגלת לאור הנמצא בחדר הלא מוכר בו אני נמצאת.
הסתכלתי על גופי, רואה כי איני לובשת יותר את שמלת החתונה שלי אלא חולצה רחבה של לוקאס המגיעה לי על סנטימטר לפמי הברכיים ומתחת הלבשה תחתונה "בוקר טוב" לוקאס אמר שזרועותיו מקרבות אותי אליו בחוזקה. "מממ בוקר" הסתובבתי אליו כל שפנינו צמודות.
"איפה אנחנו?" שאלתי מלטפת בעדינות את חזהו הקשה. "אנחנו בדרכנו לונציה, לירח הדבש שלנו" ליבי עצר לשנייה.
זהו תמיד היה חלומי לטוס לונציה בזמן נשף המסכות אבל.. "כן כן, אנחנו טסים לנשף המסכות" אמר מגחך כאילו קרא את מחשבותיי. "יששש" התלהבתי כמו ילדה. "היי זה לא מצחיק" התיישבתי בישיבה מזרחית ושילבתי את ידי בכעס כאשר לוקאס צחק על התלהבותי. "אוחח משוגעת שלי" התרומם ונשק למצחי, הרים את חולצתי ונשק לבטני. "אני תכף אחשוב שאתה מעדיף אותו עליי" צחקתי "אותה" תיקן אותי ונשק שוב לבטני "אותו" החזרתי לו והוצאתי לו לשון . "אותה" הרים את ראשו מבטני "התערבנו?" הרמתי גבה. "התערבנו" לחצתי את ידה המוגשת אליי "50 דולר?" אמרה ואני צחקתי "50 דולר" הסכמתי ולחצתי את ידה, צוחק שנית על הדבר שאנו מתערבים עליו.
"לכי להתארגן" הורדתי את חולצתה, "עוד מעט נוחתים" אמרתי קם מהמיטה מתמתח, מגרד את חזי ומפהק טיפה.
"מתי תכננת לספר לי שטסים לאיטליה" שאלתי את לוקאס בעוד שאני מוצאיה בגדים מהמזוודה שמסתבר ששלי ומחליפה בגדים למכנס גינס שחור, חולצה לבנה פשוטה וואנס לבנות גם כן.
"את האמת,רק שננחת שם. הרסת לי" אמר באכזבה מזוייפת ונקש באצבעותיו. "תסיימי להתארגן ותצאי מחדר" אמר, לוקח את הלפטופ מהשידה החומה הניצבת על יד המיטה ויוצא אל רחבת המטוס.
סידרתי את שיערי הארוך בטיפה מים וסירקתי באצבעותיי משום שמברשת לא מצאתי.
יצאתי אל רחבת המטוס, רואה רת לוקאס שלי שקוע במחב הנייד עם פרצוף רציני מתמיד "הכל בסדר?" התיישבתי מולו, מהנהנת בתודה לדיילת שהביאה לי כוס תה חמה "כן כן. סתם עסקים"
במהלך הזמן הבנתי שכאשר לוקאס אומר לי שזה עסקים, איני צריכה להתערב או לשאול יותר אלא לעצור את הנושא כאן.
"אנו עומדים לנחות, נא לשבת במקומיכם ולחגור חגורות בטיחות, בורכים הבאים לאיטליה" קולו של הטייס נשמע ברחבי המטוס, גורם לשקט הנעים ששרר לפוג.

דלת המטוס נפתחה ואוויר נעים הכה בפניי. רק חיכיתי כבר לצאת אל העיר וטייל ולחוות אותה.
"יצאנו?" שאל אותי לקואס מחזיק בידי.
"יצאנו"

•○•○•○•○•○•○•○•○•○•○•●○●○●•○○○○○•○○
אוקייייי
מי יודעת מי הזמר שכשיתי לו מחווה?!?