Can't Let Go

פרק 28

קפצתי בשמחה על זוג האנשים שעמדו באמצע חדר המלון בחיוך.
רוברט ומתילדה.
חיבקתי אותם חזק חזק.
"מה הם עושים פה?" שאלתי את לוקאס שחיוך על פני ועיניי נוצצות מאושר.
"הם גם יהיו בחופשה. וסיפרת לי כמה הם חשובים לך אז רציתי שידעו שאת שלי" נשך אותי קרוב אליו וחיכך את אפו באפי.
הפנתי מבט מצחקקת חזרה לזוג שעמד מולנו נבוך. "הו לא. בסוף סיכמנו שניתן לכם להיות לבד." התנצלו.
המשכנו לדבר והם הכירו את לוקאס ונראה לי גם שלמדו קצת לחבב אותו.
על העיר ירדה חשיכה מוחלטת ולא יכלתי להפסיק לבהות במגדל אייפל הניצב רחוק מאיתנו אך אורו מגיע לכל חלק בעיר.
עמדתי במרפסת נותנת לרוח הקרה לצמרר את עורי אך לא נכנסתי לקחת שמיכה, מפחדת להרוס את הרגע הזה.
צעדים נשמעו מאחורי אך לא הסתובבתי, יודעת שזה לוקאס.
שמיכה חמה נכה על כתפיי מעניקה לי חום אך לא מונעת ממני את הקור הנעים.
לוקאס עמד מאחוריי וחיבק אותי ואני רק הצלחתי לחשוב כמה קיטשי זה נראה מהצד.
"מה מצחיק?" שאל שמע את גיחוכי.
"זה כלכך קיטשי" שמעתי את גיחוכו של לוקאס. אלה בין הפעמים הראשונות שזה לא היה ציני.
נהיה קר מידי בשביל להיות בחוץ. השחררתי בעדינות מזרועותיו של לוקאס ויכולתי להרגיש איך הוא נדרך מאחוריי
"תירגע אני רק נכנסת פנימה" והרגשתי אותו מתרכך מאחוריי.
העפתי את השמיכה מכתפיי,נותנת לה ליפוח על ריצפת החדר הקרה.
ניגשתי למזוודה, מוציאה ממנה חולצה חמימה ומכנס שינה משובץ. נכנסץי למקלחת, החלפתי בגדים ועשיתי אירגונים אחרונים לפני השינה.
כשיצאתי מסחדר המקלחת דמותו של לוקאס שכבה על המיטה בעוד שהוא רואה משחק פוטבול. בתהלכתי בעדינות ונשכבתי לצידו.
לוקאס סגר במפתיע את הטלוויזה והפנה את מבטו אליי. "מה יש?" שאל בייאוש והחזרתי לו מבט מבולבל."מה?". "אל תגידי לי מה. אני כל היום רואה שמשהו מטריד אותך" ליטף את ידו אך נרתעתי ממגעו וגופו נדרך אוטומטית. "א.. אני פשוט לא מבינה מה אנחנו" שיחקתי עם אצבעותיי ולראשונה כיום הבטתי לתוך עיניו. עיינים חומות פשוטות נפגשות במבט עם עיניים כחולות קרות. לא משנה מה עשיתי, לא הצלחתי להפיג את הקור שבעינו וכנראה בליבו. "את.. את.. טוב לא יודע מה את בישבילי אבל את שלי" קבע בקול מאיים ובגופי עברה צמרמורת. " מה זאת אומרת שלי" העפתי את השמיכה מגופי ונעמדתי בכעס " אני לא חפץ" התחתי את ידי על יריכיי בכעס. מי הוא בכלל?!
"אבל את עדיין שלי" מבט קר כיסה את פניו וקולי היה אדיש. לקחתי מהמיטה הזוגית כרית ושמיכה דקה מהארון. "מה את עושה?" שאל בבלבול ונעמד לצידי. "הולכת למקום שלא יחשיבו אותי כחפץ" עוד ליפי שהייתה לא הזדמנות לענות לי חזרה פתחתי את דלת החדר ויצאתי ממנו, רצה לכיוון המדרגות. רצתי מהר כלכך עד שאיבדתי את לוקאס שבהתחלה רץ מאחורי.

הגעתי ללובי המלון רואה כי בכניסה עומדים שניים משומריו הרבים של לוקאס נועצים בי מבט. הוא בטח אמר להם.
גבר מעצבן, שחצן ויהיר.
התקדמתי באיטיות לדלת היצירה לכיוון הבריכה רואה שאין שם אנשים ששומרים על הדלת.
העפתי את מבטי ימינה שמאלה ומאחוריי,מנצלת את זה שהשומרים שלו לא רואים אותי וגם לא אף אחד אחר ויצאתי החוצה במהירות ובשקט.
על יד שפת הבריכה נחו להם כיסאות שיזוף ושולחנות זכוכית שמי הבריכה השקפו עליהם וגרמו להם מראה מדהים.
הנחתי את הכרית על אחד מהכיסאות הרבים שהיו שם, נשכבתי והתכסתי בשמיכה שלא חוסמת את הקור המקפיא עצמות.
שיניי נקשו אחת בשנייה ומרוב הקור והעייפות נרדמתי.

נקודת מבט לוקאס
"מה זה צריך להביע שאתה לא מוצא אותה?!" הוצאתי את קולי על סטיב, אחד מהשומרים הרבים שהצבתי במלון על כל מקרה. "היא הייתה פה ופשוט נעלמה" חשש קטן נשמע בקולו. הוא פחד ובצדק. אף אחד אבל אני מתכוון אף אחד לא רוצה להתעסק איתי שאני עצבני.
העפתי את הגרטל ששכן על הולחן בחדר, גורם לו להתנפץ ברחבי החדר.
ניתקתי את הפלאפון, לבשתי מכנס ולקחתי את האקדח הכסוף שלי.
יצאתי מהחדר שאני פקעת עצבים על שתיים. לא אכפת לי שישנם עוד אנשים בבית המלון וממש לא אכפת לי שהם מנסים לישון. הדבר היחידי שהיה בתודעתי זה למצוא את אנאבל.

שעתיים.. שעתיים אני מחפש אותה ולא מוצא. הזנקתי את השומרים שלי בניו יורק שיחפשו אותה שם. למרות שהסיכוי שחזרה לבדה הוא קטן אבל עדיין... זאת אנאבל.
במקום אחד עוד לא חיפשתי.. בבריכה.
למה לא חיפשתי שם? כי אנאבל לא ממש יודעת לשחות... רק מה שבראיין לימד אותה. היא חושבת שאני לא יודע אך רני יודע כל מה שקשור אליה.
יצאתי לכיוון הבריכה שאקדחי שלוף מולי ואצבעי על ההדק, מוכן לכל דמות לא רצויה שעתידה להגיח מולי.
סרקתי בעיניי את הבריכה ואת השטח מסביבה ומצאתי אותה.
היא שכבה שם, באותה תנוחה שמצאתי אותה על המצבה של זאק. שפתייה ביו כחולות והיא רעדה מקור.
ליבי יצא אליה. ליבי יצא אל הבחורה שאני אוהב אך לא מסוגל להודות בזאת, גם לא בפני עצמי. הרמתי את גופה הקר בידי מנסה לחמם אותי בעזרת גופי שגם כן היה קר אבל זה היה הדבר האחרון שאכפת לי ממנו כרגע. אני צריכה שהנסיכה שלי תיהיה מוגנת.
הכנסתי אותה על ידי לתוך בית המלון גורם לכל מבטי השומרים להיות מוסטים אליי ולנשימת רגיעה להשתחרר מפיהם.
נכנסתי איתה למעלית ופשוט בהיתי בה.
למה אני חייב להרוס הכל.. כן אני כן מרגיש אליה משהו וכן זה אהבה אבל עדיין אני לא יכול להיות קשור רק אליה. אני רגיל לעבור מבחורה אחת לשנייה. אני אף פעם לא הייתי קשור לבחורה אחת.
המעלית נעצרה ונכנסה אליה בחורה בלודינית ובגדים שלא משאירים מקום לדימיון. המעלית נסגרה והיא הסתובבה אלי. מתעלמת מאישה שלי שמוחזקת בידי "באת לעסקים או הנאות" ליטפה את חזי ודיברה בטון פלרטטני. בהזדמנות ובזמן אחר הייתי מנצל את ההזדמנות אבל כרגע רק אנאבל חשובה לי. החזרתי לה מבט קר אך היא לא הבינה את הרמז
בלודינית מטומטמת.
" אני יודעת שאני יעשה לך טוב" ליטפה באיטיות את ידי הימנית. ניערתי את ידה מעליי וישרתי לה מבט " תגידי לי את עיוורת או משהו? חתיכת כלבה עוד פעם אחת את נוגעת בי לא בטוח שתקומי בבוקר" איימץי עליה בטון קר ואדיש. נכון.. אני לא נוגע בנשים אני רק מאיים.
המעלית נעצרה בקומה שלי ויצאתי ממנה, משאיר מאחורי את הבלונדינית המומה.
פתחתי את דלת החדר בבעיטה, גורם לה נזק אך זה לא משנה לי.
השכבתי אותה בעדינות על המיטה הגדולה, מכסה אותה בשמיכה חמה ונושק למיצחה.
יצאתי למרפסת, יודע שלא אצליח להירדם שהיא נמצאת פה.
עצמתח את עיניי, תופס את ראשי ונושם כמה נשימות עמוקות. לא מרגיש את הקור.
אחרי מספר דקות נרגעתי ונכנסתי לחדר.
אך לא נשכבתי במיטה. יצאתי מין החדר, נותן לה קצת מרחב לעצמה, יודע שהיא צריכה את זה.
אני צריך את זה

היי אני יודעת שפרק לא משהו אבל אני משתדלת להעלות כל יום ראשון והיה לי שבוע עמוס אז אני אפצה אל תדאגו♡♡