Can't Let Go

פרק 39

לעזאזל מה יש לך לוקאס?! נלחץ בגלל בחורה. ממתי אכפת לך מה יגידו אליך או מה בחורה תגיד עליך?
ארוחת הערב שתיכננתי הייתה מאורגנת בגגה של האחוזה. אני יודע שאנאבל אינה אוהבת את כל המסעדות של המיליונרים אז בחרתי לעשות לה בבית. בגג עוד לא הייתה מימיה. זה המקום האהוב עליי בבית. רואים מפה את הים ואת הכוכבים כלכך קרוב עד שאפשר כמעט לגעת בהם.
לבשתי מכנסי גינס שחורים משופשפים טיפה וחולצה מכופרת לבנה עם שלושה כפתורים פתוחים.
דפיקה עדינה נשמעה מאחורי דלת חדרי.
ניגשתי לפתוח וראיתי את את אנאבל.
"וואו" זה הדבר היחידי שנפלט מפי.
היא הייתה לבושה בפשטות אבל זה מה שיפה בה. למרות שהיא כלכך פשוטה היא כלכך יפה. "הי" לחשה בעדינות והשפילה את ראשה. "לעולם אל תשפילי את ראשך, אף פעם. שלא יפול לך הכתר" לחשתי לאוזנה ומרען את ראשה עם אגודלי מביט אל תוך עיניה הנוצצות.
"אז.." נשכה את שפתה התחתונה  "הולכים?" שאלה להסכמה ואני הנהנתי לכן. לפני שיצאתי מהחדר דחפתי אל החגורה במכנסיי את נשקי הכסוף, לכל מקרה. אנאבל ראתה זאת אך בחרה לא להגיב. תפסתי את ידה בעדינות והובלתי אותנו אל הדלת הלבנה בסוף המסדרון. " לוקאס" קראה בשמי, גורמת לי לעצור במקומי "לאן הולכים?" בילבול מובהק הופיע על פניה שאנו הולכים אל מקום באחוזה שהיא איננה מכירה. " לגג" שילבתי חזרה את ידו והתהלכנו אל הדלת. פתחתי אותה, נותן לאנאבל להיכנס ראשונה ולהתחיל לעלות בגרם המדרגות. בהיתי ברגליה הארוכות ובשיערה הגולש ומחשבות שליליות החלו לעלות בראשי 'לוקאס די' צעקתי על עצמי בראש.
במספר מדרגות הנותרות עליתי מהר יותר, פותח לה את הדלת.
עיניה של אנאבל נפתחו בתדהמה ולסתה נפלה. "לוקאס" הסתובבה אליי.
"הבטחתי לך ארוחת ערב"אחזתי בעדינות בכף ידה מוביל אותה אל השולחן.
אך אנאבל נעצרה בדרך "הכל בסדר?" שאלתי והיא לקחה נשימה עמוקה "זה פשוט שאף פעם אף אחד לא הכין לי משהו כזה" אמרה עם ניצוץ בעיניה שלא הצלחתי לפרש.
כלכך מגיע לה שיעשו לה את זה.
נשקתי לגב ידה, גורם לאודם לעלות על לחייה.
ישבנו שנינו על יד השולחן, לא יודעים מה לומר אז החלטתי לחתוך את זה עכשיו. "אנה?" קראתי בשמה גורם לה להרים את ראשה המושפל מן הצלחת "כן?" עיניה נוצצות והיא מסתכלת עליי בתמימות שגורמת לי לרצות להתנפל עליה בנשיקה.
"אני רוצה אותך" אמרתי בהחלטיות. "אני לא רוצה את כל הבנות האלה. לא צריך אותן. רני רוצה אותך" דפקתי על השולחן. "אני רוצה אותך גם אך, אני לא יכולה לסבול את הידיעה שאני רק אחת מכמה" קולה היה שבור. "את לא אחת מכמה. את היחידה.רק תגידי לי מה לעשות" אחזתי בידה הקטנה,אוחז בה כאילו עשויה מזכוכית. "אני רוצה אותך רק לעצמי. בלי אף אחת אחרת" לחצה בידי. "בלי אף אחת" הסטתי קצוות משיערה אל מאחורי אוזנה ורכנתי אליה. אך היא נסוגה לאחור. פרצוף מבולבל עלה על פני.
אנאבל קמה ממקומה והתקרבה אליי בצעדים עדינים ומתיישבת על ידי. "עכשיו אתה יכול לנשק אותי" פרצופינו התקרבו אחד לשני, עד הרגע שבו לא יכולתי יותר ועטתי על שפתייה בנשיקה.
התגעגעתי לטעם הזה ולמגע של השפתיים שלה על שלי.. אוחח לוקאס הבחורה הזו משנה אותך, תראה איך אתה מדבר.
אנאבל דחפה אותי בעדינות, מסמלת לי שזה יותר מידי. "סליחה" הסמיקה והתנשפה במהירות מן הנשיקה. "זה בסדר" ליטפתי את  זרועה, מנסה להוציא אותה מן המבוכה.
שלחתי לאדריאן הודעה והמלצר עלה עם שתי צלחות מלאות באוכל. "תודה" אנאבל אמרה במקומי.
התחלתי לאכול, הייתי כלכך רעב. האוכל של הבית חולים לא משביע במיוחד. הנחתי את מזלגי ברגע שהנתי שאני זה היחידי שאוכל. "אנאבל" סובבתי את ראשי אליה "תאכלי" ציוויתי עליה בעדינות. אני הבטחתי לעצמי שאני אקח את הנושא הזה בידיים שלי. "ז..זה בסדר. אני לא רעבה" שללה את דבריי "בבקשה אנאבל תאכלי" האישה הזו שחגעה אותי מכל הבחינות האפשריות "אז אני יכולה מרק או פירה? ולא את זה?" הצביעה על הצלחת שלה שנח עליה סטייק ואורז מתובל היטב. גברים כן יודעים לבשל.
"בסדר" גם זו התחלה חשבתי לעצמי.