Can't Let Go

פרק 6

נקודת מבט לוקאס
קמתי בבוקר מסתכל על הנסיכה שישנה במיטתי.בהיתי בה לפחות חצי שעה עד שהיא הסתובבה אליי וראתה אותי בוהה בה והשפילה את מבטה " אל תשפילי את ראשך אף פעם.שלא יפול לך הכתר" אמרתי מרים את ראשה בשתי אצבעותיי.
היא חייכה וקמה מבמיטה ואני התרוממתי והשענתי את גבי על משענת המיטה. "וואו זה משונה לקום בלי כאבי גב" אמרה בעוד שהיא מתמתחת ומצחקקת וגם אני מגחחך קצת אבל אני הרגשתי איך משהו קטן נסדק בתוכי.
היא הלכה לכיוון המראה מסדרת את עצמה ואני עקבתי אחרי כל תנועה שלה עד שיצאה מחדרי.במהירות העפתי את השמיכה מגופי ויצאתי אחריה רואה אותה הולכת לכיוון החדר אורחים, איפה שאלי ישנה.נכנסנו לחדרה בשקט והתיישבנו אחד ליד השני על הכורסא. "למה?" שאלה פתאום אנאבל ושברה את השתיקה. ואני רק הסתכלתי עלייה בפרצוף מבולבל "למה אתה דואג לי ולאלי?" שאלה בסקרנות והסתכלנו אחד על השני." אני לא יודע למה אני דואג לך" אומנם כן דאגתי לאלי אבל לא באותה מידה כמו לאנאבל שלי. 'שלי? מה נסגר איתך בן אדם?!' "מר גרין! אתה כם בוקסר תשים על עצמל משהו" אמרה ששמה לב רק עכשיו שאני עם בוקסר בלבד! צחקתי בשקט שראיתי את הלחיים שלה נהיו אדומות.קמתי מהכורסא והלכתי לחדרי.
הפעם במקום חליפה לבשתי גינס שחור וחולצה לבנה עם גקט שחור.אולי חם אבל לא נורא.צילצול פלאפון קטע את מחשבותיי
"בוס, הוא מת מה עכשיו?"
"מה זאת אומרת מה עכשיו זה לא פעם ראשונה שלכם בעסק" אמרתי בקול כועס וקר.
"ואם עוד פעם אחת מישהו מתקשר בשביל זה אתם תראו את הפרחים מלמטה" אמרתי בקול קר וניתקתי את הטלפון.
הלכתי לחדר האורחים ולא ראיתי שם את אנאבל ואלי. ירדתי למטה במהירות.
"איפה הם?" שאלתי בקול מאיים וכועס את השומר
"הם יצאו ברגל לפני שתי דקות" אמר לי בקול יציב אבל ראו את הפחד על פניו
"חתיכת דביל" אמרתי נותן לו אגרוף לפרצוף.
"עוד פעם אחת זה קורה אני לא אהיה כלכך עדין" אמרתי הולך לכיוון הפרארי הלבנה שלי נכנס לתוכה ונוסע בפול גז לבקתה של אנאבל ןאלי.
עכשיו שאני חושב על זה, זה תמיד היה אנאבל ואלי זה אף פעם לא היה אנאבל.
הגעתי לבקתה שלה מחנה את הרכב ויוצא ממנו.הסתכלתי סביבי בוחן את השכונה.ילדים שיחקו בכדור שהיה קצת בלוי וצחוק שרר בניהם.נשים מבוגרות דיברו אחת עם השנייה וחייכו ונערים רקדו היפהופ על הכביש.בעוד שאין להם כלום יש להם הכל.
תמיד היה לי קשה להבין איך אנשים שבקושי יש להם כסף לפיסת לחם יכולים להיות כלכך שמחים. נכנסתי לבקתה של אנאבל וראיתי שהן לא נמצאות בה.נכנסתי ללחץ ויצאתי במהירות. "אתה מחפש את בל ואל?" שמעתי קול קטן והורדתי את ראשי לכיוון ילדה קטנה שעמדה לצד רגלי "כן.את יודעת איפה הן?" שאלתי אותה בנחמדות היא הנהנה לי ולקחה את ידי והתחילה ללכת.תמיד הייתי טוב עם ילדים קטנים.
יצאנו מהרחוב והגענו למקום שמזכיר מתנס כזה.הילדה הקטנה לקחה אותי פנימה ואז רצה לאמא שלה כנראה.
חקרתי את החדר עם שראיתי את הנסיכה שלי.
היא עזרה למישהו לקום מהכיסא גלגלים שלו
אבל הוא לא היה זקן.הוא היה צעיר ואפילו צעיר מאוד.הסתכלתי על ידו הימנית אשר הייתה מופנת לכיווני וראיתי את הקעקוע של 'אריות-הים'(הערה: אריות-הים זאת יחידה אמיתית בצבא האמריקאי). אני לא מבין איך מישהי שיש לה כלכך קצת עדיין נותנת מעצמה ועוזרת. כל הזמן הזה עמדתי בכניסה לחדר כך שהיא לא ראתה אותי. היא עזרה לו ללכת עם הרגליים התותבות שהיו לו וסיפרה אותו. הלכתי לכיוונה וחיבקתי אותה והיא קפצה בהפתעה.
"אמאלה מר גרין אתה הבהלת אותי" אמר מסתובבת אלי ושמה את ידה על ליבה.
היא הסתובבה חזרה אל החייל. "סאם אתה נהדר ניפגש בשבוע הבא?" שאלה מחבקת אותו והוא נתן לה נשיקה בלחי.אבל זה לא הרגיז אותי ההפך זה שימח אותי שזה מה שהיא עושה. יצאנו מהחדר והיא הציעה שנלך לסיבוב בשכונה.
בהתחלה הייתה שתיקה נעימה עד ששברתי אותה.
"איך את יכולה לעזור להם אם את בעצמך צריכה עזרה?" שאלתי אותה לא מבין משחק מאחוריי גבי עם האקדח שטמון המכנסיי.
"הם עזרו למדינה כלכך הרבה והגיע זמן שמישהו יעזור להם חזרה ויראה להם כמה אוהבים אותם"
ואני?
באותו רגע ידעתי שזאת האישה שהולכת להיות שלי ולא משנה מה אני אצטרך לעשות בשביל להשיג אותה.
'פשוט אנאבל' את תיהי שלי!